גבעת עמל: ביהמ"ש הגדיל את הפיצויים שיקבלו המפונים ב-16 מיליון שקל
שופט המחוזי קבע כי משפחה גרעינית שהוכיחה זכאות ב-1961 ושמרה על רציפות מגורים בשכונה, תהיה זכאית לשווי דירה בסך 3 מיליון שקל. חברת אלעד מגורים, בשליטת יצחק תשובה, תשלם לתושבים 42 מיליון שקל סה"כ. בא כוחן של המשפחות: "הפיצוי צריך היה לשקף את ערך הדירה כיום, נמשיך להילחם ונערער לעליון"
המדינה נזכרה פתאום בתושבי גבעת עמל
המהפך של גבעת עמל בתל אביב - מגדל בראשית יוצא לדרך
תשובה נגד עיריית ת"א: דורש לקבל היתר בנייה למגדל בגבעת עמל
השופט אף דחה את טענות החברה, כי על המשפחות לשלם לה דמי שימוש בגין השנים בהן שהו בקרקע. המשפחות שנותרו להתגורר בקרקע מחויבות לפנות אותה בתוך 90 יום. ורדי קבע בפסק הדין כי משפחה גרעינית שהוכיחה זכאות בשנת 1961 ושמרה על רציפות מגורים, תהיה זכאית לשווי דירה מקבילה בסך שלושה מיליון שקל, ובתנאי שלא קיבלה פיצוי בעבר.
כזכור, ביוני 2018 פסק בית משפט השלום בתל אביב כי 18 המשפחות האחרונות שנותרו בשכונת גבעת עמל ב' בעיר יפונו תמורת פיצוי שנקבע במתווה שניסח השופט מנחם קליין. בסך הכל, כך על פי פסק הדין, אמורה הייתה אלעד מגורים לשלם למשפחות סך של 33 מיליון שקל תמורת פינויין מהקרקע.
לאחר פסק הדין, ארבע משפחות החליטו לקבל את הפיצוי מהחברה, ואילו 14 משפחות, שלגביהן נפסק סך כולל של 25.7 מיליון שקל, החליטו להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט, בטענה כי גובה הפיצוי לו הן זכאיות גבוה בהרבה. גם חברת אלעד מגורים ערערה על פסק הדין, בטענה שאף לא אחת מהמשפחות זכאית לפיצוי.
השופט ורדי סקר את הרקע בגינו הגיעו המשפחות לגבעת עמל, וציין כי "מדובר בתושבים יהודים שהתגוררו בשכונות שגבלו בעיר יפו, שהועברו ביוזמת המדינה לבתים של הכפר ג'מוסין, או בשמו החדש - גבעת עמל ב'".
עוד צוין בפסק הדין כי ב-1961 נחתם הסכם בין רשות הפיתוח לחברת ב.פ דיור שרכשה את הקרקע, בו נקבע כי החברה מכירה בזכות הדיירים או המחזיקים במבנים המצויים בשכונה נכון ליום ההסכם, כאשר לכולם הובטח דיור מקביל בדירות שיכון חדשות שיוקמו על הקרקע. ב-1987 מכרה חברת ב.פ דיור את הקרקע לחברת דנקנר - לימים חברת אלעד מגורים, ולחברת א.מ.ת.ש השקעות, שנטלו על עצמן את התחייבויות המוכרות כלפי התושבים.
לכל משפחה מגיע פיצוי בשווי דירה באיזור
ורדי לא קיבל את גרסתן של ב.פ דיור ואלעד מגורים, לפיה אף לא אחת מהמשפחות זכאית לדיור מקביל, וקבע כי לכל משפחה גרעינית שהתיישבה במקום והתגוררה בו בעת הסכם 1961 מגיע פיצוי בשווי דירה באזור. זאת, גם אם אותו אדם עזב את המקום ובמקומו באו יורשיו, ובתנאי שאף מבני המשפחה לא קיבל פיצוי בעבר.
"ניתן לפנות את המתיישבים הזכאים לדיור אקוויוולנטי בכל עת, בכפוף למתן פיצוי זה של דיור אקווילנטי", קבע ורדי, ואף דחה את טענת אלעד מגורים כי הזכות לדיור פגה עם מותם של המתיישבים המקוריים שהיו במקום בעת הסכם 1961.
ביסוד החלטתו, ציין ורדי כי הזכות עומדת לכל משפחה גרעינית שגרה במבנה נכון לשנת 1961, וזאת מהנימוק כי "לקחו אנשים ועקרו אותם מטעמים ביטחוניים של המדינה מדירות שהיו בהן באזור יפו, והעבירו אותם לדיור בגבעת עמל ב'. הכוונה הייתה שיהיה זה דיור ארעי, תוך כוונה לתת להם בקרוב שיכון של קבע, ואחר כך תוך כוונה לתת להם דירת שיכון בשיכונים שייבנו".
השופט נימק כי אם המדינה ודיור ב.פ, שבפועל תרמו לעיכובים בבנייה, היו בונות בזמן אמת דירות, כפי שהתחייבה ב.פ דיור לעשות בתוך חמש שנים מיום אישור התב"ע (תוכנית בניין עיר), היו יכולים המתיישבים לקבל דירת שיכון שהייתה נבנית נכון לאותו הזמן, אך לא יותר מכך - לא חצרות, לא עסקים ולא דירות בשטח גדול כפי שנבנות כיום במגדלי פאר. על כן דחה את דרישת המתיישבים לפיצויים בדמות חצרות, וילות או עסקים.
