לוחמים למען הניצולים

קונרד קוהן לעולם לא ישכח את הלילה ההוא, הנוראי ביותר בחייו. הוא נולד בעיר צ'ורטקוב בפולין (היום נחשבת לאוקראינה), אשר שימשה בית לקהילה יהודית גדולה במשך מאות שנים, עד שהושמדה על־ידי הנאצים ועוזריהם במלחמת העולם השנייה.

כמו רבים מתושבי הקהילה, גם קונרד והוריו, נמלטו מביתם ומצאו מסתור אצל איכרים טובים, בכפר בשם חלובוצ'ק. ואז בלילה החורפי ההוא ב־8 בדצמבר 1943 זה קרה. שני שוטרים במדי SS פרצו למקום שבו הסתתרו בני המשפחה - ככל הנראה בעקבות הלשנה, וירו בהוריו לנגד עיניו.

לקונרד בן ה־13, היה קצת יותר "מזל". קצין ה־SS שניסה לרצוח אותו, הוא מספר, דקר אותו שבע פעמים בכל חלקי גופו וכשהיה בטוח שהוא מת, עזב עם חברו את המקום.

קונרד נותר שותת דם על הרצפה, אבל הצליח איכשהו לשרוד. בשארית כוחותיו הוא צלע לעבר המחבוא של דודו ואשתו שהסתתרו בבונקר מתחת למחסן תבואה בכפר, וכך הוא ניצל.

לוחמים מפתיעים את ניצול השואה יעקב כהן ביום ההולדת ( צילום: דוברות מג"ב)

סיפורו חייו של קונרד ארוך ומרגש. לאחר שצלח את השואה הוא עלה לארץ והקים בית בישראל. אבל כדי להשאיר את הזיכרונות המרים מאחוריו הוא שינה את שמו ליעקב - ע"ש אביו ז"ל ואת שם משפחתו לכהן. מאז הספיק להתגייס לצבא והפך לקצין שלחם בקרבות ובמלחמות שונות. במרוצת השנים הוא גם הפך לד"ר ומרצה באוניברסיטה העברית ואף כיהן כשגריר ישראל ביפן ובספרד. לפני מספר חודשים ד"ר יעקב כהן חגג את יום הולדתו ה־89, אבל הוא לא היה שם לבד. יעקב זכה לטקס מרגש, שהכינו לו לוחמי יחידת שחר 101 של משמר הגבול בירושלים.

מדובר ביחידה אשר מתמחה בפשיעה באזורים העירוניים. הלוחמים הנרגשים הזמינו את יעקב אליהם לפלוגה, שם הפתיעו אותו כשהם מצוידים בבלונים, עוגה מקושטת בנרות ואף במתנה סמלית. "הניצחון שלנו, היא העובדה שאתה כאן איתנו", אמרו לו.

יעקב הנרגש לא נשאר חייב. הוא עלה לבמה והחל להלל ולשבח בפני הקהל את לוחמי מג"ב שמאמצים אותו כבר כמה שנים במסגרת הפרויקט: "אבות ובנים".

קל בחיים וחם בלב

פרויקט "אבות ובנים" - הוא אחד ממספר רב של פרויקטים ופעילויות חברתיות התנדבותיות, שמקיימות יחידות משמר הגבול למען ועבור הקהילה.

מדובר בפרויקט מיוחד שנעשה בשיתוף פעולה עם מוסד "יד ושם". כל פלוגה בזרוע המבצעית של משטרת ישראל - ובמקרה של יעקב בירושלים - מאמצת במסגרת הפרויקט מספר ניצולי שואה מרחבי העיר. כלל הלוחמים והלוחמות במג"ב - כולל אלו המשרתים בתפקידי מנהלה בבסיס - שומרים על קשר קבוע עם הניצולים. הם מבקרים אותם בביתם בתדירות גבוהה, מסייעים להם לפי הצורך במלאכות השונות בבית כולל ניקיונות וסידורים שונים, חוגגים איתם מועדים ואירועים חשובים, ובעיקר מהווים אוזן קשבת ומעניקים להם סביבה חברתית חמה ואוהבת, כל זאת, לדבריהם, במטרה "להבטיח שיהיה להם קל בחיים וחם בלב".

היוזמה לפרויקט המרגש הזה, נולדה לפני כ־12 שנה, על־ידי מפקד מג"ב דאז, ניצב (בדימוס) עמוס יעקב. מי שבעצמו אימץ ניצולת שואה בשם ולריה יוהס בת 94, והנחיל את המורשת הזאת לפקודיו.

