עם שתי רגליים על הקרקע

כשבני הזוג אושרי עברו לגור באלפי־מנשה בשנת 1989 לא עניינו אותם לא פוליטיקה ולא אידיאולוגיה. "איכות חיים במחיר זול", מסבירה בפשטות דפנה אושרי, מנהלת שיווק שנולדה בכפר־סבא הסמוכה, ומוסיפה, "חמש דקות מכפר־סבא, קראו לזה אז".

כשאושרי מדברת בהקשר הזה על איכות חיים, היא מתכוונת לבית פרטי, שבמשך שנים היווה מרכיב מרכזי בחלום הישראלי. בשנות ה־70 נחשפנו ל"וילה־וולוו". היום במקום וילה אומרים "צמוד קרקע", ומשנה לשנה, כך נדמה, החלום הזה מתרחק מקרקע המציאות. בשל הגידול התמידי באוכלוסייה, מדיניות הממשלה מעודדת את הבנייה לגובה, ובשנים האחרונות השכונות רחבות הידיים של בתים פרטיים עם גגות אדומים שהיו מראה נפוץ בעבר, מפנות את מקומן לשכונות של בניינים ומגדלי מגורים. זה קורה לא רק במרכזי הערים, אלא גם מחוצה להם.

המושבה הלבנה בפרדס חנה-כרכור. צבין כפרי מודרני(צילום: לביא צילומי אוויר)

יש לזכור כי מגמת הירידה בשיעור הבתים צמודי הקרקע בישראל נובעת בעיקר ממחסור בקרקעות פנויות, בעיקר בערים במרכז הארץ. המחסור הזה יצר מצוקת דיור שבעקבותיו שונתה המדיניות של ועדות התכנון והממשלה לטובת בנייה לגובה. חברת פז כלכלה והנדסה, שמבצעת מחקרים ובדיקות שוק עבור משרד הבינוי והשיכון, מצאה כי בעשור הקרוב 35 אחוז מהמבנים יהיו מגדלים.

כשליש מהדירות הנבנות כיום – בסך הכל כ־100 אלף דירות – מצויות במבנים מעל עשר קומות. כך מצאה במחקריה השמאית דניאלה פז. לשם השוואה, בשנות ה־90, עמד שיעורם של מבנים בני עשר קומות ומעלה רק על שני אחוזים מתוך כלל הבנייה. לפני עשור לא היו בשוק דירות במגדלים בני 21 קומות, היום הן מהוות כבר 12 אחוז מהבנייה החדשה. בעשור הקרוב צפוי שיעורן להגיע ל־35 אחוז מהשוק.

ועם כל זה, האם פג תוקפו של החלום על בית פרטי צמוד קרקע בישראל 2018? החדשות הטובות הן שבהחלט לא. בימים אלו מגבש קבינט הדיור החדש תוכנית חדשה בשם "המחיר למשתפר". המטרה: לשווק צמודי קרקע למשפרי דיור המחפשים איכות חיים בגליל ובנגב, מירוחם ודימונה ועד טבריה ושלומי, בהנחות של מאות אלפי שקלים. יו"ר קבינט הדיור, אגב, הוא זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה לשעבר, שמן הסתם עדיין זוכר כיצד בשנות ה־70 חילקו מכונית פיאט 600 למי שעזב את תל־אביב ובא להתגורר בעירו – בבית פרטי, אלא מה.

סמל סטטוס

גם בלי תוכנית זו, כשליש מהתחלות הבנייה מדי שנה בעשור האחרון הן של צמודי קרקע. מדי שנה נבנים בארץ כ־15 אלף צמודי קרקע בממוצע. מספר התחלות הבנייה זה אינו כולל שיפוצים והרחבות של אלפי צמודי קרקע ישנים, התופסים נתח גדול מאוד מהשוק, בעיקר ביישובים ותיקים.

הערים המובילות בבניית צמודי קרקע בעשור האחרון הן ירושלים, ראשון־לציון, באר־שבע, חדרה ותל־אביב, אולם הבנייה המסיבית ביותר של בתים אלה בארץ מרוכזת ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנותחו על ידי מרכז הבנייה הישראלי, עולה כי ביישובים הישראלים ביהודה ושומרון נבנו במהלך העשור יותר מ־18 אלף צמודי קרקע. בירושלים נבנו 8,949 צמודי קרקע, מה שהופך אותה לעיר עם היקף הבנייה הגבוה ביותר של בתים צמודי קרקע. בראשון־לציון נבנו בעשור האחרון 6,503 צמודי קרקע, ובבאר־שבע 4,250 בתים.

