בר המצווה של "אוניברסיטה בעם"

בתחילת חודש יוני מלאו 13 שנים להיווסדה של התוכנית החינוכית: "אוניברסיטה בעם". מדובר בתוכנית ייחודית בישראל, שפתחה את שעריה בפני אוכלוסיות מוחלשות או מבוגרות, שלא ניתנה להם הזדמנות ללמוד במשך חייהם והיא מאפשרת להם כעת לרכוש השכלה חיונית ומעשית על אף הכל, כנגד כל הסיכויים ובסביבה אקדמית.

"אוניברסיטה בעם" בראשות צח אקשטיין, פועלת בהצלחה משך כל השנים הללו בכל האוניברסיטאות בארץ: מחיפה בצפון, דרך תל-אביב במרכז, בבירה ירושלים ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב. 2,300 תלמידים בכל שנה, 20 אלף בוגרים במשך 13 שנות פעילותה ועוד היד נטויה.

כל הלומדים במסגרת "אוניברסיטה בעם" מלווים על-ידי רשויות הרווחה, הבריאות והחינוך בעיר מגוריהם, אשר שותפות לתוכנית בלמעלה מ-50 מועצות מקומיות: מירכא בצפון - ועד מצפה רמון בדרום.

משתתפות התוכנית באוניברסיטת בן גוריון בטקס הסיום (צילום: אוניברסיטה בעם)

צח אקשטיין מנכ"ל "אוניברסיטה בעם" - מה היא למעשה המטרה שעומדת בבסיס התוכנית הזאת?

"ראשית, הרצון שלנו לגשר על פערים חברתיים ולאפשר השוואת הזדמנויות, באמצעות צמצום פערי ידע והשכלה ועל-ידי הענקת ידע מעשי בסיסי למשתתפים בתוכנית. שנית, אנחנו רוצים לאפשר לתלמידים התמודדות טובה יותר בחיי היומיום, ולסייע להם להגדיל את מרחב ואפשרויות הפעולה שלהם.

התוכנית שלנו פועלת על מנת להעצים את היכולות האישיות של הלומדים, ובמסגרת זאת: לפתח את הסקרנות שלהם ולהשיב להם את חדוות הלימוד שאבדה. להעניק להם את הרצון ואת הכלים להמשיך ללמוד ולהתפתח, ובשורה התחתונה, להפוך אותם לאזרחים משמעותיים, אשר לוקחים אחריות על חייהם ופועלים מתוך מודעות וחשיבה למענם, למען משפחתם ולמען סביבתם".

אחד היתרונות הגדולים במודל הפעולה של התוכנית "אוניברסיטה בעם", הוא בעלויות הנמוכות שלה ובריכוז כל המשאבים שקיימים במילא באוניברסיטה - במקום אחד. מודל זה מאפשר שימוש ומינוף חברתי של הידע - אשר קיים כבר באקדמיה, של משאביה האנושיים האדירים - הלא הם הסטודנטים והסגל, ושל התשתית הפיסית של המוסדות - שהן כיתות לימוד.

הלימודים מתקיימים בשעות הערב, כאשר הפעילות האקדמית הסטנדרטית מגיעה לסיומה. כך הלומדים בתוכנית מקבלים הזדמנות להיכנס בשערי האקדמיה, ולהרגיש כמו סטודנטים מן המניין. על מנת להבטיח את הסרת החסמים שקיימים עם הגעתם של הלומדים בתוכנית, הם מגיעים לאוניברסיטה באמצעות הסעות מאורגנות ועם הגעתם, הם מתכבדים שם בארוחת ערב קלה הכוללת כריך ושתייה.

(צילום: אוניברסיטה בעם)

מפה אפשר רק לעלות

בין המשתתפות הנרגשות בטקסי הסיום של "אוניברסיטה בעם" שהתקיימו החודש, הייתה גם רעות חמדני, בת 33 מראשון לציון. חמדני היא אישה נשואה ואמא שסיימה את שנתה הראשונה בתוכנית באוניברסיטת תל-אביב ומתכוונת להמשיך וללמוד בה גם הלאה.

סיפור חייה של חמדני מתחיל בילדות קשה שחוותה לדבריה בבית הוריה, עליו היא מספרת: " גדלתי בבית להורים שפשוט לא ידעו לחנך אותי כפי שצריך. עברתי שם השפלות שכללו קללות וצעקות ומאחר וזאת הדוגמה שהייתה לי, זה עבר לי לצערי בירושה גם לבית הפרטי שלי".

