נלחמים על הטבע

בשיתוף קרן קימת לישראל

שמירה על היערות ועל יבולי החקלאות הייתה מאז ומעולם חיונית לקיום האנושות, אבל שינויי האקלים המתרחשים בעולם במהירות עצומה הופכים אותה למשימה מורכבת ומאתגרת יותר ויותר, במיוחד לנוכח הנזקים שגורמת ההתחממות הגלובלית.

"העולם הולך ומשתנה לנגד עינינו, וההיערכות לכך נמצאת בראש סדר העדיפויות", אומר ד"ר דוד ברנד, היערן הראשי ומנהל אגף הייעור בקק"ל, ומפרט את הסכנות: "בצורות ממושכות, שריפות בקנה מידה עצום, ירידה בכמות המשקעים ומנגד גשמים עזים שגורמים להצפות ולשטפונות. ואם לא די בכך, ההתחממות הגלובלית תורמת גם להתפשטות של מזיקים ומחלות שפוגעים ביבולים וביערות".

עד היום הדיונים בשינויי האקלים התמקדו בעיקר ביערות הטרופיים ולא ייחסו חשיבות לאזורים הצחיחים, למרות שאלו מהווים כמעט מחצית מהשטח היבשתי בכדור הארץ וכ־38% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בהם. בישראל, ש־60% משטחה הם אזורים צחיחים, הצורך התמידי בשיטות יעילות לייעור מדברי הביא לפיתוח רעיונות חדשניים, שלא אחת נמצאים צעד אחד לפני שאר העולם.

ד"ר דוד ברנד ברואנדה(צילום: באדיבות קק"ל)

אחד המשאבים יקרי הערך באקלים ההולך ומתחמם הוא עצים העמידים ליובש, כמו עצי הברוש שהתגלו בחלקות יער בישראל שהתייבשו כמעט כליל עקב תקופות בצורת רצופות. חומר ריבוי מהעצים נלקח לחממות הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, ומעקב שבחן את מאזן המים של השתילים הוכיח שהעצים האלה אכן שורדים גם בתנאי יובש קיצוני. העצים העמידים ליובש יצמחו בדור הבא של יערות באזורים הצחיחים בישראל.

פיתוח ישראלי אחר, המיושם ביער יתיר, מאפשר לנצל את מי הגשמים בצורה יעילה יותר, ואף מסייע לרתום גם את האזורים הצחיחים למאבק בהתחממות הגלובלית: היער מקבל כמויות גדולות יחסית של מים הודות לסוללות עפר נמוכות שעוצרות את מי הגשם במדרונות של צפון הנגב ומגבירות את החלחול לאדמה. בשיטה זו אפשר לייער חבלי ארץ שבהם כמות המשקעים נמוכה יחסית.

מחקר חדש של מכון ויצמן בשיתוף אוניברסיטת מיאמי קבע שאם ישכפלו יערות כמו יער יתיר באזורים צחיחים למחצה באפריקה ובאוסטרליה לבדן, יהיה בכך כדי לקרר בכמה מעלות את כדור הארץ. מיזם ראשון של ייעור מדברי יתבצע בקניה, לשם תצא בחודש הבא משלחת של קק"ל כדי לבחור שטח מתאים. טכנולוגיות ישראליות משמשות גם מגדלי עגבניות באתיופיה, יתומי מלחמת רואנדה שזכו בהשכלה בתחום החקלאות ושיקום יערות, ומגדלים באזורים עניים בקניה שזוכים לסיוע בהקמת חוות חקלאיות.

אבל לא מספיק לנטוע יערות, צריך גם לשמור עליהם. בעידן הגלובלי קשה מאוד למנוע מעבר של מזיקים מארץ לארץ, ומזיק שמגיע למקום חדש, שבו אין לו אויבים טבעיים, עלול להמיט אסון על סביבתו.

כך קרה לפני כעשר שנים כששני מיני צרעות מזיקות מאוסטרליה פלשו למזרח אסיה, למזרח התיכון ולאפריקה וגרמו נזקים חמורים לעצי איקליפטוס ולנזק כלכלי אדיר ליערות מסחריים. מאחר שריסוס יערות בחומרים כימיים אינו מעשי וגם מזיק לסביבה, הפתרון היעיל ביותר הוא למצוא את האויב הטבעי של המזיק, לגדל אותו בכמויות ולפזר אותו במקומות הנגועים.

יערנים מישראל התגייסו למשימה ומצאו באזורים הטרופיים של אוסטרליה את האויב הטבעי של הצרעות – מינים של מושית ("פרת משה רבנו") שלא היו מוכרים עד כה למדע. אחרי הסגר שנועד לוודא שהמושיות תוקפות רק צרעות ולא יגרמו לנזקים סביבתיים, הן הובאו ארצה והחל גידול אוכלוסיות שלהן. לאחר שנודע כיצד הצילו יערות איקליפטוס בישראל נוצר ביקוש אדיר בעולם לשירותיהן, וכיום המושיות זוללות צרעות בהודו, בסין, בתאילנד ובדרום־אפריקה.

סוג אחר של מושיות סייע בהצלת הצמח שהפך לסמל הכי ישראלי שיש - הצבר. בשנים האחרונות התפשטה בצפון הארץ כנימה שחיסלה משוכות צבר במהירות אדירה. הפעם המדענים הישראלים הם אלה שפנו לעזרה מעבר לים - למקסיקו, מולדת הצבר, שם סבלו גם כן מהבעיה וגילו אויבים טבעיים לכנימה. לישראל הובא מי שנחשב לאויב הטבעי של הכנימה, עוד מין של מושית, אבל פיזור 80,000 חיפושיות לא עזר.

לאחרונה יובאה ממקסיקו מושית מוצלחת יותר, והפעם החיפושיות מחסלות את הכנימות בכל פה. הדי ההצלחה הגיעו עד לאתיופיה, שם הצבר הוא צמח חשוב בחקלאות המרעה וגם שם הכנימה המזיקה החלה להתפשט. עומר גולן, האנטומולוג של קק"ל, יצא לאתיופיה והביא איתו את הפתרון הישראלי, שלמרבה השמחה הצליח גם שם.

"הטיפול הסביבתי הוא רב־ממדים, אך משפיע בסוף על חיי התושב בצורה מהותית גם בלי שהוא מודע לזה", אומר יו"ר קרן קיימת לישראל, דניאל עטר. "כיום קק"ל נחשבת לאחד הגופים המשמעותיים ביותר שפועלים למען איכות הסביבה בישראל, וככזאת היא נרתמת גם לעזור במציאת פתרונות למדינות אחרות בעולם".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף קרן קימת לישראל