חוזה נדיר: השוכרת תפונה "בגלל מסמר קטן"

בעלת חנות הילדים "לילי ותום" בנווה צדק בת"א לא תוכל להאריך את חוזה השכירות, משום שלא עמדה בתנאים הלא סטנדרטיים שקבעה בעלת הנכס

עו"ד יחזקאל חרלףפורסם: 02.04.18 , 06:54

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שבעלת נכס בשכונת נווה צדק בעיר רשאית לפנות שוכרת שהפעילה בו את חנות הילדים "לילי ותום", משום שזו הפרה את החוזה ביניהן, בין השאר כשנעצה מסמרים במקומות שונים בניגוד להסכם ביניהן. השופט עמית יריב דחה את תביעת השוכרת שלפיה מדובר היה ב"זוטי דברים", וקיבל את תביעת הפינוי שמשמעותה בפועל הייתה אי-הארכת החוזה בהתאם לאופציה שנקבעה.

הסכם השכירות נחתם ב-2015 והוא כלל סעיפים לא סטנדרטיים לגבי השינויים, התיקונים והעבודות שהשוכרת רשאית או לא לבצע בנכס. כמו כן נקבע בו כי החנות תיסגר לכל המאוחר 10 דקות לפני כניסת שבתות וחגים, ותיפתח לכל המוקדם עשר דקות לאחר צאתם. בתביעה שהגישה בקיץ 2016 טענה בעלת הנכס שהשוכרת הפרה את ההסכם בין היתר בכך שנעצה מסמרים בחלונות ובמשקוף הדלת ללא אישור מראש, והפעילה את החנות בשבת.

חוק ונדלן

השוכר התחייב בווטסאפ – ביהמ"ש חייב אותו

עו"ד אפרים כהן

בעלי גלידריה "לה גופרה" ששכר חנות בחיפה לא חתם עם המתווך על הסכם, אבל אישר במסרון שישלם לו. כשסירב לעשות זאת, ביהמ"ש נכנס לתמונה

השוכר התחייב בווטסאפ – ביהמ"ש חייב אותו לשלם

מנגד טענה השוכרת שבהסכם לא נאסר עליה מפורשות לנעוץ מסמרים בחלונות, והכחישה כי החנות עבדה בשבת. היא הוסיפה שגם אם הופר סעיף זה או אחר, מדובר ב"זוטי דברים", ולכן דרישת הפינוי אינה פרופורציונאלית ומהווה שימוש חסר תום לב בזכות חוזית.

אלא שקבלה על רכישת מוצר מהחנות בשעת צהריים של יום שבת הוכיחה לשופט עמית יריב שהחנות אכן הייתה פתוחה לפחות בשבת אחת בניגוד לתנאי ההסכם.

גם בנוגע למסמרים – שבעה במספר – נקבע כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם, שהרי צוין בו במפורש כי כל מסמר טעון רשות מראש ובכתב. "הסכם שבו ברורה כל כך כוונת הצדדים בדבר מה מותר ומה אסור לעשות בנכס – נדיר למצוא", נכתב בפסק הדין. "כל הקורא את ההסכם מבין, כי השמירה על תומתם של קירות הנכס ומשקופיו – היא ציפור נפשה של התובעת".

מכאן עבר השופט לשאלה המרכזית: "האם אין, כטענת הנתבעת, חוסר תום-לב בעצם הגשת התביעה על מה שנראה כזוטי דברים? והכול, כמאמר השיר – 'בגלל מסמר קטן'?". על כך הוא השיב חד משמעית – לא.

בהקשר זה הבהיר השופט יריב ש"במהלך המשא ומתן – 'אין דרישות טיפשיות' ואין 'דרישות קטנוניות'. כל צד חופשי להעלות את דרישותיו ואת מאווייו, ואם מצאו הללו אוזן קשבת אצל הצד שכנגד – הופכים אלה לחלק בלתי נפרד מן ההסכם, והם מחייבים את הצדדים לו".

נקבע שהשוכרת יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה, שהרי היא הסכימה לדרישות, והיא אינה יכולה להפר את ההסכם ולאחר מכן להתחמק בטענה של "חוסר תום לב" של הצד הנפגע.

לפיכך הורה השופט יריב על פינויה של הנתבעת. בפועל, תקופת השכירות ממילא עתידה לפקוע החודש, כך שמשמעותו של פסק הדין היא שהנתבעת לא תוכל לממש את זכות האופציה להאריך את תקופת השכירות. היא חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 13,200 שקל.