אחד הנתונים המפתיעים מהמחקר הוא שבתל־אביב יפו נבנו 3,436 יחידות דיור של בתים צמודי קרקע – למרות המחסור בקרקעות שממנו סובלת אחת הערים המבוקשות לדיור בישראל. בתל־אביב נבנו יותר בתים צמודי קרקע אפילו מהוד־השרון, שם נבנו 3,094 בתים במהלך העשור האחרון. בהרצליה נבנו באותה התקופה 2,026 בתים צמודי קרקע.

בהסתכלות שנתית, יותר משליש (35 אחוז) מצמודי הקרקע נבנים כיום במחוז הצפון – 7,218 בתים. במחוז הדרום נבנים 4,174 צמודי קרקע, המהווים 20 אחוז מסך הבנייה הפעילה. באזור המרכז נבנים 18 אחוז מצמודי הקרקע בישראל – 3,675 יחידות דיור. במחוז חיפה, שמונה אחוזים – 1,668 יחידות דיור, ואילו באזור ירושלים נבנים 1,233 יחידות דיור צמודי קרקע, המהווים שישה אחוזים מסך הבנייה הפעילה.

למרות שבאזור הצפון עדיין לא קשה למצוא פרויקטים של צמודי קרקע, בקריות המצב שונה. לפי נתוני הלמ"ס לרבעון השלישי של 2017, הקרייה שמרכזת את ההיקף הגבוה ביותר בבניית צמודי קרקע היא קריית־אתא, עם 57 יחידות. בקריית־ביאליק נבנים רק שבעה צמודי קרקע ובקריית־ים, שניים בלבד.

"בתים צמודי קרקע היו מאז ומעולם אחד החלומות הנפוצים המאפיינים את המשפחה הישראלית הטיפוסית", אומרת אדריכלית כרמל זמיר, סמנכ"לית מקצועית של מרכז הבנייה הישראלי. "עם השנים גוברים אמנם הקולות המתנגדים ללגיטימיות מודל הבית הפרטי במדינה הסובלת ממחסור בקרקע כמו מדינת ישראל, אך הכרה באינדיבידואל והזכות הבסיסית שלו להגשים את חלום ה'בית עם גינה ואולי אפילו בריכה' לצד אג'נדות לפיתוח והתיישבות בעיקר בפריפריה, בנגב ובגליל, הן הסיבות לגרף העולה המייצג גידול במספר התחלות הבנייה של בתים צמודי קרקע בישראל מדי שנה".

ואכן, ב־2017 נרשמו כ־12 אלף התחלות בנייה של בתים צמודי קרקע לעומת כ־8,000 בלבד בשנת 2009. המודל הוותיק והמוכר, שעדיין מכונה בשמו המיתולוגי 'בנה ביתך', הומצא בישראל לפני כ־25 שנה. בשני העשורים האחרונים צצו שכונות 'בנה ביתך' ברחבי הארץ, לאחר שיישובים רבים שסבלו מתדמית נמוכה ביקשו באמצעותן להמריץ משפחות מן המעמד הבינוני להצטרף אליהם. כך הוקצו קרקעות לבניית בתים פרטיים באופן עצמאי בצמוד לשכונות שכללו בנייה רוויה כמו שכונת נשר בחיפה, ובשכונות בנצרת, יקנעם, אשקלון ועוד. בדיעבד ניתן לקבוע כי במקרים רבים לא נוצרה בין שכונות 'בני ביתך' לבין שכונות אחרות ביישוב אינטגרציה אמתית, אך למרות זאת הן תרמו תרומה משמעותית לתדמית היישוב. שכונות אלה של בתים פרטיים הפכו עם השנים לסמל סטטוס המציין רמת חיים גבוהה. קחו לדוגמה את שכונת עומר בבאר־שבע, הנחשבת ל"סביון" של באר־שבע.

