סיבים אופטיים בפריפריה? אולי בעוד עשור
המדינה רוצה סיבים אופטיים בכל הארץ, אבל פחות רוצה לממן את זה. הפתרון: חברות התקשורת יסבסדו לעצמן את הקמת התשתיות ממס שיוטל על הכנסותיהן. בזק כבר לא תחויב לפרוס רשת בכל הארץ - ולא בטוח שלחברות התקשורת האחרות ישתלם להגיע למקומות המרוחקים
האם תשתית הסיבים האופטיים שמאפשרת שימוש בטכנולוגיה מתקדמת בתחום התקשורת תגיע לפריפריה רק בעוד עשור? היום (ג') פרסמו משרדי התקשורת והאוצר מתווה ליישום תשתית הסיבים האופטיים, ממנו עולה כי תבוטל החובה על בזק לפרוס את התשתית על כלל המדינה, והיא תבחר היכן לפרוס אותה.
מיזם הסיבים האופטיים: אושר המיזוג בין סלקום, קרן תש"י ו-IBC
סלקום וקרן תש"י ייכנסו למיזם הסיבים של חברת החשמל
סלקום תרכוש 70% מ-IBC בכ-100 מיליון שקל
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
סביר כי בזק תבחר להתמקד באזור המרכז, שם הפריסה משתלמת יותר מבחינה עסקית. מכיוון שהמדינה רוצה לוודא כי הפריסה תתבצע בכל הארץ, היא תקיים מכרזים לשאר האזורים (בעיקר פריפריה), שיסובסדו באמצעות מס שיוטל על חברות התקשורת עד שתסתיים הפריסה הארצית. על אף "המקל" בדמות המס, הערכות הן שייקח כעשור עד שתסתיים הפריסה בכל המדינה.
למה מדובר בנושא אקוטי, מהן הבעיות בפתרון שמציעה המדינה, ומה הדילמה של בזק?
הדרך לעתיד עוברת דרך הסיבים האופטיים
הסיבים האופטיים מהווים את תשתית העתיד של עולם התקשורת. מדובר בסיבים שמעבירים אור למרחק בלתי מוגבל ותיאורטית גם במהירות בלתי מוגבלת. השימוש בסיבים האופטיים מהווה בסיס לדור 5 בתקשורת, שיאפשר גלישה אולטרה-מהירה - שנחוצה במיוחד בעידן הסטרימינג ויכולה גם להשפיע על תחומים רבים בכלכלה, למשל שוק העבודה.
ניסיון העבר מראה שהתחזיות לגבי רוחב הפס הנדרש לצריכת התקשורת העתידית לוקות בחסר, ובפועל הן הרבה יותר גבוהות, כך שגם אם היום משק בית מרגיש שמהירות הגלישה שלו מספיקה, לצרכים העתידיים הוא יצטרך רוחב פס רחב. כאמור, הסיבים האופטיים יכולים תיאורטית (תלוי בציוד הנלווה) לספק מהירות בלתי מוגבלת. "חיבור משקי הבית בישראל לתשתית הסיבים האופטיים דומה בחשיבותו לחיבור משקי הבית לתשתית החשמל", אומר גורם בכיר בענף.
עדיפות למגדלי מגורים
לצד היתרונות בשימוש בסיבים האופטיים, יש פלונטר בהקמת התשתית, שהמדינה מנסה כעת לפתור. פריסת תשתית בכל המדינה היא פרויקט עתיר הון שעלותו מוערכת במיליארדי שקלים. הכדאיות הכלכלית בהנחת התשתית שונה מאוד בין המקומות השונים בארץ, ותלויה בעיקר בצפיפות האוכלוסין בכל אזור.
לצורך הדוגמה, עלות חיבור וילה לסיבים אופטיים דומה פחות או יותר לחיבור מגדל מגורים בן 10 קומות. אלא שבעוד שבמגדל קיים פוטנציאל לעשרות לקוחות, בווילה מדובר בלקוח אחד בלבד. כתוצאה מכך חברות התקשורת בעולם ובישראל מעדיפות קודם כל לחבר אזורי מגורים צפופים (בעיקר בערים גדולות) לתשתיות לעומת אזורים מבודדים יותר, או כאלה המתאפיינים בבנייה נמוכה. יש גם עדיפות לאזורים עם בנייה חדשה, המותאמת טוב יותר לחיבור התשתית.
התוצאה היא שבמדינות רבות בעולם בעיקר אזורי המרכז מחוברים לתשתית הסיבים האופטיים, לעומת אזורי הפריפריה שסובלים מחשיפה נמוכה - דבר שמוביל להרחבת הפערים החברתיים ומצמצם נגישות לשירותים מתקדמים. בחלק מהמדינות, שבהן יפן והונג-קונג, לקחו את הנושא כפרויקט לאומי, במסגרתו המדינה השקיעה כספים לצורך פריסת התשתית. במדינות אחרות העניקה המדינה הקלות מס כדי לעודד את חברות התקשורת לפרוס את התשתית גם באזורים שאינם משתלמים להן כלכלית.
בזק קפואה, סלקום ופרטנר מתמקדות במרכז
ישראל נחשבת למפגרת ביחס למרבית מדינות המערב בנוגע לפריסת הסיבים האופטיים. השחקנית המרכזית בשוק היא בזק, שאמנם התחילה בפריסה חלקית של התשתית על כ-60% מהמדינה, אולם לא סיימה את התהליך ובטח לא החלה בשיווקו. הסיבה לכך היא שעל בזק חלה מגבלת חובת פריסה אוניברסלית.
