העתק הדבק

לפני כחמש שנים בישרה ח"כ סתיו שפיר על תוכנית שכירות הוגנת – הקפאת שכר הדירה לשלוש שנים. לאחר שלוש שנים הודיע שר האוצר משה כחלון על מס דירה שלישית. קדם להם שר האוצר יאיר לפיד, שבישר לאומה על מע"מ אפס. המשותף לשלוש התוכניות – שאף לא אחת מהן יושמה – הוא הנזק העצום שהותירו אחריהן. אנשים נבהלו, העלו שכר דירה או מכרו דירות בהפסד. אחרים החליטו להמתין וגילו לאכזבתם שהמחירים רק עלו.

בישראל רפורמות הנדל"ן כמעט תמיד נידונו לכישלון. ב־2009 היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהצהיר בתקשורת על "רפורמת המרפסות" לקיצור הבירוקרטיה, שממנה נשארה בקושי "רפורמת הפרגולות" של שר הפנים דאז גדעון סער. בפגישה עם נתניהו זמן קצר לאחר הכרזתו, אף התגאה ש"בקרוב ייקח לתכנן ולסלול כביש שלוש שנים".

כישלון אחר כישלון. גם מחיר למשתכן וגם מחיר מטרה ודירה להשכיר, כולן תוכניות שמשתנות תוך כדי תנועה, עד שלרוב מתבטלות בגלל חילופי גברי בממשלה. אפילו ההבטחה הגדולה - הסכמי הגג שבהם המדינה מבטיחה עשרות מיליארדים לרשויות המקומיות במטרה לסיים את כל התשתית בשכונות החדשות לפני קבלת המפתח לדירה - הובילו לאיפה ואיפה. מי שחתמו ראשונים, כמו ראשי העיריות קרית גת או אשקלון, מצאו הסכמים פגומים, חלקם שופרו רק לאחר איום בבג"צ או בהשבתת העיר.

וכן, גם ההתחדשות העירונית מקרטעת. והנה, תמ"א 38 שנוסדה לפני 15 שנה להילחם בסכנת רעידת האדמה מתבטלת כיום, לאחר שבאופן אבסורדי לא סיפקה פתרון אמיתי לערים המועדות לאורך השבר הסורי־אפריקאי.

המהפיכה המתועשת תגיע מכיוון התלת־מימד? בית מודפס באמסטרדם | צילום: שאטרסטוק

מה המשותף למדיניות הכושלת של ממשלות ישראל בתחומי הדיור השונים? מצד אחד, כל הטעויות והמשגים ידועים וצפויים מראש. מנגד, ישראל עושה מאמצים רבים להידמות למדינות המובילות בעולם בתחומים רבים.

יש להבין, כי לפני הכל העלייה הריאלית במחירי הדיור בישראל בעשור האחרון לא הייתה חריגה ביחס לעולם, כך עולה מהשוואה שביצעו כלכלני ה־OECD. לעומת זאת, נטל הוצאות הדיור של הישראלים חריג מאוד. כלומר, לא עליית מחירי הדיור היא הבעיה, אלא קצב הצמיחה האיטי של השכר. במילים אחרות, לפי המחקר: הפער בין העומס על שוכרים לזה שמוטל על רוכשי דירות הוא מהגבוהים ב־OECD, והתמיכה הממשלתית באזרח כמעט אפסית בכל הקשור לדיור בר השגה.

מה הפתרון? פשוט. לבחון רפורמות שמתרחשות בעולם ולהעתיקן.

מרד הארנונה לא מזיז

קחו את נושא הארנונה, המס העירוני המשתולל וחסר המעצורים המשתנה מעיר לעיר. באופן אבסורדי, דווקא בעיר חזקה כמו תל אביב, שם יש שטחים מניבים רבים – משלמים פחות. ראש הממשלה אהוד אולמרט מינה בשעתו את עו"ד רו"ח אודי ברזילי, לשעבר סגן ראש רשות המיסים, שהכין רפורמה מסודרת ומקיפה שהוצגה לממשלה, אך ללא הועיל. גם מרד הארנונה ברשויות לא עזר ברוב המקומות, למרות מחאת התושבים הנמשכת זה מספר שנים. בשבועות האחרונים אף הצטרפה שכונת כרמי גת, שבה 7,000 דירות, שמופלית לעומת עיר האם, קריית גת. הבעיה העיקרית היא בשכונות החדשות, שם השטחים המשותפים רחבי ידיים (הלובי, חדר הזבל, שבילי הגישה וכו'), ועבור זוגות צעירים, מדובר בסוג של משכנתה נוספת המגיעה לכ־1,500 שקל ויותר מדי חודשיים.