מרחב כפרי

לקראת סוף העשור הראשון של המאה הנוכחית, פותח מודל נוסף להקמת שכונות של צמודי קרקע במתכונת של פרויקטים יזמיים. חברות בנייה ויזמות גדולות צירפו אל הפעילות הנדל"נית שלהן בבנייה רוויה פרויקטים של בתים צמודי קרקע. בפרויקטים אלו, בתים צמודי קרקע נמכרו במחיר הגבוה בכ־25 אחוז ממחירן של דירות שנבנו בבנייה רוויה חדשה באותה השכונה. תוספת התשלום מתייחסת לזכות לגינה ולכניסה פרטית. למרות היעדר הצביון האישי של בתים שכולם דומים זה לזה, גם מודל זה שיקף את הכמיהה של המשפחה הישראלית לבית פרטי עם גינה. "וילה בכפר", פרויקט דגל של חברת פרץ בוני הנגב בכפר־יונה, הוא דוגמה להצלחה בזכות בתים תואמי אפיון חלום המשפחה הישראלית הטיפוסית ושיווק קולע.

בשש השנים האחרונות, כפועל יוצא מהמחאה החברתית ב־2011, מאז העמידו קובעי המדיניות בישראל בראש סדר היום הלאומי את נושא מצוקת הדיור, נכללו בכל מתווה גם שטחים המיועדים לבניית בתים צמודי קרקע. בהסכם־הגג שנחתם בשנת 2017 עם עיריית באר־שבע, לדוגמה, לצד הקצאות קרקע לטובת בניית עשרות אלפי דירות, הוקצתה גם עתודת קרקע לבניית 1,200 יחידות דיור צמודות קרקע. ובואו לא נשכח שבמסגרת המאמצים לפיתוח הפריפריה, ניכרת האצה משמעותית בתמריצים ובמשאבים המוקצים לטובת המרחב הכפרי בנגב ובגליל, באמצעות השקעה בתשתיות, בכבישים וברכבות ובתוכניות להקמת מרכזי תעסוקה.

אז אולי הוא כבר לא בית קטן עם גג אדום, אבל בישראל 2018 הבית הפרטי הוא בהחלט חלק משמעותי מפסיפס תפיסת המגורים. כך, למשל, בקריית־אתא נבנים כיום 57 בתים צמודי קרקע, חלק ניכר מהם במסגרת פרויקט גבעת אלונים של חברת שרביב. בפרויקט נמכרים קוטג'ים בשטח של כ־153 מ"ר על מגרשים בגדלים שנעים בין 210-300 מ"ר, החל מ־2.08 מיליון שקל. רוב הדירות היקרות הן במגדלי מגורים.

בשוהם נבנות 86 יחידות צמודי קרקע. חברת לוינשטין שוקדת על הקמת 18 צמודי קרקע בשטח של 160 מ"ר בנוי על פני שני מפלסים לצד גינה בשטח שנע מ־130 עד 170־מ"ר. המחיר: החל מ־4.06 מיליון שקל. בקריית־ביאליק נבנים רק שבעה צמודי קרקע ובקריית־ים שניים בלבד.

"צמודי הקרקע הם מוצר בהכחדה", אומר אבי צרפתי, סמנכ"ל חברת צרפתי שמעון, הבונה פרויקט של 68 קוטג'ים בראש־העין, שנמצאת במקום ה־12 במדינה מבחינת היקף צמודי הקרקע בבנייה פעילה, עם 174 יחידות דיור. "יש לכך מספר סיבות. האחת היא תוכנית מחיר למשתכן. הממשלה ורשות מקרקעי ישראל מתמקדים בפרסום מכרזים במסגרת מחיר למשתכן ובהגרלות לקהל של זוגות צעירים ורוכשי דירה ראשונה. כפועל יוצא, הקרקעות המוצעות לקבלנים שייבנו במסגרת זו הן לצורך בנייה רוויה ולא צמודת קרקע, ולכן נוצר מחסור בשיווק ומכירה של צמודי קרקע יד ראשונה.

בית פרטי בראש־העין

"בנוסף, מצוקת הקרקעות באופן כללי מגדירה עדיפות לבנייה לגובה באזורי ביקוש, מה שהופך את צמודי הקרקע למוצר עוד יותר נדיר בעיקר במרכז הארץ. לשם ההמחשה; באזור השרון כמעט ולא נבנים צמודי קרקע. אנחנו רואים זליגה של תושבים מערי השרון שבמחיר של דירת 5 חדרים שם יכולים לרכוש צמוד קרקע בראש־העין".

