צעירי חב"ד למען הקהילה
זה קורה לפני כל חג: אלפי משפחות שכולות של נפגעי טרור מסתכלות על האווירה העליזה ובהלת הקניות, ולא מצליחות להתנתק מהאבל. להם אין מה לחגוג אבל אז מגיעה דפיקה בדלת, ומתנדבי צעירי חב"ד מגיעים כדי להביא למשפחות את אווירת החג, ובעיקר לתת אוזן קשבת ותשומת לב
את בתי חב"ד כמעט ואין צורך להציג. עם 4,700 סניפים במאה מדינות שונות, 441 מהם כאן בישראל, הם הפכו כבר מזמן לכתובת בכל מה שקשור ליהדות: לימוד תורה וערכים, פעילות בחגים, אלפי פעולות חסד ונתינה לקהילה, חלוקת סלי מזון, סעודות שבת וחג, ובעיקר ליווי צמוד ואישי של אלפי השליחים והשליחות המסורים הפועלים במתכונת של 24/7.
אבל מתברר שיש אפיק עשייה מרגש של החב"דניקים עליו שווה להרחיב במיוחד:
הכירו את האגף למשפחות נפגעי טרור בצעירי חב"ד - ארגון וולונטרי שהוקם במצוותו של הרבי מליובאוויטש, ומטפל בכ־3,000 משפחות של נפגעי טרור בישראל, אזרחים וחיילים. המשפחות זוכות לסיוע רוחני, כספי, ביקורי בית וביקורים בבתי הרפואה, ואפילו טיולים לחו"ל כדי ל"התאוורר" קצת מהטרגדיה, האבל והשיקום.
האגף הוא למעשה המשך של פעילות ענפה שקיימו הרבי וחסידיו באמצעות צעירי אגודת חב"ד לאורך עשרות שנים עם אלפי משפחות של אלמנות ויתומי צה"ל, יחסים הדוקים שנמשכים עד היום. את הפעילות הזו הרחיבו עוד יותר ב-2002, כשגל הטרור שפקד את הארץ בימי האינתיפאדה השנייה גבה קורבנות כמעט מידי יום.
"זו הייתה תקופה איומה, מלאה בפחדים ובחדשות מזעזעות שסיפרו כמעט מידי יום על עוד פיגוע, הרוגים, יתומים ופצועים שנזקקו לשיקום ארוך", מספר בכאב עצום הרב יוסף אהרונוב, ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל, על התקופה שבה נבטה הפעילות עם נפגעי הטרור. "נכון שאנחנו פועלים ונמצאים כמעט בכל מקום: ממטולה ועד אילת, בבתי רפואה, בקמפוסים של סטודנטים, עם קשישים, בני נוער ועולים חדשים, אבל באותה תקופה הבנו שיש מגזר שלם נוסף שהתגבש וגדל, וזקוק לצרכים ייחודיים משלו, וכך התרחבנו לפעילות עליה מונה הרב מנחם קוטנר".
נזק לכל החיים
"לצערנו כשמשפחה נפגעת מטרור, זה תופס אותה בהפתעה וללא שום הכנה מוקדמת, אבל יותר מכך, זה מקיף כמעט כל תחום בחייה", מציין הרב אהרונוב, "החל מהצורך לערוך הלוויה ולשבת שבעה, דרך ליווי ארוך וצמוד לחדרי ניתוח ושיקום, המשך עם בני הבית שחווים משברים נפשיים ושאלות אמוניות וזקוקים לאוזן קשבת, וכלה בהוצאה הכספית האדירה שהסיטואציה מביאה עימה: אובדן ימי עבודה, משבר נפשי מצמית, הוצאות עצומות על טיפולים רפואיים ואפילו הוצאות כביכול פשוטות על דלק, חנייה או מוניות למרכזים הרפואיים, שמצטברים בסופו של דבר לאלפי שקלים. סכום שמשמעותי מאוד עבור מרבית אוכלוסיית ישראל".