כשחמדני השתחררה מהצבא, היא חיפשה עבודה בגן ילדים "כי זה מה שהכניסו לי לראש שאני יכולה לעשות. להיות סייעת. יש בי אהבה גדולה לילדים, אבל התחלתי להיות מתוסכלת, כי ידעתי שאני יכולה לעשות משהו גדול יותר. אחרי החתונה נכנסתי להריון, המצב הכלכלי שלנו בבית היה קשה. נכנסנו למאבקים כלכליים לא פשוטים, והחלום על הלימודים היה בגדר משהו מאוד רחוק".

אז איך הגעת ללמוד באוניברסיטה בעם?

"בגלל המצב הכלכלי הקשה, הייתי בקשר עם עובדת סוציאלית של לשכת הרווחה. יום אחד כששוחחנו בטלפון, היא שאלה אותי האם אני זוכרת שיחה שבמהלכה בכיתי לה, כי סיפרתי לה שאני רוצה ללמוד אבל אין לי יכולת כלכלית לכך. אמרתי שאני לא יכולה לשכוח את השיחה הזאת ואז היא סיפרה לי שיש תוכנית בשם 'אוניברסיטה בעם' וקורס בנושא מבוא בפסיכולוגיה שנפתח שם בקרוב. ושאלה האם אני מעוניינת להירשם".

איך הגבת?

"הקשבתי לה והתחלתי לרעוד מרוב התרגשות. לא הבנתי איך היא מציעה לי דבר כזה כשהיא יודעת מה מצבי, ושאני אמא ומי ישמור לי על הבנות".

ומה הייתה התשובה שקיבלת ממנה?

"העובדת הסוציאלית הרגיעה אותי. היא אמרה שהלימודים מתקיימים בשעות הערב, שיש הסעות לשם ובחזרה, כולל ארוחה קלה ושזה לא יעלה לי כסף. כמובן שעניתי בחיוב ומייד לאחר מכן רצתי לקנות מחברות וכלי כתיבה. הלוואי ויכולתי להסביר את ההרגשה הנפלאה שמילאה לי את הלב".

מה היה בשיעור הראשון?

"המנחה שלנו שאל האם אנחנו יודעים מה היא פסיכולוגיה. אז לא ידעתי מה לענות לו, אבל היום אני יודעת שזה לא מדע מדויק. בני האדם לא נולדים שווים. הם גדלים בבתים שונים, עם חינוך שונה, מצב כלכלי שונה ואיש לא יודע מה יוליד לו העתיד. אני רק יודעת היום, ששום דבר לא קורה ככה סתם. התוכנית של 'אוניברסיטה בעם' הוכיחה לי, שאפשר גם מתוך נקודת השבירה הנמוכה ביותר, רק לעלות למעלה".

בתור בוגרת שנה ראשונה בתוכנית, מה את יכולה לספר שהלימודים האלה תרמו לך?

"מאז שהתחלתי ללמוד, מעבר לכך שנפתחתי לעולם אחר והרחבתי את הידע שלי, התחלתי בעצם ללמוד על עצמי. פתחתי קבוצה בפייסבוק בנושא: ניסיון חיים. הערך העצמי שלי גדל, תחושת הביטחון העצמי התגבר, האומץ התפרץ ואני עומדת לסיים ספר שאני כותבת בשנה האחרונה בנושא הזה ואמור לצאת לאור בקרוב. כל זה לא היה קורה אלמלא נרשמתי לתוכנית. נראה לי שאחרי כל מה שעברתי בחיים, הבחירה בלימודים מעניקה לי הרבה כוח לחיים".

הסטודנטים מנחים

ולא רק פסיכולוגיה. תכני הלימוד אשר נלמדים במסגרת "אוניברסיטה בעם", מותאמים לפי העניין שהתלמידים מביעים במגוון רחב של תחומי הלימוד המוצעים להם, החל ממשפטים עבור לרפואה, מנהל עסקים ועוד.

מי שמעבירים להם את השיעורים בפועל, הם סטודנטים - מנחים, שלומדים באוניברסיטאות השונות לתואר ראשון.

במקביל להנחייה הזאת, הסטודנטים עוברים בעצמם קורס אקדמי שנתי, שמטרתו להכשיר אותם ולהכין אותם לעבודת ההוראה. הקורס שלהם, עוסק בפערים בחברה הישראלית בכלל ובחינוך בפרט, וכן בבחינה, גיבוש וחיזוק המחויבות החברתית. כפועל יוצא מהחיבור בינם לבין הלומדים במסגרת התוכנית, כל הצדדים יוצאים בסופו של דבר מורווחים. מבחינת הסטודנטים-המנחים, ההשתתפות בקורס האקדמי, כמו גם עבודת ההוראה, מקנה להם נקודות זכות אקדמיות. זאת, כחלק מהתפיסה הגורסת, כי ההשכלה האקדמית צריכה לעודד, ליזום ולקדם מעורבות חברתית של סטודנטים, לצד דמוקרטיזציה והנגשה של הידע האקדמי.

