האוצר מציג: המדד החלופי שמצמצם את שיעור העוני
לפי חישוב אלטרנטיבי של משרד האוצר, רמת העוני בישראל נמוכה יותר משמעותית מזו שמראה המדידה המקובלת. "ההבדלים הגדולים בין המדדים מראים כי אולי יש לבדוק מדדים נוספים למדידת העוני"
משרד האוצר מצא דרך מדידה לפיה תחולת העוני בישראל נמוכה יותר: הסקירה השבועית של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה היום (א') מציגה נתונים לפיהם מדידת העוני לפי מדד ההוצאה, מעלה שרמת העוני בישראל נמוכה יותר מהמספרים שמניבה המדידה המקובלת כיום, לפי מדד ההכנסה.
עלייה ברמת החיים בישראל בהשוואה ל-OECD, יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה
קרן המטבע: הפערים בין האוכלוסיות השונות בישראל מסכנים את יציבות הכלכלה
ה-OECD על ישראל: הכלכלה חזקה אך יותר עובדים עניים; ביקורת על מחיר למשתכן
תחולת העוני הינה אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני, מתוך האוכלוסייה הכללית. לפי מדד ההכנסה - כאמור, המדידה המקובלת כיום - שיעורי העוני כפי שנמדדו ב-14 השנים שנבדקו (2002-2016), עומדים על 18.1%-20.6%. זאת, לעומת מדד ההוצאה, שלפיו שיעורי העוני עמדו באותן שנים על 13.1%-14.7%.
היום מקובל בקרב קובעי מדיניות וחוקרים בישראל לבצע מדידות של היקף העוני בארץ לפי ההכנסה, וזאת משום שהיא ניתנת להשפעה באופן ישיר על ידי מדיניות ממשלתית. אלא שבגלל שהיכולת של משק בית לשמור על רמת חיים כלכלית טובה לא תלויה אך ורק בהכנסה השוטפת, אלא גם בהון הנצבר וביכולת לקבל הלוואות, טוענים באוצר שהתבססות על הכנסה בלבד לקבלת נתוני עוני אינה מספיקה על מנת להעריך בצורה מדויקת ביותר את היקפו.
לפי מדד ההוצאה: רמת העוני בישראל נמוכה יותר
באוצר מציעים לבחון מדדים אחרים שיספקו נתונים על היקף העוני. היות שמחקרים רבים טוענים שצריכה היא מדד טוב יותר למדידת רמת חיים כלכלית, בהתבסס על תיאוריית ההכנסה הפרמננטית של פרידמן שלפיה החלטות של צרכנים מבוססות על צפי ההכנסות הממוצע לאורך החיים ולא על ההכנסה השוטפת - מציעים באוצר לבדוק את היקף העוני לפי מדד ההוצאה.
הנתונים מראים כי לפי מדד ההכנסה המקובל כיום למדידת היקף העוני, תחולת העוני גבוהה באופן משמעותי ביחס לתחולת העוני כפי שהיא נשקפת לפי מדד ההוצאה, וזאת לאורך השנים 2002-2016. ב-14 שנים אלה, תחולת העוני לפי מדד ההכנסה נמצאת בטווח של 18.1%-20.6%, לעומת טווח של 13.1%-14.7% לפי מדד ההוצאה.
בנוסף, השוואה זו מעלה כי בעוד שתחולת העוני לפי מדד ההכנסה נמצאת במגמת עלייה בין השנים 2002-2005, ובמגמת ירידה החל משנת 2005 ועד שנת 2016, הרי שתחולת העוני לפי מדד ההוצאה לא מציגה מגמה ברורה במיוחד – של עלייה בין 2003-2004, ירידה עד 2006, עלייה עד 2011 ומשם ירידות ועליות לסירוגין עד 2016. כלומר, שני המדדים לא נעים באותו כיוון.
סיבה אפשרית לפערים בהיקף העוני בין המדדים היא רמת האבטלה. נראה שתחולת העוני לפי מדד ההכנסה קטנה כאשר ישנה פחות אבטלה, ככל הנראה משום שהיציאה מאבטלה זמנית הגדילה את הכנסתם השוטפת של חלק ממשקי הבית שהוגדרו כעניים. עם זאת, לא נמצא קשר בין תחולת העוני לפי מדד ההוצאה לרמת האבטלה.
