רופאי החלומות
הליצנים הרפואיים מקלים את שהותם של הילדים ובני הנוער שנאלצים לשכב בבתי־החולים, במקום לשבת על ספסל הלימודים. תכירו את איציק: הליצן הרפואי הכי ותיק בארץ
בזמן שרבבות ילדי ישראל יחגגו את כניסת שנת הלימודים החדשה - מי בפעם הראשונה ומי לקראת הסוף - בכיתה של ירדן (שם בדוי), יישאר כיסא אחד ריק.
ירדן בן התשע מאושפז בבית־החולים "שניידר" בפתח תקווה בשל מחלת הסרטן ממנה הוא סובל. מאחר והוא עובר סדרה של טיפולים קשים וכואבים ירדן ייאלץ להישאר בבית־החולים למשך תקופה ארוכה, ולכן הוא לא יוכל להשתחרר משם גם לא לפתיחת שנת הלימודים. והוא לא היחיד.
במחלקות האונקולוגיות, הכירורגיות, האורתופדיות ובחדרי הניתוח ב"שניידר", מאושפזים עשרות ילדים ובני נוער מכל הגילאים, שייאלצו להתבונן בחגיגות של חבריהם לספסל הלימודים, כנראה רק דרך מסכי הטלוויזיה.
אבל הם לא יהיו עצובים. באחריות! ותסמכו בעניין הזה על איציק הליצן. מדובר בוותיק הליצנים הרפואיים במדינת ישראל ואולי הראשון שבהם, שפועל בתוך מסגרת בית־החולים. ליצן רפואי הוא מקצוע ייחודי, שהוקם במקור על־ידי איציק עצמו ובהתנדבות לפני 26 שנים, והפך בהמשך להיות נחלתם של ליצנים טובים ורבים שנרתמו לטובת העניין ופועלים במוסדות ובבתי־חולים שונים ברחבי בארץ.
הסגל המקצועי במוסד מכנה אותם כיום בשם: "רופאי החלום". זאת מאחר והליצנים הרפואיים עושים שימוש בכוח המרפא של ההומור ושל הצחוק, על מנת לשפר את איכות חייהם של הילדים החולים ואת תפקודם.
הליצנים הרפואיים מסיחים את דעתם של הילדים ובני הנוער החולים במהלך התהליכים הכואבים והמפחידים שהם עוברים בתקופת האשפוז שלהם. הם עוזרים להם להתגבר על האימה ולהתרגל לשגרת בית־החולים. מתברר כי אווירת הכייף והצחוק שהם משרים על החולים, היא שעוזרת להם בפועל לשכוח לרגע את המחלה ובעיקר את המתח הנוראי שמתלווה אליה.
ואם מדברים על פתיחת שנת הלימודים - אירוע שכל ילד שחווה את החופש הגדול ואת הפרידה הזמנית מחבריו לספסל הלימודים שמח לחזור אליו - קשה לדמיין ילד שהיה מעדיף את כל זה על פני המסדרונות המדכאים של בתי־החולים, והמראה הלא מלבב של אינפוזיות, מסיכות חמצן, תרופות או מזרקים.
בגלל חיוך של ילד
איציק הליצן, או בשמו האמיתי: יצחק עוזרי, עובד כליצן מזה 32 שנים, שמתוכם 26 שנים - הוא משמש כליצן הרפואי הראשי של מרכז "שניידר" לרפואת ילדים בישראל והוא נחשב כאמור לחלוץ בנושא.
"התפקיד של ליצן רפואי לא בא במקום הצוות הרפואי", איציק אומר ומסביר: "הליצן הרפואי למעשה משלים את הטיפול בחולה בשיתוף פעולה מלא עם צוות בית־החולים. אני מגיע למיטתו של הילד - ברוב הפעמים בלי הכנה מוקדמת - ואני מנסה להוציא ממנו את החיוך בזמן הכי קשה שלו בתקופת האשפוז. כשהוא סובל מכאב, בחילות, חולשה, עייפות וכל תופעות הלוואי הלא נעימות של הטיפול".
