"בעבודה היחידה שחשפתי את המוגבלות שלי - אמרו לי ביי"
כ-750 אלף אנשים עם מוגבלות מתקשים להתקבל לעבודה וסובלים מאפליה על רקע מצבם הבריאותי. בדקנו איך המעסיקים יכולים לשלב אותם בזמן שהמדינה לא מצליחה ומה היתרונות: "אנחנו רגילים בעולם העסקים לדברים שליליים, ופתאום יש אלומת אור חיובית שמשדרגת את האווירה ביומיום"
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מוגבלויות עם זכויות: מה שצריך לדעת על העסקת אנשים עם מוגבלות
3 שנים אחרי: החוק להעסקת אנשים עם מוגבלות לא מיושם
אנשים עם מוגבלות חושפים את התירוצים שקיבלו ממעסיקים
"אני לא זוכרת מה בדיוק ענו, לא באמת התפטרתי ולא פוטרתי, סוג של התפוטרתי. זרקו את הכדור בחזרה אלי ושם זה נגמר, בדרך אלגנטית, בלי שהשאירו לי באמת ברירה. המקום היחיד שנחשפתי בו, אמר לי ביי".
סגל אובחנה כחולה במאניה דיפרסיה בתחילת שנות ה-30 לחייה. נקבעו לה נכות בשיעור של 50% ואובדן כושר עבודה של 100%. מאז עשתה ניסיונות חוזרים ונשנים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה, אבל הקשיים שבהם נתקלה הביאו אותה להשהות את המאמצים כרגע, ובמקום זאת לצאת לעצמאות ולהתפרנס מהרצאות שהיא מעבירה אודות אופן התמודדותה עם המחלה.
"במהלך שבע השנים הללו, מאז שאובחנתי, החיים שלי התנהלו כמו על רכבת הרים, כשמדי חצי שנה, פחות או יותר, או שהגיע דיכאון והפיל אותי, או שהגיעה מאניה והוציאה אותי מכל המסלול. היו לא מעט ניסיונות מהצד שלי לחזור לעבוד כשכירה, אבל זה הצליח לי עד הנקודה שבה שוב יצאתי מאיזון. בשלב מסוים לא הייתי מסוגלת יותר והחלטתי לחשב מסלול מחדש ולצאת לדרך עצמאית".
היא לא פוסלת שתחזור לעבוד כשכירה בעתיד, אבל עוד לא רואה את זה קורה. "כרגע זה נובע ממקום של פחד, כי אני אחרי תקופה מסוימת שלא ניסיתי לחזור לשוק העבודה. זה לא קל לחזור במלוא הביטחון אחרי הרבה שנים שנעות בין 'כן' ל'לא' וחוזר חלילה, אבל אני עושה עבודה עצמית, כי אני לא יכולה לחכות ליום שבו ארוויח את הכסף שלי בזכות עצמי ולא אזדקק לשקל אחד מהמדינה.
"מצד שני, אני חושבת שאין מספיק הכנה והכלה לצד של העובדים, בעיקר כלפי מגבלות שקופות כמו שלי, שלא רואים אותן. אין לי ספק שהרבה אנשים עם הפרעות נפשיות למשל, לא יבואו ויגידו את זה למעסיק, ואם הם יגידו, ספק עד כמה יקבלו את זה. זה יהיה מדהים אם נגיע לשלב שבוא אוכל לשתף את המנהלים שלי בכך שיש לי מאניה דיפרסיה".
אפליה בעבודה
הקשיים שבהם נתקלה סגל מול שוק העבודה מאפיינים אנשים רבים עם מוגבלויות שונות בישראל, שמתמודדים פעמים רבות עם אפליה בקבלה לעבודה, כמו גם פיטורים על רקע מצבם. בסך הכל חיים בארץ כ-750 אלף אנשים עם מוגבלות בינונית עד חמורה, שהם כ-18% מכוח העבודה. שיעורי התעסוקה שלהם עדיין נמוכים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וזאת חרף תקנות וחקיקה מהשנים האחרונות, שנועדו לשפר את שילובם בשוק.
