דו"ח טאוב: קשה להיחלץ ממעגל העוני

ילודה גבוהה, אבטלה נמוכה, השכלה במגמת שיפור (אך עדיין נמוכה מהמדינות המפותחות) וקושי גובר להיחלץ ממעגל העוני. זו תמונת המצב של מדינת ישראל לשנת 2019, כפי שעולה מדוח מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. מהדוח שכתב פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, עולה כי מצבו הכללי של המשק הישראלי טוב, והוא גם במגמת שיפור בפרמטרים שונים בהם עלייה ברמת החיים, צמיחה וחינוך. עם זאת, במכון מתריעים שיש סיכון שהמגמה החיובית של המשק תשתנה. "הנתונים מעלים ספקות רבים בנוגע ליציבותן של המגמות הללו, אפילו בשנים הקרובות. אם החששות מוצדקים, יש למצוא מנוע צמיחה חדש שימשיך להזניק את ישראל קדימה", נכתב בדוח.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו 

דו"ח: הישראלים עובדים יותר ומתקשים לקנות דירה

עלייה ברמת החיים בישראל בהשוואה ל-OECD, יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה

אז היכן התחזק המשק הישראלי ומה נקודות התורפה שלו היום? לפניכם חמש נקודות מרכזיות.

רמת העוני בירידה, אך היציאה ממעגל העוני בארץ קשה בהרבה לעומת מדינות ה-OECD(צילום: מוטי קמחי)

עוני

סכנה לקריסה כלכלית

רמת העוני בישראל בירידה, אך קשה מאוד להיחלץ ממעגל העוני. מהדוח עולה כי רמות העוני ואי השוויון ירדו בשנים האחרונות וההשקעה החברתית עלתה, אך היציאה ממעגל העוני בארץ קשה הרבה יותר לעומת מדינות ה-OECD. כדי להיחלץ ממעגל העוני, זוג עם שני ילדים צריך לעבוד כ-70 שעות בשבוע (כל אחד), לעומת פחות מ-60 שעות בארה"ב או כ-35 שעות בלבד בצרפת.

הדוח גם מציג נתונים המעידים על סכנה לקריסה כלכלית של משקי בית מהעשירונים התחתונים כתוצאה מנטילת הלוואות מעבר ליכולותיהם. למרות שהיקף משקי הבית מהעשירונים הנמוכים שנוטלים חוב נמוך יחסית ועומד על 18% בלבד לעומת 56% בקרב העשירונים הגבוהים, בקרב משקי בית בעשירון הנמוך ביותר השקועים בחובות מתגלה תמונה קשה: היחס הממוצע בין החוב להכנסה השנתית הוא פי 8. "היקף החוב של העשירון הנמוך עולה במידה בלתי סבירה על הכנסתם השנתית, וספק אם יוכלו לעמוד בהחזר", נכתב.

היי-טק

לא עושים הסבות

מגזר ההיי-טק בישראל מכונה קטר הצמיחה של המשק, ויש לכך סיבה: העובדים בענף הם אמנם 8% בלבד מכלל העובדים במשק, אך הם משלמים כ-25% ממס ההכנסה בישראל, והענף עצמו מהווה חלק מרכזי מכלל היצוא של המשק. עובדי היי-טק משתכרים בממוצע כפול מהעובדים בענפים אחרים, אך "שיעור התעסוקה בתחום נותר כמעט ללא שינוי זה למעלה מעשור, ויש נתונים המצביעים על קושי לאייש משרות מסוימות. על רקע זה משקיעה ישראל מאמצים ומשאבים רבים בניסיונות להגדיל את שיעור המועסקים בהיי-טק, אך קשה מאוד לממש יעד זה בטווח הקצר".

במכון מציינים כי אחת הסיבות המרכזיות לכך ששיעור המועסקים בהיי-טק נותר קפוא היא הקושי בביצוע הסבות. הדבר נובע מכך שעובדים בעלי מיומנויות גבוהות עובדים לרוב ממילא בשכר גבוה יחסית, ולכן אין להם מוטיבציה לעשות הסבה להיי-טק. סיבה נוספת לתעסוקה הנמוכה יחסית בהיי-טק היא שהשליטה בשפה האנגלית, תנאי חשוב לתעסוקה בענף, נמוכה יחסית בקרב הערבים והחרדים, דבר שמקשה על שילובם. "לימודי האנגלית במוסדות החינוך של הקבוצות הללו הם תנאי הכרחי להנגשת ההיי-טק בעבורן", נכתב.