תסביר איך אתה "מרפא" את הילד?
"אני עובד בעיקר על הנפש שלו. מכניס הומור, בדיחות, קסמים ובלונים והרבה צבע, לעולמו הכואב של הילד שנלחם על חייו ושל משפחתו הכואבת והדואגת מהלא נודע".
איך יודעים אם זה עוזר?
"כיום זה מוכח באופן מדעי, שכאשר אדם צוחק ושמח, הגוף שלו מפריש הורמון שנקרא: 'אנדורפין', שהוכח שהוא משפיע על המערכת החיסונית של הגוף. את הליצנות הרפואית אני עושה בהתנדבות מלאה שלוש פעמים בשבוע במחלקות האונקולוגית, הכירורגית, חדרי הניתוח וטיפול נמרץ, לפי הצורך. אני דואג לרווחת הילדים החולים, להורים ולצוות המסור שעובד קשה ימים ולילות להצלת חייהם של ילדים".
תספר איך הכול התחיל? ומדוע?
"כשהקימו את בית־החולים שניידר בפתח תקווה, לפני 26 שנה, התבקשתי להופיע בהתנדבות במחלקה הכירורגית החדשה. הביקור הזה שינה את חיי. כשראיתי איך ילדים במצבים קשים מגיבים אליי, כשהם מרותקים למיטה, החלטתי באותו הרגע לשמש ליצן רפואי.
באותו הביקור אחת האימהות אמרה לי: 'זהו החיוך הראשון של הילד שלי מאז שהגענו לכאן'. בהמשך הביקור, ראיתי ילדה שמסרבת לקחת תרופה והאחות נלחמת איתה שתיקח את התרופה. בסוף האחות פנתה אליי שאעשה קסם כדי שהיא תיקח את התרופה, ואז עם הרבה צחוק, בלונים והגישה המיוחדת שלי לילדים - הילדה פתחה את הפה וקיבלה את התרופה. אותה אחות אמרה לי משפט ששינה את חיי: 'אנחנו צריכים אחד כמוך כאן באופן קבוע', ועם המשפט הזה חזרתי הביתה.
למחרת בבוקר התקשרתי לבית־החולים והודעתי להם שמהשבוע הבא אני מפנה בוקר בשבוע ובא להתנדב שם".
כל ההתחלות קשות
מאחר ועד אז לא הייתה בבית־החולים פונקציה כזאת של ליצן רפואי, הכניסה של איציק לתפקיד של ליצן רפואי קבוע - כך הוא מספר, לא הייתה חלקה ולוותה בקשיים. "בהתחלה - אף אחד לא ידע איך לעכל את זה שליצן מסתובב במחלקה", הוא נזכר, "אבל לאט לאט הם שמו לב שילדים שהיו צריכים לרדת לחדר ניתוח ופחדו - ירדו לשם עם חיוך וכך היה גם כשהם חזרו משם לחדר. הם ראו גם שהירידה של הילדים מהמיטה אחרי הניתוח הייתה הרבה יותר מהירה, וכי ימי האשפוז קוצרו".
נשמע נפלא. איך אתה מסביר את זה?
באופן עקרוני טיפולים כרוכים בכאבים ולכן הם מלווים גם בפחדים. נתקלתי למשל בילדים שאחרי ניתוחים קשים ותאונות דרכים, היו צריכים לעשות פיזיותרפיה נשימתית. הם ממש פחדו לנשום, כדי שלא יכאב להם. אז אני שיחקתי איתם עם משרוקיות, עם בועות סבון ובלונים. מבחינתם זה היה משחק, אבל בפועל, מבחינתי זה היה טיפול".
את ההכרה שלו כליצן רפואי, קיבל איציק לדבריו, כשיום אחד פרופסור מיכאל זר, לשעבר מנהל המחלקה הכירורגית בשניידר, ראה אותו בשעת פעולה.