בין אלו נמנה התיקון לחוק שקבע חובת העסקת אנשים עם מוגבלויות בשיעור של 5% מכוח העובדים, במקומות עבודה ציבוריים וממשלתיים גדולים שמעסיקים 100 עובדים ומעלה; חובת דיווח שנתית; מינוי ממונה תעסוקה ייעודי לנושא והכנת תוכנית שנתית לעמידה ביעדים, כשאי הכנתה מהווה עבירה שבצידה קנסות בסך של כ-75 אלף שקל. אלא שהחוק מיושם בעצלתיים, כשעד כה טרם הוטלו קנסות וטרם נרשמו שינויים משמעותיים בשיעורי ההעסקה של עובדים עם מוגבלויות במקומות אלו.
הסכם קיבוצי שנחתם בשנת 2014 בין ההסתדרות לנשיאות הארגונים העסקיים, קבע חובת העסקה של אנשים עם מוגבלויות בשיעור של 3% גם בעסקים גדולים במגזר הפרטי עד אוקטובר 2016, אולם עד היום לא נראה כל מעקב או אכיפה אחר יישומו. צו זה הוחל בהוראת שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, על כלל המשק, ובנובמבר אותה שנה אף התקבלה החלטת ממשלה בדבר העסקת בעלי מוגבלויות במגזר הציבורי ובשירות המדינה בשיעור של 3%, והחל משנת 2017 - בשיעור של 5% אחוזים.
אבל בשטח - כמעט כלום לא השתנה. לפי נתוני שירות התעסוקה לשנת 2019, אנשים עם מוגבלויות מהווים כרבע מדורשי העבודה שפוקדים את לשכות שירות התעסוקה, בהם כמעט 40% מקרב מקבלי הבטחת הכנסה הנסמכים על קצבאות קבועות, וזאת לאחר צניחה של 47% במספרם בשש השנים האחרונות. מצד שני, מספרם של תובעי דמי אבטלה מקרב האנשים עם המוגבלויות, טיפס ב-19% בשש השנים האחרונות.
המצב לא טוב, גם בהשוואה למה שהיה בעבר", סבור אורן הלמן, סמנכ"ל חברת החשמל ומייסד מיזם סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, שניסח את הצעת החוק. "ההפסד המשקי עומד עדין על 4.5 מיליארד שקל, בדומה לנתון שפרסם מבקר המדינה כבר לפני חמש שנים, וזאת בלי לקחת בחשבון את הצמיחה". לדבריו, "יש התעוררות ברמה של מודעות, ומגיעות אלינו הרבה פניות של מעסיקים שמקצים משרות ייעודיות, אבל אנחנו לא רואים התעוררות מרשימה בשירות המדינה ובגופים הציבוריים. לפני שעוסקים בשוק הפרטי, המדינה, שהיא הגוף הכי משמעותי מבחינת היקף וכמות המשרות, צריכה לתת דוגמא. החוק שיזמנו דורש מהגופים הציבוריים והממשלתיים לפרסם משרות ייעודיות וכולל סמכויות אכיפה, בהן קנסות שנועדו לאכוף את היישום, אבל הביצוע לא קורה בפועל".
גיא שמחי, הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות, ציין כי קיים כיום קושי לעקוב אחר יישום ההסכם במגזר העסקי בשל היעדרם של כלי מדידה, אך ציין כי בכוונתם לקדם הצעת חוק להסדרת הנושא. "התהליך תלוי בסופו של דבר בכך, שהמעסיקים יעשו את זה כי יאמינו שזה נכון וישנו את עמדותיהם".
ירידה בייצוג במשרדי ממשלה
מדידת שיעורי ההעסקה של אנשים עם מוגבלויות במגזר הציבורי הוטלה על הביטוח הלאומי, שמעביר אותם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מי שמחזיקה בסמכות הפיקוח והאכיפה כלפיהם. לפי הנתונים, בשנתיים האחרונות לא נרשם כל שינוי בשיעור הגופים הציבוריים שאינם עומדים ביעדי העסקת אנשים עם מוגבלויות, שעומד על 40%. בתוך כך, 3% מגופים אלו הוגדרו כלא עומדים כלל ביעדים (פחות מ-2% שיעור העסקה) בהם לשכת נשיא המדינה, מוזיאון תל לאמנות ושורה של מועצות מקומיות.