בריאות

תפוסת מיטות גבוהה

למרות הדאגה ממצבה של מערכת הבריאות בישראל, במכון טאוב מדגישים כי מצבה טוב: "תוחלת החיים גבוהה ותמותת התינוקות נמוכה. אולם יש חשש שהמצב ישתנה בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והתרחבות הצרכים הרפואיים, לצד פיגור בהגדלת המשאבים", נכתב בדוח. במכון מציינים כי אמנם ההוצאה לבריאות בישראל עולה, אך בקצב איטי: "ההזדקנות המהירה של האוכלוסייה לצד העלייה בשכר הרופאים יצריכו עלייה בחלקה של ההוצאה לבריאות כדי שהמצב לא יידרדר".

בישראל יש פחות מיטות אשפוז ביחס לגודל האוכלוסייה לעומת מדינות ה-OECD: שלוש מיטות לאלף איש לעומת 4.8. כתוצאה מכך, עומדת תפוסת המיטות בבתי החולים בישראל על 94% נכון לשנת 2016, לעומת 74% במדינות המפותחות. משך האשפוז בישראל קצר יחסית ועומד בממוצע על 5.2 ימים, לעומת 6.7 ימים במדינות המפותחות.

"שיעור תפוסה גבוה בשילוב ימי אשפוז מעטים עלול להביא לחוסר יכולת לתפקד במצבי עומס. הביטוי לכך במציאות הנוכחית הוא מיטות במסדרון ועומסים כבדים בחדרי המיון, המשפיעים לרעה על איכות הרפואה". הדוח גם משווה בין מצב הרפואה במרכז לפריפריה: "מספר המיטות לנפש בפריפריה הדרומית והצפונית הוא הנמוך בישראל, ובירושלים הגבוה ביותר. המרחק הממוצע הגדול ביותר בין היישובים למוסדות האשפוז הוא במחוז צפון. הפערים מתבטאים גם בזמני המתנה ארוכים יותר להליכים רפואיים ולבדיקות בפריפריה לעומת המרכז".

ילודה

יותר ילדים לחילונים

ישראל נחשבת כלכלה מפותחת, אך בכל הקשור להיקף הילודה הנתונים חריגים למדי לעומת העולם המערבי: מספר הילדים הממוצע למשפחה בישראל הוא 3.1, הגבוה ב-OECD. הפעם האחרונה שבה שיעור הפריון למשפחה עמד על 3.1 ילדים באירופה היה בשנת 1914 בגרמניה וב-1889 בצרפת. הילודה במגזר החרדי והערבי היא אמנם גבוהה, אך גם היקף הילודה במגזר החילוני עלה ב-20 השנים האחרונות בצורה עקבית.

במדינות עם רמת חיים דומה לישראל, היקף הילודה המקובל הוא 1.24-2.02 ילדים למשפחה. עוד עולה מנתוני מכון טאוב כי לרמת ההשכלה של יהודיות (לא חרדיות) אין קשר להיקף הילודה, כלומר הרצון להרחיב את המשפחה ל-2-3 ילדים זהה בקרב נשים בעלות השכלה אקדמית ותיכונית. זאת בניגוד למגזר הערבי, שם בקרב האקדמאים שיעור הילודה נמוך יותר.

חינוך

שיפור בציונים

הישגי התלמידים בישראל משתפרים, אך עדיין לא מספיק. עקב הילודה הגוברת, אוכלוסיית התלמידים בישראל גדלה ב-44% משנת 2000, ומספר הילדים בגנים זינק במעל 80% ב-18 השנים האחרונות. ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל נמוכה לעומת מדינות ה-OECD, אולם בעקבות הסכמי שכר חדשים עם המורים והוספת פעילויות בחופשים, היא הולכת וגדלה ולפחות בכל הקשור לתלמידי בית הספר היסודי היא מתקרבת למקובל במדינות המפותחות.