ביקנעם, חברת לוינשטין מקימה את פרויקט "בית בחורש" הכולל 52 צמודי קרקע, בני 5-6 חדרים, ובחלקם תהיה גם עליית גג. צמודי הקרקע בפרויקט ממוקמים בנקודה הגבוהה ביותר בשכונת שער הגיא, אל מול ואדי מוחרקה ונוף של חורשת אורנים. שטחם הבנוי נע מ־160-210 מ"ר, שטחי הגינות נעים בין 90-140 מ"ר בהתאם, ומחיר התענוג הזה מתחיל מ־2.250 מיליון שקל.

"צמודי קרקע לנצח יהיו מצרך מבוקש, וככל שהקרקעות במרכז הארץ יילכו ויתמעטו נוכל לראות בנייה צמודת קרקע בערים מרוחקות יותר ממרכז הארץ", אומרת שרון בן צבי, סמנכ"לית השיווק בקבוצת משולם לוינשטין. "לאחר שנים שבהן כמעט ולא נבנו צמודי קרקע ביקנעם, החלטנו להקים בעיר פרויקט של 52 צמודי קרקע. למעשה מדובר בפרויקט צמודי קרקע היחידי שמוקם היום בשכונה. כמובן שיש לכך השפעה גם על הביקושים שנשארו גבוהים עוד מאז שיצאנו לשיווק. אנו שמים לב כי הביקושים הרבים הם גם מצד משפרי דיור מהסביבה, מצמצמי דיור מהיישובים היותר יוקרתיים העוטפים את יקנעם, ומצד זוגות צעירים המבקשים להתגורר בבית צמוד קרקע עם נוף טבעי. במכלול, כל עוד ניתן לרכוש כאן בית צמוד קרקע גדול, עם גינה במחירים שבין 2.4-2.9 מיליון שקל ברור שזו עיסקה שתיחשב למאוד אטרקטיבית למשפחות שמחפשות את השילוב בין בית פרטי ומחיר שפוי".

פרויקט לוינשטיין ביקנעם. אחרי שנים שלא בנו שם צמודי קרקע | צילום: ויקטור מאיר

וילה בקומה 10

שאלת המחיר היא נקודה כאובה בחלום הווילה. "מגדלי דירות נגישים יותר מבחינת המחיר מאשר בתים פרטיים", מודה רחלי בריזל, סמנכ"לית השיווק של חברת אשדר. "בנווה־מונוסון, לדוגמה, שבה מוקם פרויקט ענק של פינוי בינוי עם בנייה לגובה לצד קוטג'ים של היישוב הקהילתי, דירת 4 חדרים עולה כ־2.5 מיליון שקל ודירת 5 חדרים כ־3 מיליון שקל, בעוד שהמחירים של צמודי קרקע נעים בין 6-7 מיליון שקל, כך שאין מה להשוות בכלל מבחינת היכולת הכלכלית של משפחה צעירה. מה שקרה הוא שנמצאה חלופה שבשפה הפרסומית אפשר לקרוא לה 'וילה בקומה העשירית'. את הדירות אנחנו מתכננים כמו וילה, עם חללים גדולים ופרטיות, ואפילו את הפתח למרפסת מתכננים היום מהרצפה ועד לתקרה, ממש כמו יציאה לגינה בבית הפרטי". כן, אפילו על הגינה כבר לא חייבים לוותר בבניין רב קומות. "בשנים האחרונות התווספה לרוכשים האפשרות של גינה תלויה שמקיפה את המרפסת", מסבירה בריזל. "אפשר להבין למה היא הפכה למוצר כל כך מבוקש על ידי הרוכשים, שעדיין רוצים את האווירה של בית צמוד קרקע".

"יש שתי קבוצות של רוכשים בכל הנוגע להעדפה לבניין מגורים אל מול צמוד קרקע, ובשני המקרים הדבר קשור לאזור הגיאוגרפי ולטווח הגילאים", מסביר אמיר כהן, מנהל המכירות של חברת י. ח. דמרי. "באזורי הפריפריה, אנחנו רואים זליגה של משפרי דיור שכן רוצים לגור בווילות אל מחוץ לערים הגדולות. ככל שמתרחקים מהמרכז אנחנו רואים ביקושים גוברים לבנייה פרטית בצפון ובדרום. בפרויקט שלנו בשכונת כרמי־גת בקריית־גת, שכולל גם מגדלי מגורים וגם 72 קוטג'ים, רבים מהרוכשים הם זוגות צעירים, משקיעים ומשפרי דיור שמשדרגים לבית צמוד קרקע עם גינה. במיקומים האלה זה גם יחסית משתלם כלכלית: בית צמוד קרקע של 5-6 חדרים, 168 מ"ר בנוי על מגרש של 300-350 מ"ר, יעלה כ־2.1 מיליון שקל – מחיר שנחשב מציאה בכרמי־גת – בעוד שדירת 5 חדרים, 118 מ"ר ו־12 מ"ר מרפסת, במגדל באותו פרויקט תעלה כ־1.35 מיליון שקל. חתך הגילאים העיקרי של הרוכשים בפרויקטים של קוטג'ים הוא בני 30-40: הם לא מוכנים לוותר על החלום של בית עם גג אדום, ומוכנים להתרחק ממרכזי הערים בשבילו.