בנציבות מציינים כי בשנה החולפת הוציאו צווי התראה נגד 53 מהגופים הציבוריים הגדולים שלא עמדו ביעדים, לא מינו ממונה תעסוקה ולא פרסומו תוכנית שנתית, כאשר ל-36 מהגופים שלא עמדו בחובותיהם גם בתוך התקופה שניתנה להם במכתבי ההתראה - נשלחו צווי ייצוג הולם וחלקם זומנו לחקירה.
עוד נמסר כי 65% מבין הגופים החייבים בתוכנית שנתית הכינו ופרסמו תכנית כזו (74 מתוך 113 גופים שלא עמדו ביעד), ו-73% מבין כלל הגופים הציבוריים הגדולים מינו ממונה תעסוקה לאנשים עם מוגבלות (230 מתוך 316 גופים שלא עמדו ביעד). בנציבות הוסיפו כי פועלים בימים אלו להוציא מכתבי התראה לכל הגופים שטרם פרסמו תוכנית.
באשר למשרדי הממשלה - הסמכות לפיקוח ואכיפת החוק נתונה לאחריות נציבות שירות המדינה, שם מסרו כי בשנתיים האחרונות חלה ירידה באחוז הייצוג של אנשים עם מוגבלויות במשרדי הממשלה. בנציבות הוסיפו כי הנחו את משרדי הממשלה שלא עומדים ביעדים להתרכז בכך בתוכנית העבודה לשנת 2020 וציינו כי בכוונת הממונה על משרדי הממשלה להודיע למשרדים שלא עומדים ביעדים, כי ידרשו להתייחס לכך במשרות חדשות שיאושרו לצאת להליך איוש. כמו כן נמסר, כי בכוונתם לגבש החלטה נוספת, שתתן מענה מותאם שיקדם ייצוג של אנשים עם מוגבלויות בשערות המדינה.
עו"ד רני אורן, המתמחה בדיני עבודה, שוקל כיום פנייה לבג"צ, על מנת לחייב את הגורפים הרלוונטיים במשרדי הממשלה לבצע אכיפה כלפי גופים שאינם עומדים ביעדים. "העובדה שלא נעשית אכיפה של חוק חברתי, חוק הנוגע וקשור לאנשים עם מוגבלות, מחייבת אנשים עם מוגבלות לממן יצוג משפטי באופן פרטי", הוא מציין. " העניין הוא שמנגנוני האכיפה קיימים, וקובעים כי מי שהאחריות עליו ולא פועל כפי שקבוע החוק ייקנס בסכומים בסך עשרות אלפי שקלים. לכן נבחנת האפשרות לפעול באמצעים משפטיים על מנת לחייב את הגורמים הרלוונטים במשרדי הממשלה לבצע אכיפה".
אובדן התמריץ לעבוד
גם בצד של העובדים יש התמודדויות לא פשוטות. כך למשל, התמריץ לעבוד, שכן הקצבה החודשית מתחילה להישחק במשכורות של 3,700 שקל ומעלה בצורה הדרגתית, עד שהיא נמחקת לחלוטין בסביבות שכר בגובה 8,000 שקלים. כתוצאה, רבים מועסקים בחצאי משרות, דבר שגם מקשה על מעסיקים המעדיפים לאייש משרות מלאות. הלמן מציין כי "מדובר בפרטים שונאי סיכון, כך שנוצר מצב אבסורדי שבו אנשים חוששים לצאת לעבודה כדי לא להפסיד את הקצבה. לכן צריך להעלות את הסכום שממנו מתחילים לקזז את הקצבה".
אור אפריים (25), שנפצע באורח קשה בראשו במבצע צוק איתן ועבר הליך שיקום שנמשך כשנתיים, החליט לוותר מיוזמתו על הקצבה וביקש לשוב לשוק העבודה. דרכו צלחה לו כשהתקבל לפני כשנתיים וחצי למשרה הראשונה שאליה הגיש קורות חיים - קריאת מונים בחברת החשמל, המתאפיינת בשיעורי העסקה גבוהים של אנשים עם מוגבלויות.
ההחלטה לא היתה פשוטה, שכן הוא מעיד כי לפציעה נלוו גם חרדות, דכאונות וחששות שמא יתקשה במציאת עבודה. "ראיתי את כל החברים שלי מתקדמים בחיים והרגשתי שאני חוזר אחורה", הוא מעיד. "יכולתי לשבת בבית ולקבל כסף ממשרד הביטחון, אבל אמרתי שאני לא רוצה את זה יותר ושזה לא מעניין אותי. זה השיקום שלי ואני אעשה אותו בעצמי, ועובדה שהצלחתי".
