"אין לאן לצאת וכשהשגרה אפורה מדי נוסעים לבית קפה בעפולה"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת שטרן ממגדל העמק: מענדי (23), וחנה רבקה (24).

"ילדתי בגיל 45 לבד וכולם קוראים לי גיבורה ומפרגנים"

"הילד חטף זיהום לפני חופשה במלדיביים - והפסדנו 15 אלף שקל"

העלאת גיל הפרישה לנשים? בינתיים הקצבה נחתכת

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

הדירה: דירת 3 חדרים בשכירות. משלמים 1,850 שקל בחודש. מענדי: "זול פה בטירוף ויש קהילה חמה ואוהבת. זוגות צעירים כמונו מתארחים ומארחים בשבתות אחד את השני. אהבנו שזה לא גטו חרדי ויש גם חילונים. אני חושב שלא היינו יכולים לגור בקהילה חרדית סגורה".

איך הכרתם? מענדי: "שנינו ממשפחות חרדיות אבל יצאנו בשאלה. אני לא מצאתי את עצמי בעולם הישיבות ולא התחברתי ללימוד. היו לי 'קוצים' והחלטתי להתגייס לפלוגה החרדית, הפסקתי לשמור שבת, ואז הכרתי את חנה והחיים שלי השתנו".

חנה: "אני ממשפחה חרדית בחיפה, הייתי בשליחות בברלין. ברלין פתחה לי את העיניים והתחלתי לצאת למועדונים ומסיבות והתנסיתי בכל מיני דברים, ואפשר להגיד שהתרחקתי מהדת. כשחזרתי לארץ הרגשתי שהנפש שלי במקום אחר ואני מאבדת את עצמי. הראש שלי לא היה מונח במקום, ואז הכרנו ויחד הצלחנו למצוא את עצמנו בחזרה בדת".

מענדי וחנה רבקה שטרן(צילום: אסי חיים)

מה אתם עושים? מענדי: "אני לומד לתואר בהוראה ועובד במזכירות של הישיבה בשכר מינימום. אני רוצה להיות מנהל בית ספר ועושה התמחות במתמטיקה". חנה: "אני עובדת כמנהלת רכש בחברת קייטרינג, אבל התפטרתי כי התחלתי ללמוד לפסיכומטרי. אני מתכננת ללמוד עבודה סוציאלית".

בחרתם מקצועות בלי כסף? מענדי: "נכון אבל זה משהו שאנחנו אוהבים". חנה: "אני נרשמתי למשפטים והייתי אמורה להתחיל ללמוד אבל הייתה לי הארה והבנתי שאני לא רוצה להיות עורכת דין, כי זה מוציא ממני צד אגרסיבי ופחדתי שזה יוביל אותי למקום לא טוב".

מינוס? מענדי: "כרגע אנחנו בסדר. מקפידים מאוד וחושבים על כל שקל, אבל גם עלות החיים פה לא גבוהה. עברנו להתנהל במזומן. יש לנו כמה קופסאות שכל אחת מוקדשת להוצאות אחרות - אוכל, שוטף, דלק וכו'. בכל תחילת חודש אנחנו מוציאים מזומן ומחלקים לקופסאות, וכך משלמים הכל. לא נוגעים בכרטיס אשראי. לאוכל אנחנו מקציבים 1,000 שקל בחודש, אבל תמיד נשאר קצת. זה גרם לנו להתנהל בדיוק לפי מה שיש. כבר לא מעמיסים את העגלה בסופר סתם".

יוצאים לבלות? חנה: "משתדלים פעם בשבועיים לצאת יחד, אבל אין פה הרבה לאן לצאת. יש פיצה או איזה סרט בחיפה. וכשאני מרגישה שהשגרה אפורה מדי, אני סוחבת את מענדי לאיזה בית קפה בעפולה".

חופשה אחרונה? חנה: "נסענו לפני כשנה לסיני לכמה ימים. ישנו בחושה. זה גן עדן וחשבתי לעצמי, ממה כל כך פחדתי?".

אין לכם טלוויזיה? מענדי: "לא. ולא מעיקרון דתי, אלא כי היא לא עושה לנו טוב. משהו ברביצה הזו לא בריא. עשינו מנוי לנשיונל ג'יאוגרפיק כדי שיהיה משהו לקרוא. קניתי פאזל של 1,500 חלקים, והיינו חוזרים אחרי הצהריים מהעבודה ויושבים לעשות פאזל. ואם משעמם אנחנו רואים בסלולרי נטפליקס".

מחוץ לתמונה? מענדי: "יש לנו המון בובות פרווה. כל אחת יש לה שם. זה מעין חפץ השלכה רגשי. דברים שאתה לא יכול להגיד אתה משליך על הבובה כמו: 'השפן מאוד כועס שלא הכנת ארוחת צהריים'".

חטאים קטנים? מענדי: "עלי אקספרס. אני חייב שתמיד יהיה משהו בדרך. בדואר כבר זוכרים את מספר הזהות שלי בעל פה. הדבר האחרון שהזמנתי זה אביזרים לעשות לק ג'ל, ואני הולך לעשות לחנה. זה חוסך המון כסף".

על מה לא תוותרו? חנה: "טיפול זוגי. בגלל שטוב לנו ואנחנו שמחים אחד עם השני, אנחנו מגלים על עצמנו בטיפול עוד. זוגיות זה דבר מורכב ויש דברים שמתנגשים וטוב לדבר עליהם. אני לא רוצה שנחכה שיהיה משבר כדי ללכת לטיפול, אלא דווקא עכשיו כשטוב".

חלום? חנה: "החלום של מענדי זה בית קטן בערבה עם הרבה ילדים. אני עוד לא יודעת מה אני רוצה".