כמו כן, הגדיר ורדי את הפיצוי המגיע למשפחה גרעינית אחת בלבד שהתגוררה בעת ההסכם מ-1961 במקום, ולא על פי מספר דורות ההמשך שהמשיכו להתגורר שם במשך השנים. "הכוונה הייתה לתת דירת שיכון רק למשפחה הגרעינית שגרה במקום במבנה ב-1961, ולא למצוא פיתרון דיור לדורות רבים ומסועפים שיבואו בעקבות המשפחה הגרעינית", ציין ורדי.
לדבריו, "לכל היותר קיימת זכות לדיירים המקוריים משנת 1961, שבזמן אמת היו אמורים לקבל דירת שיכון של קבע ולגור בה עם מי שירצו לכל ימי חייהם ולעשות בה כרצונם, ואין זכאות לדורות הבאים שהתיישבו במקום לאחר 1961. בכך נשיג מנגנון פשוט, הוגן, צודק ויעיל למתווה, באופן שהמתיישבים המקוריים משנת 1961 זכאים לפיצוי כספי בשווי דירת שיכון כשוויה היום".
ביקורת על החברות המעורבות
בית המשפט מתח ביקורת על חברת ב.פ, שלא פעלה מספיק להקמת השיכונים ב-70 השנים שעברו מאז ההשתכנות הראשונית בקרקע, ושחובת הפינויים הייתה עילה למחיר הנמוך ששילמה החברה על הקרקע בעת רכישתה. בנוסף הדגיש ורדי כי לקח בחשבון גם את אי פסיקת דמי שימוש ראויים בגין השימוש, "והעושר שהפיקו המשפחות בקרקע במשך עשרות שנים".
ורדי קבע את הפיצוי בשווי דירה באזור, ונקב במחיר המקסימום שהגישו שמאי מקרקעין מטעם המשפחות - 45 אלף שקל למ"ר. כך, שטח הדירות לפיצוי יעמוד על 67-75 מ"ר. "בהתחשב בחוות דעת אלו אני סבור שיש להעמיד את שווי יחידת הדיור האקוויוולנטי על סך שלושה מיליון שקל באופן שהיא נותנת ביטוי ל-67 מ"ר לפי שווי של 45 אלף שקל למ"ר או ל-75 מ"ר לפי שווי של 40 אלף שקל למ"ר, ואני סבור זהו פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין ליחידת דיור אקוויוולנטי, ובשבזמן אמת אם היתה ממומשת הכוונה לתת דירת שיכון למתיישבים זה המקסימום שיכלו לקבל", כתב.
הוא הוסיף כי "אינני סבור שיש מקום לחייב את דיור לתת למשתכנים דירות גדולות בבנייני פאר, אלא פיצוי כספי שישקף שווי של דירה קטנה יחסית בין 67-75 מ"ר בצפון תל אביב, ואני אומד זכות זו בסך שלושה מיליון שקל. בסכום זה ניתן כמובן לרכוש דירה גדולה בהרבה באזורים אחרים, הן בתל אביב והן מחוצה לה. פיצוי זה תואם גם את רוח הצעת החוק להכשרת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל משנת 2018".
ורדי דחה את התביעה לדמי שימוש נגד התושבים מהסיבה "שלא מדובר במקור בפולשים, והמדינה - ואחר כך דיור וחלופיה - ידעו על המגורים במקום ובהתנהגותם איפשרו למעשה זאת". כמו כן, קבע כי אין מקום לשלם דמי שימוש ראויים לגבי מגורים רגילים של משפחה, אך הותיר את השאלה לגבי עסקים שפעלו במקום והניבו למשפחות רווחים.
בסך הכל קבע ורדי כי 12 משפחות יקבלו פיצוי בשווי דירה אחת בסך שלושה מיליון שקל כל אחת, משפחה אחת תהיה זכאית לשווי של שתי דירות (שישה מיליון שקל) ומשפחה אחת לא תהיה זכאית לפיצוי כלל, אף שנפסק לה פיצוי בסך 1.5 מיליון שקל בבית משפט השלום, וזאת משום שהבעלים המקורי פונה מהקרקע ב-2006 תמורת פיצוי מחברת החשמל, ובנו הפעיל במקום עסק במשך עשרות שנים. בפסק הדין נקבע כי עליה לפנות את הקרקע בתוך 90 יום ללא פיצוי. בסך הכל תשלם אלעד מגורים למשפחות על פי פסק הדין 42 מיליון שקל, במקום 27 מיליון שקל שקבע בית משפט השלום.
עו"ד גדי בלושטיין, שותף במחלקה המסחרית במשרד עו"ד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', המייצג חלק מהמשפחות, מסר שבכוונתו לבקש לערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי: "אנו שבעי רצון מעצם ההחלטה שמכירה בסבלן ובצדקתן של משפחות קשות יום, שסובלות במשך שנים מתביעות פינוי שהתבררו בבית המשפט כתביעות סרק. עם זאת, הגם שבית המשפט המחוזי הכפיל את סכום הפיצוי, הוא לא התחשב באופן מלא בטיב הזכויות של המשפחות בקרקע ובתקופות ההחזקה. בהתחשב בכך שמדובר בזכויות שהמדינה הקנתה, הפיצוי צריך היה לשקף את ערך הדירה כיום, שאמור לנוע בין 8-10 מיליון שקל למשפחה, ולכן נמשיך להילחם ונבקש לערער לעליון".
לפנייה לכתב/ת 