העתק־הדבק, אמרנו? אז הנה, בארצות הברית הרגולציה בענף הארנונה העירונית קבעה ערך קבוע לתשלום (Real estate tax) – בשיעור של 2.5 מערך הנכס. במקומות שבהם ערך הקרקע ומחירי הנכסים גבוהים, הרוכשים ישלמו ארנונה גבוהה יותר מאשר במקומות שבהם ערכי הקרקע נמוכים ומחירי הנכסים גם. רגולציה זו מעודדת ראשי ערים או ראשי מחוזות להשקיע בעיר או במחוז על ידי פיתוח תשתיות, שיפור תחומי חינוך, תחבורה וכדומה, כדי להעלות את ערכי הנכסים ובכך לאפשר לתושבים איכות חיים גבוהה יותר בתמורה. שיטת גבייה דומה בארנונה חלה גם על ענף המסחר והמשרדים, במטרה לעודד פתיחת מתחמי תעסוקה איכותיים בקרבת מקומות המגורים.

"רגולציה זו בהחלט ניתן ואף רצוי ליישם גם אצלנו, שכן היא תעודד את המדינה ואת ראשי הערים - במיוחד בפריפריה ובמקומות המרוחקים מהמרכז שבהם ערכי הנכסים נמוכים - להשקיע בפיתוח של תשתיות, תחבורה, חינוך, תרבות ופנאי כדי להעלות את הערך ולמשוך אוכלוסיות חדשות וחזקות", מסביר יהודה כתב, יו"ר ארגון הקבלנים בתל אביב והמרכז.

לא סביר שזה יקרה אצלנו, כי בשלב הראשון יהיה צורך בתשלומי איזון מהמדינה על מנת שמקומות שבהם ערך הקרקע נמוך, כמו מצפה רמון ומעלות, יוכלו להעלות את ערך הנכסים ולהיכנס לתחרות מול מקומות אחרים.

שיתוף ציבור, רבותיי

ממשלת בריטניה חוותה משבר דיור קשה לפני עשור. באופן חכם החליטה הממשלה הבריטית, שבראשה עמד דיוויד קמרון, להעביר יותר סמכויות לידי התושבים. הנושא העיקרי שהובא בחשבון הוא תחום התכנון. לא עוד בנייה הנכפית על התושבים. התכנון, כך הוחלט, יצמח מלמטה באמצעות התארגנויות תושבים ובביצוע הרשויות המקומיות.

וכך בא לעולם "חוק הלוקליזם" (Localism Act), חוק פרלמנטרי המעודד חופש פעולה וגמישות לרשויות המקומיות, באמצעות תוספת זכויות לקהילות מקומיות, ומחייב שיתוף דמוקרטי של הדיירים בהחלטות בנושא דיור.

הסעיף המהותי הוא "תכנון שכונתי" (Planning Neighbourhood), המאפשר לתושבים לקבוע את ייעוד הבנייה (מגורים, חנויות או משרדים), כיצד היא תיראה מבחינה עיצובית ומרקמית, וכן אילו תשתיות עירוניות ברצונם לשמר או להוסיף.

מובן שעולות תהיות, כגון מיהו בעל הסמכות, בעל "הידע מקצועי", וכיצד מבודדים אינטרסים מסחריים במקרה שיזם או קבלן מחזיק יותר דירות.

הגוף המוביל בבריטניה להתחדשות עירונית או שיקום שכונות הוא פורום התכנון הקהילתי, גוף תכנון אזרחי המיועד ליזום ולקדם פעולות דרך עבודה מול רשויות תכנון מקומיות, בדומה אולי לשלוחה המקומית של הרשות להתחדשות עירונית אצלנו. ההבדל הוא שהחוק הבריטי מאפשר בקלות יחסית את הפיכתם של ארגוני תושבים מקומיים לפורומים תכנוניים, בכפוף לאישור רשות התכנון המקומית. פורומים אלו פועלים באופן עצמאי ומורכבים ברובם ממתנדבים: תושבים, אנשי מקצוע ונציגי ארגונים מקומיים. אותם מתנדבים מכינים למעשה את התוכנית שתוגש בהמשך לרשות, כשבמרבית המקרים עולה צורך בסיוע מקצועי.

גם בארץ יש ניצני "שיתוף הציבור". בחריש אף קמה שכונה שיתופית ראשונה - בצוותא. אבל הדרך להחיל זאת בכל הרשויות עדיין ארוכה.

בארץ מתקיים לעיתים מפגש "שיתוף ציבור", שבו מזמנים המתכננים או העירייה את התושבים ובעלי העניין להשתתף בתכנון ולהביע את דעתם, כמו בתהליך התחדשות שמבצעת בימים אלו עיריית חיפה.

למעשה, חוק התכנון והבנייה בישראל מאפשר לציבור להגיש התנגדות לתוכניות בשלב מאוחר בתהליך התכנון, לאחר אישור הרשויות.