איציק מספר: "פרופסור מיכאל זר אמר לי, שמה שאני עושה במחלקה זאת לא סתם ליצנות, אלא: 'ליצנות רפואית' כי אני מטפל בילדים בבית־חולים, והופך את הבלתי אפשרי לאפשרי. וכאן למעשה לראשונה במדינת ישראל עלה המושג: 'ליצן רפואי'. בפועל, אני נחשב לליצן הרפואי הראשון בארץ ולמייסד של תחום הליצנות הרפואית במדינת־ישראל".
מהו הכוח שמניע אותך בעבודה ועוד ללא תמורה?
"אני פועל מתוך שליחות אמיתית. את השכר שלי אני מקבל מבורא עולם. אם זה בהופעות שלי בימי הולדת שאני מארגן, או בהרצאות בפני תלמידי תיכון ברחבי הארץ. אני מלמד את בני הנוער על ההתנדבות כדרך חיים, עם הרצאה ששמה: "צחוק זה עניין רציני". המטרה שלי היא לעודד אותם להתנדב ולתת מעצמם למען החברה במדינה".
איציק הליצן מעוניין להעניק מהידע שלו לליצנים רפואיים אחרים: "את 'התורה' שפיתחתי במשך השנים, אני מעביר היום בקורסים פרטיים שאני מעביר לאנשים שרוצים להעניק מעצמם בהתנדבות. כלומר, לשמח ילדים ומבוגרים בזמנם הפרטי".
צחוק זה עניין רציני
כיום הליצנות הרפואית היא כאמור מקצוע לכל דבר והליצנים הרפואיים עובדים בכל בתי־החולים בארץ. רובם פועלים בהתנדבות, אחרים מועסקים בשכר, מטעם עמותות שונות.
איציק הליצן מדגיש כי ביער הליצנים שצצו בעקבותיו, הוא עצמו פועל באופן עצמאי. "אני לא קשור לשום עמותה או גוף פוליטי, ולא לתחרות וליריבויות שנכנסו לצערי גם לתחום הזה".
תסביר למה הכוונה?
"ישנם ליצנים רפואיים שעשו קורס במשך חצי שנה והם רוצים להתנדב. כלומר לא לקבל שכר, אבל בתי־החולים ברחבי הארץ לא נותנים להם להיכנס, כי הם לא שייכים לעמותה או ארגון כזה או אחר שתורם למוסד.
צריך להבין כי עבודת הליצן הרפואי היא לא קלה. היא מורכבת מפאזל לא פשוט. ליצן רפואי צריך להיות בעל אינטליגנציה רגשית ויכולת לקבל החלטות קשות. זאת מכיוון שהליצן הרפואי כמו שאר אנשי הצוות – עד לסיטואציות לא קלות אל מול המשפחות".
די ברור. אתה יכול לתת דוגמה?
"למשל משפחה שהודיעו לה בדיוק בשורה "לא טובה" באשר למצבו הרפואי של בנם. המצב ליד מיטת החולה מאוד מתוח וקשה ואני צריך לקחת החלטה לא פשוטה: האם להיכנס לחדר הזה ולנסות להצחיק, או שזה לא הרגע המתאים. האם לדלג על פני החדר הזה לגמרי? או אולי לחזור אליו בהמשך?".
יש משברים בעבודה ה־"מצחיקה לכאורה" הזאת?
"הקושי הכי גדול, הוא הפרידה מילד חולה. לצערנו, יש ילדים שנפטרים ואני מכיר אותם מהיום הראשון שלהם בבית־החולים ונקשר אליהם. כל שבוע אני גם מכיר משפחות חדשות שמגיעות ואני מבין שבין כל הטיפולים הקשים, אני יהיה זה שאחראי על מצב הרוח והחיוך שלהם במהלך התקופה הקשה הזו.
