טור דעה

"אנו, ציבור הסטודנטים והצעירים בארץ ישראל, כמהים לבסס כאן את עתידנו. אנחנו רוצים לבנות פה בית ולהקים בו משפחה לתפארת. אנו חשים מחויבות עמוקה כלפי החברה הישראלית ולמען שגשוגה. אנחנו מבקשים לצמוח בתוכה ונכונים לעבוד קשה על מנת לראות אותה פורחת - הן מבחינה כלכלית והם מבחינה חברתית בשלל גווניה היפים. ואולם, כדי שתמונת מציאות זו תתממש, מוכרחים מקבלי ההחלטות במדינה לפעול ביתר שאת, כדי לאפשר לנו לא רק לחלום, אלא גם להגשים ולעשות את זה כאן בישראל.

הכל זוכרים, כי רק לפני כשבע שנים, בקיץ 2011, הצלחנו ליצור את הבלתי ייאמן. יחד עם שותפים נוספים לדרך, יצאנו מאות אלפי אזרחים מודאגים לרחובות, ודרשנו את המובן מאליו: אחריות על עתידנו במדינה. אופק אופטימי להביט אליו. ביקשנו את מה שסברנו שחייב להתקיים, על מנת שצעירים יחדלו מלעזוב את הארץ בלית ברירה, לטובת עתידם המקצועי והכלכלי. דרשנו את זכות הורינו וסבינו - להזדקן כאן בכבוד. רבות כבר נאמר, נכתב וסופר על אותה המחאה, ובצדק. החברה האזרחית בישראל הבינה לפתע את עוצמתה. מקץ השנים, בבואנו לבחון את מצבנו, מובן לכל כי למרבה הצער המלאכה נותרה רבה מאוד!

הפגנת סטודנטים(צילום: התאחדות הסטודנטים הארצית)

על אדי המאבק הזה, עלתה קרנם של נבחרי ציבור רבים. במסווה של דאגה ומחויבות לשכבת הביניים, הגיעו רבים מהם לעמדות מפתח, אך הותירו את המצב על כנו, או שיפרו מקצתו רק בשולי הדברים. בתום אותה המחאה, התחייבו בפנינו פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית לטפל בסוגיות המפתח שהעלנו בה. בין היתר: להוזיל את יוקר המחייה; לטפל בבועת הנדל"ן - שרק הופכת לחוצה יותר, ולסדר את נתיבי התחבורה המסועפים והפקוקים; לאפשר לצעירים מכל המקומות והמגזרים לקבל הזדמנות שווה לחינוך, השכלה ותעסוקה - אך התבדינו! השמענו קול זעקה ותלינו תקווה גדולה בהבטחות שניתנו לנו, אך הן בוששו להגיע.

אנחנו, דור הצעירים בישראל, לא מתכוונים לוותר על חזונה של הארץ, ועל השאיפה לחברת מופת. זאת, אף שאנו חצויים בין הרצון להצמיח אותה ולהגן עליה, ובין הקושי היומיומי שלנו לחיות פה. כל "תלונה" שעולה על דל שפתינו, מלווה ברגשות אשם כי "המצב סבוך", כי "יש בעיות בטחוניות", כי "אנחנו פה רק 70 שנה, זה כלום". אבל האמת היא, שקשה למצוא עבודה איכותית, וזה בעייתי להתנייד אליה. יקר מדי לגדל פה ילדים, וכמעט בלתי אפשרי לבנות פה בית. המצב המתמשך של הזנחת מצוקות אזרחיות אלו הביא לירידה מדאיגה באמון שרוחש הציבור לנבחריו. במיוחד בקרב הצעירים. וגרוע מכך - בניגוד גמור לנחישות והאחריות האזרחית שהופגנה אז - אנו מגלים כי האמון שלנו בעצמנו וביכולתנו להשפיע על החברה שלנו כמעט ונעלם.

רם שפע

מציאות זו, של חוסר אמונה ביכולת לשנות, הינה בלתי מתקבלת על הדעת. על כן נמשיך להשקיע מאמצים בכדי שהציבור יאמין בעצמו ויאמין בנבחריו. נצית את אותה התעוררות אזרחית מאוגדת וחזקה, שתבעבע שוב בצעירי ישראל ובמעמד הביניים, הממשיך לצערנו להישחק.

אנו קוראים למקבלי ההחלטות לגרום לנו להיות גאים בהם. עליהם מוטלת החובה לנקוט בפעולות הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך ולהניח את היסודות ליצירת עתיד טוב יותר לסטודנטים ולצעירים בישראל.

יום הסטודנט הלאומי, יתקיים ב-5.6 ויצוין בחגיגיות בכנסת ישראל, במוסדות לימוד ובאירועים בכל הארץ. ביום זה, אנחנו מתכוונים להציב בקדמת הבמה את הסוגיות שמטרידות אותנו: סטודנטים וסטודנטיות, צעירים וצעירות. גם השנה, נפרסם את דו"ח הצעירים השנתי, בו אנו מעמידים לבחינה נושאים הקשורים בעתידנו, ומציפים את הנקודות בהן כולנו יכולים להשתפר.

הפעם, במוקד השיח - ניגע באספקטים שונים של מעורבות חברתית, אזרחית ופוליטית - כמערכת וכפרטים בחברה. אנחנו פה לא רק כדי להציג תמונת מצב, אלא גם כדי לשנות אותה. שינוי שתלוי גם בנו.

* יום הסטודנט הלאומי יצוין ברחבי הארץ ב-5.6.18

להשתתפות יש לעקוב אחר הפרסומים בדף הפייסבוק של התאחדות הסטודנטים הארצית:

https://www.facebook.com/israelistudentunion

וכן באתר של התאחדות הסטודנטים הארצית: https://www.nuis.co.il