למרות שתודה לאל היקף הטרור דעך משמעותית מאז, הקלסרים שמספרים על העשייה באגף לעולם לא נשארים ריקים. "ראשית, גם היום לצערנו לא מעט משפחות עדיין סובלות מהטרור. סכינאות, זריקות אבנים, סבבי הלחימה שבאים אלינו מידי כמה שנים ומותירים אחריהם משפחות מרוסקות ומתמודדות", מסביר בצער הרב קוטנר. "מעבר לכך, אותה פעולת טרור היא לא 'זבנג' וגמרנו אלא עתידה לרדוף את המשפחה הפגועה כל ימיה. נפשית וגופנית".
קחו, למשל, את התמיכה הכספית שהוענקה לאותן משפחות. "לאורך השנים האחרונות בלבד חולקו עשרות מיליוני שקלים למשפחות נפגעות טרור שהיו במצוקה כלכלית", מספר קוטנר. "יש משפחות שגם כך היו סביב קו העוני, ופיגוע, עם אובדן ימי העבודה והמשבר הנפשי, מביא אותן למצב של חוסר יכולת לשלם חשבונות חשמל או מים. הם פונים אלינו ואנחנו מסייעים. יש משפחות שהפיגוע תופס אותן בדיוק לפני בר מצווה או חתונה, והדבר האחרון שהם חושבים עליו זה לקנות תפילין לילד או להזמין לו אולם לחגיגה. גם פה אנחנו ערוכים להיכנס לתמונה, העיקר שלבית ייכנסו גם קצת שמחה ואושר, או קחו את הנושא הרפואי: למשל ילד בשדרות שנפצע מקסאם ונותר נכה. דאגנו בשבילו לכיסא גלגלים מיוחד בעלות של 25,000 שקלים, שרק בעזרתו הוא מסוגל להגיע לבית־הספר, כי זה שקיבל מהמדינה לא התאים לו".
לשמח דווקא בחגים
זה היה בחנוכה 2003. רווית ישבה בביתה, שקועה בדיכאון עמוק ובאבל על בנה הלוחם שנרצח בקרב ידוע כמה חודשים קודם לכן. על הדלקת חנוכייה, סביבונים או סופגניות שיוגשו לבנה הקטן בן ה־12 היא אפילו לא חשבה. "מבחינתי, יחד עם הבן שלי, גם העולם כולו מת. אז יופי שעכשיו חנוכה, ובכל מקום מדליקים נרות ושרים שירי חנוכה. מה זה קשור אליי? לא יכולתי לחשוב בכלל על להמשיך הלאה, או על הזכות של הבן הקטן לחגוג כמו כל ילד". פתאום הייתה דפיקה בדלת. פתחתי, והמחזה היה כמעט הזוי: שני חסידי חב"ד, עם הלבוש המסורתי, חנוכיות וסופגניות התעקשו להיכנס פנימה ולהביא איתם שמחה של חנוכה. הם רקדו עם הילד, ולדעתי זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו חייך אצלנו בבית מאז האסון. אחר־כך הם ישבו איתי, הציעו לעזור בכל מה שאפשר, ואפילו גילו שבגלל הטרגדיה החלטתי שלא לחגוג בר מצווה בשנה הבאה. הם הסבירו לי, כמה חשוב שלילד יהיו זיכרונות חיוביים מהיום שהוא כולו שלו, ומציעים לחגוג לו בעצמם בכותל. עברה שנה, וכך בדיוק קרה. מאז, לפני כל חג – ראש־השנה, חנוכה, פורים או פסח הם מגיעים כמו שעון, מצוידים במאכלי החג, ולא עוזבים עד שגם אני לא מרגישה חג באוויר. כבר נהיינו ממש כמו משפחה".
ואכן, שיאה של פעילות האגף לנפגעי טרור מגיעה בתקופות של חגים, ולא בכדי. השכול והריק זועקים אז מכל מקום. מי שמנסים להביא בכל זאת את אווירת החג לבתים, הם המתנדבים של צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור. "יש לנו מתנדבים מכל גווני הקשת, דתיים וחילוניים", מרחיב הרב מנחם קוטנר, "הודות לפריסה הארצית של 441 בתי חב"ד שנמצאים כמעט בכל מקום בישראל, הצלחנו לרתום לעניין גם תושבים מקומיים, אותם אנו מפנים למשימה החשובה של העלאת המורל לקראת החג".
להתנדבות, סיוע או עזרה בפעולות החסד:
"חב"ד" בפייסבוק
או במייל Kutner@chabad.org.il