גם לפי ההכנסה וגם לפי ההוצאה: ישראל מדורגת נמוך
באיחוד האירופי קיימת שיטה, שאמנם דומה לשיטה שנהוגה בישראל למדידת היקף העוני מבחינת השימוש במדד ההכנסה, אולם יש בה כמה הבדלים. למשל, תחולת העוני שם מוגדרת כמספר הנפשות העניות ולא כמספר משקי הבית העניים, כמקובל בישראל.
השוואה בין המדינות מעלה כי בחלק מהן, כמו בישראל, היקף העוני לפי מדד ההכנסה הוא גבוה יותר מהיקף העוני לפי מדד ההוצאה. מדינות נוספות בהן מתקיים הבדל כזה הן רומניה, בולגריה, פולין, קרואטיה, בריטניה, ליטא וספרד. לעומת זאת, ישנן מדינות אחרות שבהן לא קיים הבדל בו היקף העוני לפי מדד ההכנסה גבוה מהיקף העוני לפי מדד ההוצאה, כמו צ'כיה, סלובקיה, שבדיה, הונגריה ואירלנד. קיימות מדינות בהן היקף העוני גבוה יותר לפי מדד ההוצאה, כמו אסטוניה, פורטוגל, קפריסין, לוקסמבורג, צרפת ומלטה.
מבחינת מדד ההוצאה, ישראל נמצאת במקום ה-26, או במקום השלישי מהסוף, מבין 28 מדינות, וזאת עם היקף עוני של 22.9%, בעוד שדנמרק מדורגת ראשונה עם היקף העוני הנמוך ביותר – 9.1% ופורטוגל מדורגת אחרונה, עם היקף העוני הגבוה ביותר – 23.6%. לפי מדד ההכנסה, מצבה של ישראל עוד הרבה פחות מעודד, והיא מדורגת במקום האחרון עם 30.2%, ובפער משמעותי מבולגריה, שמדורגת במקום הלפני אחרון עם היקף עוני של 22.1%.
חלוקת היקף העוני לפי קבוצות אוכלוסייה, מעלה כי קיים פער משמעותי בין שני המדדים במגזר הערבי. לפי מדד ההכנסה, 49.2% ממשקי הבית הערבים מוגדרים כעניים לעומת 25.3% בלבד לפי מדד ההוצאה. במגזר היהודי הפערים פחות משמעותיים – 13.1% ממשקי הבית היהודים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ו-12.7% מוגדרים כעניים לפי מדד ההוצאה. הפערים במגזר הערבי עשויים לנבוע מציפייה לגידול עתידי בהכנסה או מדיווח פחות מדוייק של רמת ההכנסה ביחס להוצאה.
קבוצת אוכלוסייה נוספת שבה מתגלה פער משמעותי בין המדדים היא משקי הבית מרובי הילדים, עם ארבעה ילדים ויותר למשק בית. לפי מדד ההכנסה, 49.8% ממשקי הבית מרובי הילדים מוגדרים כעניים, בעוד שלפי מדד ההוצאה 35.4% מהם מגודרים כמשקי בית עניים.
פערים כאלה מתבטאים גם במשקי בית בהם ראש משק הבית לא עובד. לפי מדד ההכנסה, 69.4% ממשקי בית כאלה מוגדרים כעניים, בעוד שלפי מדד ההוצאה רק 32.8% מהם מוגדרים כעניים. הפער בין המדדים נובע ככל הנראה מהעובדה שרבים ממשקי בית כאלה מוגדרים כעניים רק בשל אבטלה זמנית, ולמעשה מצליחים לשמור על רמת חיים שגבוהה מרמת חיים של עוני בתקופת אבטלה זו.
בנוסף, תחולת העוני גבוהה באופן משמעותי בין מדד ההכנסה למדד ההוצאה במשקי בית הם ראש משק הבית הוא צעיר, לעומת משקי בית בהם הוא מבוגר יותר. במשק בית עם ראש משק בית בגילאי 30-44, 19.3% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה ואילו 13.5% מהם עניים לפי מדד ההוצאה. לעומת זאת,
במשקי הבית בהם ראש משק הבית הוא בגילאי פנסיה, הפערים משמעותיים פחות – 21.6% לפי מדד ההכנסה ו-20.6% לפי מדד ההוצאה.
"ההבדלים הגדולים בין המדדים מראים כי אולי יש לבדוק מדדים נוספים למדידת העוני", כותבים באגף הכלכלן הראשי באוצר, "וכי אולי קיימות הרחבות אותן כדאי לבצע על מנת להבין טוב יותר את תחולת העוני בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