לאחר שנה בתפקיד ביקש והתקדם לתפקיד של עובד רשת, הכולל אחריות על הקמת תשתיות ותיקון תקלות בשטח. בחברה מתחשבים לדבריו בצרכיו ומשחררים אותו לבדיקות ולטיפולים נדרשים. "אני בן אדם שלא יכול לשבת במשרד, חייב עבודה עם תזוזה", הוא מספר. "גדלתי במושב ואני אוהב לעבוד עם הידיים. אני מקווה להתקדם בעבודה ולהגיע רחוק".
"העסקת עובדים עם מוגבלות משדרגת את העסק"
גם עדי ישראל (28), שמחזיקה ב-100% נכות על רקע לקויות למידה, חוותה לא מעט תלאות בחיפושי העבודה בעבר. "אני רוצה לעבוד כי זה תורם לי ועוזר לי מבחינה כלכלית וחברתית. נתקלתי בהרבה מקרים של אפליה מצד מעסיקים שלא רצו להעסיק אותי בגלל שיש לי צרכים מיוחדים".
בעבר עבדה ישראל במשך שנתיים בבית אבות, אבל לא הצליחה להתקבל למקום אחר. היא עבדה גם במפעל לשוקולד שממנו פוטרה. במשך תקופה מסוימת עסקה בחלוקת סנדווי'צים ברעננה, אבל החליטה שהיא רוצה לעבוד במשרה מאתגרת יותר, שתאפשר לה להתקדם בחיים.
השינוי הגיע בסיועה של עמותת הבית של רונית בכפר סבא, שמסייעת בהקניית מיומנויות חברתיות לאנשים עם צרכים מיוחדים. יואב מורן, מנכ"ל קרן נדל"ן המתמחה בפרוייקטי תמ"א 38/2, פגש בישראל, שמועסקת כיום כמזכירה בחברה. לדבריה, היחס שלו היא זוכה שונה בתכלית מזה שבו נתקלה בעבר. "מקבלים אותי כפי שאני ואני מרגישה מוערכת".
מורן מספר מצידו כי הם חיפשו עזרה למנהלת המשרד והחליטו לקלוט עובד עם צרכים מיוחדים לשם כך: "מנהלת המשרד היא אישה מאוד מיוחדת ומכילה, שמלווה את עדי בכל הליך הקליטה ומלמדת אותה כיצד להביא את הפוטנציאל שלה לכדי מימוש", הוא מסביר. "זה בדיוק מה שחסר בעולם העסקי, כי בדרך כלל אין את המשאבים להשקיע בליווי אינטנסיבי לעובד באופן שיאפשר לו ללמוד לאורך זמן".
מורן מוסיף כי "זה עולם מורכב. בסופו של דבר באמת מדובר באנשים עם צרכים מיוחדים, שלא תמיד מחזיקים במיומנויות מסוימות כמו יכולת להתרכז. אנחנו מוכנים להשקיע את המשאבים, המאמצים ואת הכסף, ואני חושב שזה יכול לגדול לאורך זמן".
למעסיקים ששוקלים לקלוט עובדים בעלי צרכים מיוחדים מוצע להקצות עובד ייעודי לליווי התהליך, כמו גם להסתייע קודם כל באחת מבין העמותות הרבות המספקות ליווי בנושא. אבל על מנת שהדבר יצליח בקנה מידה ארצי, מורן קורא לממשלה להקצות לכך תקציב ממשלתי ייעודי: "בסופו של דבר זה מאוד תורם לחברה, לא פחות ואפילו יותר מלאדם עצמו. אם עושים את זה נכון, זה משדרג את כל האוויר בחברה. אנחנו רגילים בעולם העסקים לדברים שליליים, מלחמות ועימותים, ופתאום יש אלומת אור חיובית, שמשדרגת את כל האווירה ביומיום ללא שום תמריץ, פרט לכך שזה עושה לנו טוב".