המשמעות היא שאם היא משווקת מוצר חדש, היא מחויבת תוך זמן מסוים להציע את אותו מוצר לכל תושב במדינה. היות שלא משתלם לבזק לרשת את כל האזורים במדינה בסיבים אופטיים, היא הקפיאה את המשך הפרויקט עד להגעה להסדר בנושא מול המדינה.
במקביל לכך, סלקום ופרטנר נכנסו לפעילות בתחום בשנתיים האחרונות. פרטנר עושה זאת עצמאית, ואילו סלקום עושה זאת באמצעות חברת IBC אותה רכשה ביחד עם קרן תש"י מידי חברת חשמל. על פרטנר וסלקום לא חלות מגבלות בנושא הפריסה, ולכן הן ממקדות את הפריסה באזורי בנייה צפופים יותר, שם משתלם יותר כלכלית, כאשר לפי הערכות עד כה הן השלימו פריסה למאות אלפי בתים.
המדינה מציגה: תרגיל בתורת המשחקים
משרדי האוצר והתקשורת שקדו בתקופה האחרונה במציאת מתווה שישחרר את הפקק ויאיץ בבזק את הפריסה ושיווקה, ומנגד יטפל בסוגיה שלפיה פריסת התשתית בחלק מהאזורים בישראל לא משתלמת כלכלית.
שני המשרדים הגיעו בסופו של דבר לפתרון יצירתי, שלא כולל הזרמת כספים של המדינה, ומזכיר במובן מסוים תרגיל מעולם תורת המשחקים. הבשורה המרכזית היא שתבוטל חובת הפריסה האוניברסלית של בזק כך שהיא תוכל להניח תשתית רק בחלק מהמדינה.
לפי המתווה המדינה תחולק ל-3,000 אזורים, ובזק תודיע מראש באילו מהם בכוונתה להניח סיבים אופטיים, ותחויב לעשות זאת תוך חמש שנים. ייאסר על בזק להיכנס לאזורים שאותם לא בחרה למשך שנים רבות.
המדינה תקיים מכרזים לרישות האזורים השונים (על בזק ייאסר להשתתף בהם), ובכל מכרז החברה הזוכה תקבל כספים לסבסוד הקמת התשתית. אלא שכספים אלו לא יגיעו מקופת המדינה אלא מקרן מיוחדת, שהכספים אליה יגיעו מלא אחרות מ... חברות התקשורת עצמן (חברות בעלות רישיון בתחום תשתיות התקשורת). המדינה תטיל מעין מס על החברות בגובה מוערך של כ-0.5% מההכנסות (סכום המוערך בפחות מ-100 מיליון שקל בשנה), וכסף זה יחזור אל החברות בהתאם לזכייתן במכרזים. תהליך זה יתבצע מדי שנה, עד שכל המדינה תהיה מרושתת.
ראוי להדגיש שמס זה יוטל גם על בזק, על אף שאסור לה להשתתף במכרזים. במובן מסוים היא תסבסד את עלות הקמת התשתית למתחרותיה. במהלך זה מפעילה המדינה לחץ על בזק לפרוס על שטח כמה שיותר גדול מהמדינה, וזאת כדי שתיאלץ לסייע בסבסוד נמוך יותר של המתחרות. השאלה המעניינת היא אם בזק תעדיף לבצע פריסה לא משתלמת כלכלית או "לתרום" כספים למתחרותיה.
פתרון יצירתי, אך נקודתי
אין ספק שהפתרון שהמדינה מציעה הוא יצירתי (אגב לא מדובר בהמצאה ישראלית, אלא במודל שקיים במדינות כמו צרפת וקנדה). יחד עם זאת, יש בו מספר חולשות.
ראשית, צריך לזכור מה מצב שוק התקשורת. על רקע ירידת המחירים החדה במחירי הסלולר נרשמה ירידה דרמטית ברווחי סלקום ופרטנר, שמתקשות להתמודד ונמצאות במגמת קיצוצים וצמצומים. הוספה של מס עליהן לצורך מימון תשתית הסיבים היא משקולת כבדה ומהותית. יחד עם זאת, אם יתנהלו נכון, כספים אלה יחזרו אליהן מהקרן - ואף בתוספת הכספים שבזק תיאלץ להזרים לקרן.
סוגיה נוספת שנותרה פתוחה היא HOT: גם עליה חלה חובת פריסה אוניברסלית, שמן הסתם תבוטל, אך משרד התקשורת והאוצר עדיין לא קבעו מתווה המתאים ל-HOT, וזה ייקבע אם היא תכריז שברצונה להיכנס לפעילות בתחום.
יש בשוק גם מי שציפו שבהזדמנות זו תעשה המדינה סדר בנושאים נוספים מעולם תשתיות התקשורת, ותטפל בו-זמנית בכמה רעות חולות נוספות כגון ההפרדה בין תשתית לספק במכירת אינטרנט, אלא שבסופו של דבר התמקדה המדינה כרגע רק בנושא הסיבים האופטיים.
וכמובן ישנה הסוגיה הטכנית אך המהותית, והיא שאנחנו (עדיין) נמצאים בממשלת מעבר. ביצוע המתווה כרוך בתיקוני חקיקה, האפשריים רק עם תפקודה של ממשלה רגילה. אם נתגלגל לבחירות חוזרות, הרי שקידום הסוגיה יידחה בכחצי שנה, ופרויקט ארוך טווח זה רק יהפוך ארוך יותר.
לפנייה לכתב/ת 
