שרגא ברוש שקל להעביר מפעל שבבעלותו לירדן
נשיא התאחדות התעשיינים ביקר במרכז ההשקעות הירדני אך החליט בשלב זה להשאיר את מפעל האריזות סלינה בנצרת עילית. ברוש: "חובתי לבדוק מקום שבו העלויות נמוכות דרמטית"
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים - המייצגת את התעשייה בישראל - בדק אפשרות להעתיק את סלינה שבבעלותו, מפעל לאריזות ניילון מתוחכמות, מנצרת-עילית לירדן. כך נודע ל"ממון". בנוסף נודע כי ברוש אמור להכריז תוך כמה חודשים על סיום תפקידו בהתאחדות.
עוד 655 עובדים: תשעה מפעלים יוקמו בפריפריה
רבע מיליארד שקל יושקעו במפעלים באזורי עדיפות
ספתח חיובי לתוכנית הצנועה: 6 מפעלים בצפון יחוברו לגז
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רק לאחרונה, בעקבות עסקה שביצע ברוש למכירת השטח של המפעל, הוא הפך לשוכר של המבנה תמורת 4.9 מיליון שקל בשנה, ומחויבותו למקום פחתה.
הבדיקה שערך ברוש הייתה מעמיקה, וכללה גם נסיעה לירדן לפני כחודשיים ופגישה עם רשות ההשקעות במדינה. הרקע: עלויות הייצור בישראל שממשיכות לעלות, וכן הרגולציה המתגברת. עם זאת, בשלב זה החליט ברוש להישאר בארץ. מקורביו גם הזהירו אותו שמפאת תפקידו בהתאחדות, הוא "יזכה" לביקורת ציבורית חריפה באם יעביר את המפעל.
בנוסף, ברוש צפוי להכריז תוך מספר חודשים על סיום תפקידו. את מקומו צפוי למלא רוני קוברובסקי, מנכ"ל קוקה קולה ישראל, מתוקף תפקידו כיו"ר מועצת התעשיינים. אם חברים בהתאחדות לא ידרשו בחירות חדשות, קוברובסקי יהפוך לנשיא הקבוע של ההתאחדות.
מפעל סלינה מייצר אריזות מתוחכמות מפוליאתילן ופוליפרופילן לתעשיית המזון, בעיקר לתוצרת חקלאית, השומרות על אורך חיי המדף של המוצר. המפעל מעסיק כ-120 עובדים, ומחזור מכירותיו עומד על 70 מיליון שקל בשנה, 65% מהם ליצוא.
ברוש רכש את המפעל ב-2012 מידי כונס נכסים ב-24 מיליון שקל, לאחר שהמפעל נקלע לקשיים. לאחרונה מכר את קרקע המפעל ב-81 מיליון שקל לקרן השקעות בנדל"ן בשם סלע קפיטל, רווח של פי 3.5. אזור המפעל אמור לעבור בקרוב שינוי ייעוד ממלאכה למסחר ומגורים.
ברוש: מעבר לירדן יחסוך לי מיליון שקל בחודש
ברוש אמר ל"ממון": "קיבלתי הצעה לעבור לירדן ובדקתי את האפשרות הזאת. כאיש עסקים חובתי לבחון הצעה למקום שבו העלויות נמוכות דרמטית בהשוואה לעלויות המזנקות בארץ: שכר עובד בירדן הוא 200 דולר, כשבארץ עלות עובד בסלינה, כולל משמרות וכו', היא 13 אלף שקל. החיסכון במקרה שלי: מיליון שקל בחודש, שהולכים לשורת הרווח.
"בארץ, בגלל מדיניות הממשלה, עלויות הייצור טיפסו בתוך שמונה שנים ב-20% - אבל המחיר לא, והרווחיות נשחקת בהתמדה. בנוסף, הרגולציה מכבידה מיום ליום, ולנהל מפעל זה אתגר גדול מאוד. למרות זאת החלטתי להישאר, גם מטעמים ציוניים".
לדברי מקורבים לנושא, גם ההרעה ביחסים עם ירדן השפיעה על ההחלטה, וייתכן שבטווח הארוך, כשברוש יהיה אדם פרטי, המפעל יועתק לירדן או למקום אחר בחו"ל.
יצוין כי בשנים האחרונות, במקביל לקשיים המתרבים של המפעלים המקומיים, בעיקר בתחום העלויות, גדלה כמות המפעלים המעתיקים את פעילותם לחו"ל, או מתרחבים לשם בהקמת קווי ייצור נוספים.
לפנייה לכתב/ת 