פרויקט דמרי ספיישל בשדרות. רבים מהרוכשים הם זוגות צעירים | היזם: י. ח דמרי | צילום: סטודיו אנימייט

"ואילו הקבוצה השנייה היא הרוכשים בפריפריה או הציבור המבוגר יותר. רוכשים בערי המרכז שבעבר היו רוצים לשדרג את עצמם לבתים פרטיים, יעדיפו היום לעבור לדירות גבוהות עם מפרט טכני מפנק בבניינים יוקרתיים שמציעים מתקנים ושירותים מגוונים כמו למשל בריכה, שמירה 24 שעות ביממה, חדר כושר, מועדוני דיירים כאלה ואחרים", מוסיף כהן. "אחת הסיבות לכך היא שככל שהעיר גדלה, הפרברים הולכים ומתרחקים ממרכז העיר. הציבור המבוגר יותר אלה בדרך כלל אנשים שכבר מיצו את החלום של הבית עם הגג האדום, ורוצים לחזור למרכז העיר ולהרוויח על הדרך את השירותים שיש למגדל מגורים להציע".

לדברי גיל גורביץ', מנהל מכירות ארצי בחברת אזורים, "שילוב של בנייה רוויה בשכונות של צמודי קרקע הוא עניין רגיש", מכיוון שהצביון הכפרי משתנה כשעוברים לבנייה רוויה ויש צורך בהוספה או הרחבה של צירי תחבורה, מבנים ושירותים קהילתיים ועוד. לרוב, תוכניות המתאר העירוניות מאפשרות הקמה של רבי קומות רק בפאתי השכונה כך שהפגיעה הנופית מצטמצמת למינימום והתושבים הוותיקים מרוויחים שירותים שלא היו שם לפני כן. "בפרויקט שלנו בשכונת ניסן בחדרה עשינו מאמץ רב על מנת להשתלב בשכונת צמודי הקרקע באמצעות עיצוב הבניינים, הגבלת גובהם לשמונה קומות בלבד, מיקומם והחומרים בהם השתמשנו כדי שיתאימו לסביבה צמודת הקרקע", מספר גורביץ' ומוסיף, "מגמה נוספת שמאפיינת בנייה רוויה ליד שכונות של צמודי קרקע היא מתן אפשרות לדור שני לגור בסביבת ההורים, דבר שידם של צעירים רבים אינה משגת כשמדובר בצמודי קרקע בלבד בגלל המחיר הגבוה".

שכונת ניסן בחדרה. נצמדה לצמודי הקרקע | היזם: חברת אזורים | צילום: יח"צ

לא כל ראשי הרשויות נכנעים לצו השעה בעניין הבנייה לגובה, עם גינות או בלעדיהן. "בנימינה, זכרון־יעקב או נס־ציונה הם מקומות שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות, ועדיין שומרים בקנאות על צביון כפרי", אומר גל קסטל, מנהל השיווק של חברת ארזים (ג.י.א). "ביישובים הללו לא הוקמו מגדלים, וראשי הרשויות הודפים כל רעיון תכנוני להקמתם. נס־ציונה – ששוכנת בסמיכות לראשון־לציון, רחובות ובת־ים שצמחו מאוד והפכו לערים מרובות מגדלים – לא מתפתה לשינוי שעוברות קרובותיה, והיא ממשיכה לשמור על בנייה צמודת קרקע ובניינים נמוכים מדורגים".