מבט חדש על התרבות הארגונית בעסק
המדינה מציעה כיום תמיכה למעסיקים באמצעות מסלול מענקים מיוחד שמציע משרד הכלכלה. עם זאת אביטל תבור, מנהלת מערך ההשמה בבית אקשטיין מקבוצת דנאל, מציינת כי לא די בכך. "מעסיקים רבים, למרות הפתיחות והרצון, מגיעים עם חוסר ידע וחשש בנוגע למגבלה עצמה, ושואלים את עצמם כמה הם יצטרכו להשקיע בשילוב, האם המגבלה היא גלויה ודורשת היערכות מיוחדת, וכיצד נותנים יחס שווה במקביל להנגשה לה האדם זקוק.
"פעמים רבות שילוב של אדם עם מוגבלות בארגון דורש הסתכלות על התרבות הארגונית, ועד כמה היא מאפשרת חשיבה יצירתית, על סביבת העבודה והנגשתה לכולם. אפילו משימות יומיומיות מקבלות הסתכלות מעט אחרת".
הפתרון לדבריה, הוא להנגיש את הידע למעסיקים באופן אקטיבי, למשל באמצעות הרצאות בתוך החברות והארגונים, לצד ליווי ותמיכה בשוטף. מעסיקים צריכים להרגיש שהם מקבלים מעטפת מלאה ואינם נדרשים להיות בעלי ידע טיפולי", היא מסבירה. "כאשר מעסיקים מקבלים מאיתנו את המעטפת הכוללת, הם פנויים לבצע שילוב בצורה הטובה ביותר ולראות את העובד על חוזקותיו, תרומתו למקום העבודה, החיוניות שלו ולא את המגבלה".
טיפים לשילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה
גיל ויניש, הבעלים של העסק החברתי "כל יכול" שמעסיק אנשים עם מוגבלויות במוקדים טלפונים שמעניקים שירות לחברות גדולות, מציין כי הבעיות לא מסתכמות במציאת פתרונות פיזיים, אלא כרוכות בשינוי גישה כללי. "היום מפספסים אנשים עם מוגבלויות בראיונות עבודה", הוא מסביר. "טראומה וחרדה יכולים להוריד 30 נקודות בראיון עבודה. בנוסף, בעלי קצבאות צריכים לשכנע את כולם במשך שנים שאין להם מסוגלות ויכולת ללמוד ולעבוד, ובשביל לצאת לשוק העבודה הם נדרשים לשנות את כל הזהות העצמית שלהם כדי לחשוב שזה כן אפשרי. זה שינוי הדרגתי ומורכב".
בסיועו של ויניש, ריכזנו מספר טיפים שיוכלו לעזור למעסיקים לקיים את מחוייבותם הציבורית ולשלב עובדים עם מוגבלות במקום העבודה שבניהולם. ראשית, כבר בראיון העבודה, לאפשר למלווה להצטרף להליך המיון, ולחשוב על דרכים להפחתת חרדה כמו סיור אישי במשרדים לפני שמתחילים לצד שיחה קלה.
בנוסף, חשוב לתכנן את הקליטה החברתית של העובד לצד הקליטה המקצועית, למשל באמצעות הכנת הצוות.
עוד מציע ויניש, לקבוע יעדים הדרגתיים באופן שיבנה ביטחון עצמי ולא יגרום לעובדים תחושה של חוסר מסוגלות, וכן לאפשר להם גמישות בעבודה, למשל לחלק משרה אחת לשתיים, כך שמי שלא מסוגל לעבוד במשרה מלאה, גם יוכל להשתלב.
לעובדים עם מוגבלויות או צרכים מיוחדים שמחפשים עבודה בשוק, ויניש מספק גם מספר טיפים להתמודדות. ראשית, להיות פתוחים כלפי המעסיקים בנוגע לאילוצים כאלה ואחרים, למשל ימים או שעות שבהם תאלצו להיעדר לשם טיפולים וכיוצא באלו, שכן עדיף לנהוג בשקיפות. שנית, הוא מציע לעובדים לשאול כל מה שלא ברור, דבר שיוצר רושם של התעסקות בלמידה.
לאלו שחוזרים לשוק התעסוקה לאחר תקופה ארוכה של היעדרות, הוא מציע ומבקש לנהוג בסלחנות כלפי עצמכם. "לוקח זמן להוריד חלודה", הוא מסביר, "גלו סבלנות כלפי עצמכם, זה הזמן לגאווה עצמית על ההתמודדות ולשמחה על ההזדמנות".