לסגל הרפואי בבית־החולים יש הערכה רבה לעבודת הליצן הרפואי. לדברי פרופסור נפתלי פרויד, מנהל המחלקה הכירורגית במרכז שניידר לרפואת ילדים: "לאיציק הליצן הרפואי יש מקום של כבוד בטיפול בילד. הוא מצליח לעשות דברים שלצוות שלנו קשה לעשות. כמו למשל, לתקשר עם ילד, להוריד אותו מהמיטה, לשכנע אותו לעשות פיזיותרפיה או לקחת תרופות ועוד. איציק משתף פעולה עם הצוות של המחלקה וגם כשצריכים אותו מחוץ לשעות ההתנדבות שלו. גם בסופי שבוע תמיד הוא מגיע עם המזוודה שלו ועושה את עבודתו נאמנה במקצועיות ותמיד עם חיוך".
כל האמצעים להצחיק - כשרים
כמו שלרופא יש תיק עם כלי עבודה, לאיציק הליצן ישנו ארגז כלים מיוחד, הכולל כל דבר אפשרי שיכול להעלות חיוך על פניהם של הילדים וההורים בבית־החולים. מדובר במזוודה ישנה ומצחיקה, שמכילה בתוכה אביזרים שונים ומשונים. החל ממסרק גדול, עבור למעין "טיטול" שהוא חובש על הראש שלו כמו כובע וגם גרביים מצחיקים, רגל מפלסטיק, יד מפלסטיק, בובות של חיות, בועות סבון, בלונים ועוד.
מה האביזר שלך, שהכי מצחיק את הילדים?
"עד כמה שזה יישמע 'מצחיק', אחד האביזרים שעוזר לי להוציא חיוך בכל מצב, זאת מכונת 'פלוצים'. תמיד כשהילדים עצובים וכואבים ואני עומד ליד מיטתם ומשמיע רעש של פלוץ (נפיחה) ומאשים את ההורים או הצוות הרפואי - החיוך שלהם יוצא החוצה, ומכאן, הדרך להשיג את מה שאני צריך - היא מאוד קלה. מבחינתי כל אמצעי הוא כשר, אם הוא עושה את העבודה".
מי יותר קשה לך להצחיק: ילד חולה, או ילד בריא?
"בטיפול בילד החולה אין חוקים. כל מקרה הוא בפני עצמו וזה מורכב מהרבה פרמטרים. כשאני מגיע להופעה בפני ילדים בריאים, הם מחכים לי ושמחים מכל מה שאני עושה, לעומת ילדים חולים שנקודת הפתיחה אצלם היא שונה לחלוטין.
אני צריך למצוא ולהמציא את עצמי מחדש לכל ילד בכל יום ובכל ביקור במחלקות השונות בבית־החולים.
הילדים ששוכבים במיטה כשהם מחוברים לצינורות ואינפוזיות, לתרופות ומשככי כאבים, הם מאוד מפוחדים, כיוון שהם קולטים גם את הלחץ והדאגה של הסביבה - של ההורים והצוות.
מה שאני עושה, זה להגיע לנפש של הילד ולהפוך את הבלתי אפשרי - לאפשרי.
במשך 26 שנות התנדבותי פגשתי אלפי ילדים ומשפחות. הרבה סיפורים פורסמו בתקשורת ואני יודע שהמפגש איתי כליצן רפואי במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, עשה את השינוי ותהליך ההחלמה וימי האשפוז שקוצרו".
אתה שומר על קשר עם המשפחות אחרי שהילדים משתחררים?
"לא, אני לא שומר על קשר עם המשפחות מחוץ לכותלי בית־החולים וזה חלק ממנגנוני ההגנה שלי. להישאר שפוי ולהמשיך בשליחות הזו ובייעוד שלי בעולם הזה. לשמח ולעזור לילדים כמו המשמעות של השם שלי: יצחק עוזרי".
------------------------------------------------
לפרטים נוספים: איציק הליצן והקוסם
רח' לוי אשכול 45 קריית־אונו.
טל': 052-2542940 פקס: 03-5352806.
clown@zahav.net.il