ולמרות זאת, בעיני אורטל ליבר, סמנכ"לית השיווק בחברת רוטשטיין, אין מנוס מהקמת שכונות מעורבות מגדלים וצמודי קרקע, כדי לתת מענה לצרכים של אוכלוסיות שונות. "אחת השכונות מסוג זה היא כרמי הנדיב בקריית־מלאכי, שתכלול כ־3,100 יחידות דיור עם שכונת צמודי קרקע של כ־99 בתים פרטיים", אומרת ליבר. "הנקודה המרכזית בעירוב אוכלוסיות כזה היא שבין אם מדובר בבית קרקע ובין אם מדובר בדירה, הצרכים ורמת החיים שהדיירים רוצים לא רחוקים מאותו חלום על הבית עם הגינה: רק שבחלק מהמקרים הם יכללו גם מועדון דיירים, חדר כושר ונוף משגע".

באר־שבע היא אחת מהערים הדואגות לשמור על שילוב נכון של צמודי קרקע ומגדלים. ראש העיר רוביק דנילוביץ' הצהיר אומנם כבר לפני שנים שחזונו כולל מגדלים וגורדי שחקים על שדרות רגר, והחזון הזה הפך למציאות עירונית, אך באותה נשימה הקפיד לשמור ולפתח שכונות של בנייה נמוכה וצמודי קרקע – כמו שכונת הרקפות שמיועדת רק לבנייה צמודת קרקע. גם שכונת רמות מתבססת על בנייה נמוכה, בניינים של 3-4 קומות וצמודי קרקע. ברמות מוקם פרויקט של חברת ארזים, הכולל 47 קוטג'ים ווילות עם בריכות שחייה פרטיות, בשטח כולל של 11,627 מ"ר. קוטג' דו־משפחתי בן 6 חדרים ובשטח של 159 מ"ר בפרויקט נמכר במחיר של 2.350 מיליון שקל. כלומר, לא רק ההיצע קיים, גם המחיר הגבוה יחסית על צמוד קרקע בנגב מעיד שהחלום הישראלי על הבית והגינה חי ובועט גם היום.

התגשמות חלום

משפחת אליהו עברה לגור בבית קרקע ביישוב אשכולות והיא בעננים

החודש נכנסה משפחת אליהו לווילה החדשה שלה ביישוב אשכולות בדרום, אחרי חצי שנה של מגורים בדירה זמנית ביישוב. יעל (45) ויוחנן (65) אליהו, וילדיהם לי־אור (13) ודניאל (10), התגוררו בשלוש השנים האחרונות בשיכון משפחות בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ, שם שירתה יעל עד לפני חצי שנה. הם הגיעו לשם מדירתם במודיעין.

"זה ממש התגשמות חלום", מסבירה יעל. "החלטנו שאנחנו מעוניינים בבית קרקע מרווח ובאיכות חיים של יישוב קהילתי, שתאפשר לנו לתת יותר לילדים, והיה לנו ברור שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות במודיעין בית פרטי, בנוף כזה, על שטח כזה ובאיכות חיים שכזו, ובשום פנים ואופן לא רצינו להתפשר".

הווילה שלהם, המשתרעת על שטח של כחצי דונם וכוללת גם בריכה בחצר, היא חלק מפרויקט המגורים של חברת הנדל"ן ארזים (ג.י.א) שבנתה ביישוב 64 יחידות דיור. העלות: 1.8 מיליון שקל.

"אני לא יכולה להפסיק להסתכל החוצה לכיוון הבריכה וליהנות מהנוף ומהשקט", אומרת יעל. "אנחנו מברכים על הרגע שבו בחרנו לעשות את השינוי הזה. אנחנו מגיעים לפה מבסיס צבאי ואי אפשר להשוות את התנאים. הבית מרווח, לכל אחד יש את הפינה שלו, והשטחים המשותפים הם מאוד נוחים ונעימים. פתאום יש לנו שירותים בחדר הורים, ואנחנו מאוד שמחים על השדרוג הזה. הסתגלות הילדים לבתי הספר ולסביבה עברה חלק, והקושי היחיד שגם איתו כבר למדנו להתמודד הוא הצורך הבלתי פוסק בנסיעות – לסידורים, לקניות או להקפיץ את הילדים לחוג. אני מתחילה ללמוד בקרוב פילאטיס, ומתכוונת להקים סטודיו לפילאטיס בבית שלנו. זה יאפשר לי ליהנות מעסק שפועל בתוך הבית ולהתחבר עוד קצת לטבע שמסביב".

