"חיפשנו יישוב מעורב. ברגע שיש רק דתיים הם פחות פתוחים"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת אינדיג מאורנית: דביר (39), אביטל (39), יואב (12), נתי (9), גיא, (6), עמית (3) ונאוה (4 חודשים).

"חבל שהיינו צריכים להוציא 650 אלף שקל כדי להביא ילדים לעולם"

"קנינו גג ביפו ב-400 אלף שקל, אבל אנחנו לא יכולים לבנות עליו"

"אין לאן לצאת וכשהשגרה אפורה מדי נוסעים לבית קפה בעפולה"

הבית: גרים באורנית 4.5 שנים. דביר: "לפני זה גרנו חמש שנים בתל אביב בשכירות. קנינו פה מגרש כפול ב-1.1 מיליון שקל ואז הוצאנו עוד שלושה מיליון שקל לבנות את הבית".

משפחת אינדיג(צילום: אסי חיים)

למה דווקא אורנית? אביטל: "תל אביב הייתה מהממת אבל אנחנו דתיים ורצינו בית פרטי וקהילה. חיפשנו יישוב מעורב קרוב למרכז. ברגע שיש רק דתיים הם פחות פתוחים, וכשהיישוב מעורב זה מביא אנשים יותר ליברלים וזה יותר מתאים לנו, למרות שבסופו של דבר החברים שלנו כאן הם דתיים". דביר: "אנחנו מאוד אוהבים את המקום ויש פה ממש קהילה מאוחדת - טיולים משותפים, עזרה הדדית, נסיעות משותפות".

מה עושים? אביטל: "אני עיתונאית ב'מקור ראשון', סגנית עורך של מוסף התרבות. גם כותבת מדי פעם, בעיקר ראיונות וביקורות טלוויזיה. התחלתי בכלל בהיי־טק, אבל זה יותר כיף". דביר: "אני עורך דין בהכשרה, אבל מעולם לא עסקתי בזה. הקמתי רשת של חדרי כספות בשם בריקסטון".

אנשים עוד משתמשים בכספות? דביר: "תתפלא אבל כן. בשנים האחרונות נסגרו כמעט 40 אלף תאים ונהייתה מצוקה של אנשים שאין להם איפה לשים תכשיטים, מזומן, גיבויים שונים. כספת בבית לא פותרת את הבעיה, רק מעכבת את הפורץ כמה דקות. בסניף הראשון בתל אביב יש לנו 2,600 תאים, ואנחנו פותחים עוד סניפים בירושלים ובגבעתיים. כספות זה בעצם נדל"ן. אתה לוקח שטח של 200 מטר, חותך אותו לחתיכות מאוד קטנות ומשכיר אותן ב-2,000 שקל בשנה".

יש דברים מעניינים בתוך הכספות? דביר: "לקוח סיפר לי שיש לו שם מכתבי אהבה של כל החברות שלו מאז הילדות. יש חברה ששמה את הגיבוי של כל העסק שם. בקדחת הביטקוין היו כאלה ששמו את קוד הגישה לכסף. אחריות גדולה. אני לא ישן טוב".

מינוס? דביר: "מינוס זה קו שאתה מחליט איפה לשים. אנחנו החלטנו שקו המינוס שלנו הוא פלוס 10,000 שקל. זה קו אדום שממנו אנחנו לא רוצים לרדת. שהבנקים ייהנו כמה שפחות".

מחוץ לתמונה? אביטל: "עגלת המוצ'י שלנו. כשקנינו דביר כעס, 'למה את העגלה הכי יקרה' - אבל היא עוברת איתנו מהילד הראשון. היא שרדה טיולים וטיסות ואת כל הילדים". דביר: "יש לנו גם תמונה שציירה סבתא שלי, מלכה שלזינגר, שהיא אמנית קצת קמצנית, יש לה מלא תמונות אבל היא לא משחררת, אבל כשהתחתנו היא נתנה לנו תמונה, ואורחים תמיד שואלים עליה. משהו בה נוגע באנשים".

הוצאה שמצטערים עליה? אביטל: "קנינו שולחן אוכל יקר עם שמונה כיסאות. כל כיסא עלה 1,200 שקל, ותוך שנתיים נשברו כולם. היינו צריכים להפוך שולחנות, אבל ויתרתי".

יוצאים הרבה? אביטל: "כן, אנחנו קיצוניים". דביר: "אם היא לא יוצאת לפחות פעמיים בשבוע, היא בבעיה. לקחנו בייביסיטר כשנאווה הייתה בת שבועיים. בעיקרון, אם יש לבייביסיטר דופק - היא יכולה לשמור על הילדים".

על מה לא נוותר? אביטל: "חופשה זוגית. לפחות פעמיים-שלוש בשנה. אתה חייב את הניתוק הזה. זה כמו אוויר לזוגיות".

חופשה אחרונה? אביטל: "נסענו לסקי באיטליה בחנוכה. נאווה הייתה בת חודשיים ואפילו הצלחתי לגלוש קצת". דביר: "זו הוצאה גדולה כי אנחנו נוסעים בקבוצה כשרה עם מישהי שמגיעה למלון לפני ומכשירה את המטבח. אבל מבחינתנו זה שווה את זה".