על־פי נוהל חדש שהנהיגה לאחרונה עיריית תל אביב, מעורבות הציבור מתחילה בשלב מוקדם של קידום התוכנית. "גישה זו היא ביטוי לחזון העיר ומענה לצורך של המתכננים ושל העוסקים במלאכה", נמסר מהעירייה. כפי שמסתמן, התושבים אכן נותנים את הכיוון, אבל המילה האחרונה היא של אנשי מקצוע. דוגמה לניסיון שיתוף ציבור בימים אלו נעשה בקו הירוק של הרכבת הקלה. הסיכוי לשנות תוואי הוא קלוש.

מדפיסים לך בית

ממשלת ישראל מנסה כבר עשור, ללא הצלחה רבה, להנחיל בנייה מתועשת באמצעות קמפיין או בהטבות קלושות. כל זאת למרות שרמת התיעוש בענף הבנייה בישראל נמוכה בכ־30% מהממוצע במדינות ה־OECD. אחת הסיבות המרכזיות נובעת מהעלויות הגבוהות הכרוכות ברכישה ובתחזוקה של ציוד לבנייה מתועשת, שמרתיעות קבלנים רבים לעבור לשיטת בנייה שכזו, הכוללת מגוון רחב של שימושים בטכנולוגיות מתקדמות.

אין ויכוח, שמדינת הסטארט־אפ ניישן צולעת בעידן שבו הבנייה המודולרית היא העתיד של הענף. השינויים הדרמטיים המתרחשים בטכנולוגיות החומרים, בתכנון, בייצור ובהרכבה מכניסים את ענף הבנייה לעידן הטכנולוגי.

כפי שהכריזה לאחרונה שרת השיכון הבריטית אסתר לואיס מקווי, בנייה מודולרית היא הפתרון למשבר הדיור בממלכה ומקור לאלפי מקומות עבודה. באמצעות שימוש בשיטות מתקדמות יהיה ניתן לחסוך באנרגיה, ליצור משרות עבודה מקצועיות ושווקי ייצוא חדשים.

הבריטים מוציאים כ־2.5 מיליארד ליש"ט בתמיכה בפיתוח מדעי של שיטות בנייה ו־24 מיליון ליש"ט במרכזיים לפיתוח מיומנויות מקצועיות בבנייה של מעל 17 אלף עובדים, לקראת שילובם בשוק העבודה עד מרץ 2020.

לדברי טרי ניומן, יו"ר ישראמרין, אחת החברות המובילות בבנייה מודולרית, שעבד בעצמו בעבר בפרלמנט הבריטי: "במדינות רבות רואים בשיטה זו מכלול פתרונות, לרבות מצוקת הדיור. הבידוד התרמי של הקירות גם מסייע בייצור בתים אקולוגיים וחסכניים באנרגיה. בנייה בשיטה זו מתאימה לבניית בתים למגורים ומבני ציבור, המיוצרים בתנאי מפעל, תוך קיצור לוחות זמנים ופוטנציאל כלכלי וחברתי אדיר".

ובינתיים בישראל - הרשות להשקעות במשרד הכלכלה והתעשייה ומשרד הבינוי והשיכון מעודדים בימים אלו את קידום תחום תיעוש הבנייה למגורים באמצעות שני מסלולי סיוע, בהיקף תקציבי של 29 מיליון שקל. "סכומים פעוטים", אומר דורון ערוסי, מנכ"ל אקו־בילד, שלוחת חברת הבנייה הבינלאומית נדורה.

ואולי המהפכה המתועשת תגיע מכיוון התלת־ ממד? כבר לפני חמש שנים חברת WinSun הסינית השתמשה במדפסת ענקית באורך 32 מטר, ברוחב 10 מטר ובגובה של כמעט 7 מטרים - כדי להדפיס 10 בתים בשטח 200 מ"ר כל אחד, בעלות של פחות מ־5,000 דולר לבית. בביקור שערכתי במפעל החברה, התברר שהדרך עוד ארוכה. גם באמסטרדם כבר הודפס בניין, ויוצרו ביקר בתל אביב.

בכל מקרה. בעשור הקרוב בוודאי נגיע לפריצת דרך בתחום זה גם בישראל.

מלחמה בבועת השכירות

100 אחוזי זינוק במחירי השכירות בברלין הביא את הסנאט שם להחלטה אמיצה, אך מעוררת מחלוקת. עיקר הנפגעים הם דווקא אלפי הישראלים שהשקיעו בגרמניה בשנים האחרונות, גם עקב החלטתה האבסורדית של הממשלה שלנו להבריח משקיעים אל מעבר לים.