משפחת אליהו

הפכנו לשגרירים

אורטל ואיתי קריספין התרגלו לגור בבית פרטי אבל עכשיו יש גם גינה

אורטל ואיתי קריספין, בני 34 , הורים לליאם בן שש ואיליי בן שנתיים וחצי, עברו מבית פרטי במיתר לדימונה לצמוד קרקע עם גינה. עד שהקוטג' שלהם יהיה מוכן גרים אורטל, פקידת שירות בביטוח לאומי, ואיתי, מהנדס רשות ניקוז במועצה אזורית תמר ומרצה במכללת ספיר, בשכירות בדירה בשכונת ממשית. "יכולנו לבחור בין דירה בבניין בבאר־שבע או קוטג' של 5 חדרים עם גינה גדולה בדימונה", מספר איתי. "בחרנו בדימונה וחסכנו כמעט מיליון שקל, וגם זכינו בהטבות מס. חברים מתפלאים שבחרנו בדימונה, כי אין לנו כאן הורים ושום היסטוריה כאן, אבל הרווח החודשי מאוד גדול וגם איכות החיים, במפתיע אולי. יש תחושה שהעיר ניבנת מחדש. הפכנו שגרירים של דימונה. חברים קרובים כבר השתכנעו גם לעבור איתנו". במשך חלק מהשבוע עובד איתי במרכז, אבל המרחק לא הרתיע אותו. "הנגישות היא לא סוף עולם", הוא מסביר. "שעה וחצי ואני בתל־אביב או ירושלים. אורטל מוסיפה: "רמת החינוך בעיר מעולה, וגם המחירים ממש מצחיקים, במיתר צהרון עולה 1,200 שקל לחודש וכאן 180 שקל".

ואיך זה לגור בית פרטי?

"כזוג צעיר יכולנו להתמודד במחיר למשתכן, יש הרבה פרויקטים פה מהסוג הזה, אבל העדפנו להסתכל גבוה. אנחנו רגילים לבית פרטי ממיתר. קוטג' עם גינה בדימונה עלה לנו 1.38 מיליון שקל.

מחיר מדהים. החיים עם גינה ללא ספק משדרגים. מאז שעברנו ממיתר לדימונה אנו מרגישים שבאופן אבסורדי השתדרגנו באיכות החיים".

משפחת קריספין

הגורם האנושי

רמי ואילנה ארזי עזבו דירה בגבעתיים לטובת בית פרטי בראש־העין ונהנים לארח בו

רמי ואילנה ארזי, בני 65 ו־ 55 בהתאמה, שילדיהם בני 24-40 , עזבו דירת 5 חדרים בגבעתיים לטובת בית פרטי בראש־העין, שם גר איתם אחד מילדיהם. רמי, איש צבא לשעבר וכיום סמנכ"ל בחברת בנייה, ואילנה, ד"ר לפילוסופיה ומורה בתיכון, רצו להיות קרובים לילדיהם הגדולים. "רצינו אותם קרוב אלינו, כדי שנוכל לעזור עם הנכדים, ובזכות המחירים הסבירים של דירות בראש־העין יכולנו לסייע להם בקניית הדירות", הם אומרים. "אנחנו מאוד נמשכנו לפרויקט צמודי הקרקע של חברת צרפתי שמעון בזכות האדריכלות והתכנון הפנימי המודרני שמציע מרחב".

ביתם החדש הוא קוטג' בן 6 חדרים, כ־ 200 מ"ר בנוי, עם חצר בת כ־ 160 מ"ר. הם רכשו אותו לפני כשנתיים ב־ 2.64 מיליון שקל, ועברו לגור בו לפני כחצי שנה. "חיפשנו איכות חיים ואוויר נקי, ופרטיות. שקט מההמולה של המגורים בתוך עיר דחוסה ללא כל יכולת תמרון. אנחנו גם מאוד נהנים מהיכולת לארח בנוחות ובכיף, בלי להזיז שולחנות וכיסאות. הבית, עם כל הפונקציות שיש בו, מאפשר תפקוד יומיומי אופטימלי".

ובאלו קשיים נתקלתם?

"אנחנו עדיין לא מכירים את הסביבה, לומדים אותה ומסתגלים. הבעיה של המקום כרגע היא שהוא עתיר בנייה והתשתיות לא גמורות. במהלך זמן הבנייה התפתחו מערכות יחסים עם השכנים החדשים שלנו שבאות לידי ביטוי בעזרה הדדית. אנחנו נהנים מהם מאוד, וזה גורם מאוד חשוב כשמשנים אזור מגורים".