בסיום השנה, כל סטודנט-מנחה כזה כותב עבודה אישית, שבמסגרתה הוא נדרש לתת מבט רטרוספקטיבי על התוכנית, תוך ניתוח והסתכלות על אירועים ותהליכים שקרו במהלך השנה. במסגרת העבודה הזאת, הסטודנטים-המנחים משלבים כמובן את הידע התיאורטי שהם רכשו במהלך השנה.

לדברי המנכ"ל צח אקשטיין, "עצם המפגש שלהם עם האוכלוסייה המופנית ל"אוניברסיטה בעם" על-ידי רשויות הרווחה הוא מעצים. במרבית מהמקרים זאת היכרות ראשונה שלהם עם סגנון חיים השונה משלהם".

מפגש התרבויות הזה מוצא ביטוי גם בתכנים שמועברים להם במסגרת השיעורים?

"הרקע השונה ממנו מגיעים המשתתפים בתוכנית, הן מבחינה חוויות החיים והן מבחינת תפיסות העולם - הופך כל שיעור על פסיכולוגיה התפתחותית או על דיני משפחה, לשיח משמעותי המציג את התרבות הישראלית על כל היבטיה.

זאת ועוד, מתברר שהמפגש בין התלמידים לסטודנטים-המנחים, מהווה נקודת מפנה משמעותית עבור כל המשתתפים בתוכנית לא רק במסגרת הנלמד בשיעור. בהפסקות ומחוצה להן נוצר מפגש אישי נוסף, המזמן חשיבה על המשך פיתוח אישי, לצד עשייה חברתית יוצאת דופן, שהשלכותיה מהדהדות בקרב קהילות רבות בחברה הישראלית".

לימודים מדור לדור

בין שלל האורחים שהגיעו לטקס הסיום של בוגרי קורס משפטים שהתקיים החודש באוניברסיטת חיפה, הייתה גם משפחתו של ויסאם סקראן. מדובר בתושב נצרת, שסיים את שנתו השנייה בתוכנית. ויסאם, עבר תאונה והוא מתנייד מאז בכיסא גלגלים. "אוניברסיטה בעם הגשימה לי חלום", הוא מספר. "בשבילי להגיע לאוניברסיטה ולהיות אחד מהסטודנטים בעיקר בתור אדם עם מוגבלות, זאת הרגשה נהדרת. בגלל התאונה שעברתי אני היחידי מכל המשפחה שלי שלא למד. תמיד ריחמו עלי: מסכן, ופתאום יכולתי להרים את הראש בגאווה ולהראות להורים שלי שגם אני יכול, שעשיתי את זה".

ויסאם סקראן(צילום: אוניברסיטה בעם)

ולא רק ויסאם התרגש מהמעמד. גם בני משפחתו שליוו אותו בכו עד דמעות, כשהוא עלה על במת האולם כדי לקבל את תעודת הסיום.

ויסאם, לאן אתה ממשיך מכאן?

"אני ממשיך ללמוד. לא מתכוון להפסיק. כבר נרשמתי לקורסים נוספים שיהיו בסמסטר הקיץ, ואני מתכוון להמשיך וללמוד במסגרת "אוניברסיטה בעם" גם בשנת הלימודים הקרובה".

מתברר כי ההשפעה הרחבה של "אוניברסיטה בעם" מטביעה חותם לא רק בקרב המשתתפים בה, אלא היא מועברת גם הלאה: לילדיהם ואף לסביבתם הקרובה.

בטקס הסיום ללימודים, שהתקיים החודש באוניברסיטת בן גוריון, אחת הנואמות שם הייתה תלמידה בשם אלהאם תושבת רהט, שהגיעה ללימודים מדי שבוע במהלך השנה האחרונה לאחר שקיבלה על כך אישור מיוחד וברכה מבעלה.

"יש לנו בבית ארבעה ילדים", היא מספרת. "באחד הימים ביקשתי מבתי הבכורה הלומדת בכיתה ו', שתצטרף אליי לשיעור. היא הרימה גבה ושאלה אותי למה לה לבוא איתי עד לבן גוריון? לא עניתי לה מייד. כשהגענו לכניסה לבאר-שבע, אמרתי: "הבאתי אותך הנה, כי אני רוצה שתדעי שיש מקום שאת יכולה לחשוב עליו כבר מהגיל הזה, והוא נקרא אוניברסיטת בן גוריון. בעתיד, כשתגיעי לגיל 18 או 19 ותרצי ללמוד, תדעי שזה ממש ליד הבית. זאת הייתה התשובה שלי, כי ההורים שלי לצערי הרב, לא עשו את זה בשבילי".