לוחמים מצדיעים לניצול השואה מרדכי ירושלמי( צילום: דוברות מג"ב)

במג"ב מאמינים שמדובר בסגירת מעגל עבור שני הצדדים:

מצד הלוחמים - מאחר ומדובר בפעילות חשובה במסגרתה הם לומדים על נושא השואה והיסטוריית העם היהודי, וזו אחת הסיבות שבעבורן הם מקריבים את חייהם - זאת הזדמנות להכיר ולהתמודד עם הנושא מקרוב.

ועבור הניצולים - שהלוחמים מרעיפים עליהם תחושת חום וביטחון, הגנה ושייכות ומתפקדים עבורם כבני משפחה - זאת הזדמנות לזכות בחברים טובים לחיים ולהפיג במעט את תחושת הבדידות ממנה סובלים חלק ניכר מהם. ממש כמו במקרה של ד"ר

יעקב כהן: "אני זוכר שלפני מספר שנים הייתי מאושפז ושכבתי לבדי בבית חולים. צפיתי בקנאה במשפחות רבות שביקרו שם יקיריהן. מאחר והייתי בן יחיד והוריי נהרגו לנגד עיניי, לא היו לי מבקרים רבים. פתאום הופיעו אצלי שלושה לוחמים של מג"ב עם זר פרחים ביד. תארו לעצמכם את ההרגשה הזו, שמישהו בא לבקר אתכם, להתעניין, לשמוע. זה ריגש אותי מאוד", הוא שיתף ביום ההולדת שלו את הקהל שהאזין בשקיקה לסיפוריו המרתקים.

ואכן, כבר מספר שנים שבמסגרת פרויקט "אבות ובנים" הלוחמים שומרים הדוק על קשר עם ד"ר כהן. הם דואגים להפתיע ולשמח אותו בכל הזדמנות, והוא כמחווה החליט להקים בעבורם פינת קריאה בבסיס, עם ספרים שתרם להם. "בעיניי זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר לחבר בין ניצולי השואה ליחידות הקרביות", הוא מסכם. "מאז שאומצתי על־ידי יחידת שחר 101 ירושלים, אני מרגיש חלק מהם, חלק מהיחידה. אני שמח לשמוע על האירועים שהם משתתפים בהם, את כל הסיפורים המרגשים שהם חווים ואני ומאושר לראות אותם בפינת הקריאה שהקמנו בעבורם בתור מחווה".

בדרכו האחרונה

סיפורו של ד"ר יעקב כהן הוא רק דוגמה אחת מתוך עשרות רבות של חיבורים דומים שנרקמים בין לוחמי מג"ב לניצולי השואה.

במקרים רבים מתפתח ביניהם קשר הדוק שאף נמשך מעבר לשעות הפעילות שמוקצות לעניין במסגרת פרויקט "אבות ובנים".

עד כמה הקשר הזה קרוב? קראו בדוגמה הבאה:

יעקב ויסמן בן 89 מחיפה, היה ניצול שואה שאימצו לוחמי משמר הגבול במחוז חוף. הלוחמים נהגו לבקר אותו בביתו, וידאו תמיד שיש לו מספיק אוכל וסייעו לו בניקיונות הבית, בתיקונים שונים שנזקק להם, בקניות ואפילו לקחו אותו לטיפול בקופת חולים.

לפני מותו, כשהוא על ערש דווי, ויסמן השאיר אחריו מכתב, שבו ביקש מבנו היחיד שלוחמי מג"ב שטיפלו בו במסירות, יגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה, וכך היה.

הלוחמים נעתרו מיידית לבקשה וזכו לחלוק לו כבוד אחרון כשהם מרגישים חלק ממשפחתו הקרובה.

ולא רק הוא. ביום השואה האחרון, ישבו לוחמי מג"ב מפלוגה ג' החולשת על אזור העיר העתיקה בירושלים, והאזינו לסיפורו המרתק והעצוב של ניצול השואה מרדכי ירושלמי. מדובר בניצול שואה שהפלוגה מאמצת כבר מספר שנים. כשסיים לחלוק איתם את

דבריו, הוא זכה מהלוחמים בפלוגה למחווה מרגשת. כל הלוחמים קמו בבת אחת והצדיעו לו עם עיניים דומעות ומלאות בגאווה, על רקע הכותל.

"הקשר בין ניצול שואה - שלא מרבה להתרועע עם אחרים לבין הלוחמים, זהו קשר של דוגמה ומופת", מסכם ד"ר כהן. "תמשיכו לסייע ולתרום לביטחון המדינה ובעיקר להמשיך להדק את הקשר עם הניצולים.

ואכן, במג"ב מאמינים, כי פרויקט "אבות ובנים" מסמל הרבה יותר מהתנדבות ונתינה לקהילה. לאור ההצלחה הכוונה היא להמשיך ולפתח את הפרויקטים האלה בעתיד הקרוב במרחבים השונים גם מחוץ לכותלי ירושלים.