רעות חמדני משתתפת באוניברסיטת תל אביב(צילום: אוניברסיטה בעם)

קולו של העם

ההזדמנות הנפלאה לתת לכל אזרח במדינה, בלי הבדל גזע, לאום או דת, ללמוד במסגרת "אוניברסיטה בעם", יכולה להוות שיעור מאלף לחיים, לפוליטיקאים שלנו.

"הכניסה בשערי האקדמיה עבור התלמידים שלנו, אינה דבר של מה בכך", מסכם מנכ"ל "אוניברסיטה בעם" צח אקשטיין. "בכוחה לבנות עבורם זהות חדשה של עוצמה אישית וחברתית. זהות של תקווה, הגשמה עצמית ודוגמה אישית ליקיריהם".

לדברי אקשטיין, "התוכנית 'אוניברסיטה בעם' מאפשרת שנה אחרי שנה לקהלים הולכים וגדלים לאמץ את הזהות הזו, לעיתים תחת זהות שונה בתכלית, של הדרה, מצוקה והיעדר משאבים והזדמנויות. לכן לאקדמיה ול'אוניברסיטה בעם' יש תפקיד חיוני וחשוב כל כך ביצירת הזדמנויות להשכלה ולמידה, ובהקמת קהילות של לומדים ומלמדים".

ואת התוצאות כבר רואים בשטח. במהלך 13 שנות פעילותה, סיימו עד היום בהצלחה מעל ל-20,000 איש את לימודיהם במסגרת "אוניברסיטה בעם". מאות המשיכו משם למסגרות להשלמת השכלה ולמסגרות מקצועיות. עשרות תלמידים השתלבו אחר-כך בלימודים לתואר אקדמי, בין אם באופן פרטי או במסגרת שיתוף-הפעולה בין 'אוניברסיטה בעם' לבין אוניברסיטת אריאל, אוניברסיטת בן גוריון והמכללה האקדמית תל אביב-יפו.

וגם לצד השני יש רווח ותועלת מהעניין. מאות הסטודנטים-המנחים, שניתנה להם הזכות ללמד במסגרת בתוכנית לאורך השנים, מעידים כי זאת הייתה עבורם החוויה הלימודית המשמעותית ביותר בחייהם. רבים מהם הודו, כי הם שינו בעקבות התוכנית את המסלול המקצועי שבחרו לעסוק בו בחייהם, והם משתלבים כיום בפעילות מקצועית-חברתית במסגרת הקהילה.

"במבט (לא רחוק) לאחור, אני חושבת שבשמונת החודשים האלה שבהם הנחתי, השתניתי יותר מכל תקופה אחרת בחיי, אבל אני חושבת שאצלי קרה תהליך הפוך ממה שקורא לרוב", כתבה בעבודתה האישית סטודנטית-מנחה לפסיכולוגיה, באוניברסיטת בן גוריון, והיא מפרטת: " חשבתי שהגעתי עם אישיות מגובשת, בעלת פינות מוגדרות וחדות. ידעתי מי אני, מה אני רוצה לשנות ומה אני לא רוצה לשנות. אני חושבת ש'אוניברסיטה בעם' עזרה לי ללטש את הפינות האלה ולרכך אותי מעט. למדתי שגם אם הגדרתי משהו כ'לא', אני יכולה למצוא בו הרבה 'כן'.

למדתי שאפשר למצוא מכנה משותף, גם עם אנשים שלמראית עין הם שונים בתכלית ממני (הן בכיתה והן בצוות). למדתי להתעניין בתואר שלי, להבין שזכיתי בהזדמנות ללמוד ושלא מדובר רק ב'מירוץ לפסיכולוגיה קלינית', שכל כך מרתיע אותי. למדתי להביע את דעתי, לשתף, ליהנות מהדרך ולא רק מהתוצר המוגמר ולהצטייד ביותר אומץ. לא לפחד להתמודד עם אתגרים. והכי חשוב - למדתי שאין שחור ולבן ויש לי עוד כברת דרך כדי להבין זאת עד הסוף".

והיא מסכמת: "אני לא יודעת אם אני 'אשת טיפול לעתיד', אבל אני חושבת שאם אהיה כזאת, התמורה הגדולה שקיבלתי מ'אוניברסיטה בעם', היא לא לקבל ולא לתת תשובות מיידיות. לתת לאסימון - בעיקר שלי - ליפול מעצמו. להקשיב לתלמידים שלי מבלי לתת תרופת קסם מיידית. לדעת שזה בסדר לטעות וליפול בדרך. שזה חלק מהתהליך ואולי הכי חשוב - לא להתבייש להיעזר בתמיכה של הסובבים".

מבחינת הסגל האקדמי באוניברסיטה, השאיפה היא שבתום הקורס, גם אותם סטודנטים-מנחים בתוכנית, יהיו אזרחים משמעותיים, אשר לוקחים אחריות על חייהם ופועלים מתוך מודעות וחשיבה למענם ולמען האחרים.