הקפאת שכר הדירה היה רעיון שהתגלגל גם אצלנו. ח"כ שפיר (העבודה) ניסתה לקדם, והצטרף אליה ח"כ רועי פולקמן (כולנו), אך הם נתקלו בהתנגדות עזה של שרת המשפטים איילת שקד, כשבעמל רב אושר לבסוף החוק ב־2017 כשהוא מסורס לחלוטין. מי ששוקל להחיותו בכנסת הבאה הוא ראש עיריית רעננה לשעבר ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן).

אפילו רשם שכירויות, כנהוג בעולם, שיעשה קצת סדר בג'ונגל, לא יהיה אצלנו, אף שהוזכר בהצעת החוק הראשונית. ח"כ שפיר: "האוצר - בעיקר רשות המיסים התנגדו. אין להם שמץ של מושג כמה דירות עומדות להשכרה וכמה מס אמורים לגבות עליהן - הם די גובים אותו סתם. הרשם היה יכול להכניס סדר לעסק".

כל מדינה גובה מיסוי אחר לשכר הדירה המניב תשואה. על פי אתר ההשקעות "גו בנקינג רייטס", בספרד המס המקומי על שכירות עומד על 19%, בקנדה 20%, במלטה 23.5% ובפורטוגל ישלמו משקיעים בנדל"ן מניב 26.5% מס. לעומת זאת בהונגריה מס ההכנסה הוא בשיעור של 15% עבור 90% מההכנסות. המשמעות היא שאם מקבלים 1,000 יורו שכירות, מפחיתים 10% של הוצאות, ועל יתר הסכום, 900 יורו, משלמים מס בגובה 15%.

בגרמניה החליטו להילחם בבועת השכירות ללא מורא. אלא שרבים טוענים שהקפאת שכר הדירה בברלין לחמש שנים היא פתרון פופוליסטי. כמובן, הסיפור רחוק מלהיגמר. התוכנית של עיריית ברלין להקפיא את שכר הדירה איננה חוקתית, טוענת עכשיו הממשלה הפדרלית. לטענת משרד הפנים הגרמני, נושאים כמו הגבלת העלאת שכר דירה נדרשים לפיקוח ברמה הלאומית, והם כבר מפוקחים ברמה מספקת.

דיור ציבורי בארץ – יוק 

בהשוואה לעולם, ישראל ממוקמת במיקום נמוך בכל הנוגע להקצאת דיור ציבורי: בעשור האחרון הוכפל מספר הממתינים לדיור זה. כ־2% ממשקי הבית מתגוררים בדיור ציבורי, בעוד בארצות שונות באירופה, בהן הולנד, אוסטריה, בריטניה וצרפת, היקפי הדיור הציבורי גבוהים בהרבה ונעים בין 17% ל־35%. המצב השתפר מעט, לאחר שבשנת 2014 נרכשו רק שמונה דירות לדיור ציבורי (זו לא טעות). מאז חל גידול לכ־2,000 דירות. מצד שני, דו"ח של מחלקת המחקר של הכנסת מגלה, כי בין השנים 2019־2007 חלה עלייה של כ־115% במספר זכאי משרד השיכון (חסרי הדירה) הממתינים לדיור ציבורי.

כדאי לזכור מן הצד השני, כי מחיר למשתכן מטפל רק במעמד הביניים, בעוד העשירונים התחתונים הוזנחו.

מתבקש למצוא מודלים מוצלחים בעולם של דיור ציבורי. בסינגפור, למשל, קיים מודל מרשים, ו־83% מהציבור מתגורר במסגרת זו בכ־900 אלף דירות. המדינה שולטת בקרקעות, בבינוי, במכירת הדירות ובתהליך השיכון. המדינה גם מעודדת את התושבים לרכוש את דירותיהם ומציעה מענקים בגובה של עד 60 אלף דולר לרכישת דירה ראשונה.

בסין יש פרויקטים עצומים של התחדשות עירונית, שחלקם בגודל של ערים ממוצעות בישראל. שוק חופשי אינו המושג השולט בתחום. השלטון המרכזי מסמן שכונות שלמות של בתים מטים ליפול, שבהן חיות משפחות בדירות בגודל של 10 ו־15 מ"ר. "אבל בניגוד לישראל, הליך התכנון שם מהיר מאוד, וכולל מוסדות ציבור, גינות, מגרשי משחקים ושימושים ציבורים נוספים", מספר עו"ד עופר אבן, מומחה להתחדשות שביקר לאחרונה בסין.

"בשלב התכנון מתנהל מהלך הסברתי מקיף ומהיר לדיירים ומוצגת להם החלופה בפרויקט החדש. בתקופת הפינוי הם משוכנים בדיור חלופי", מסביר אבן ומוסיף, "משא ומתן לא קיים. אם יש מתנגדים, ניתן לפגוש בלב שכונה של מגדלים בניין נמוך שנותר ולא נהרס".

לדבריו, התהליך מעלה את השאלה האם דמוקרטיית יתר ודרישה לרוב של 80% משרתת את הצורך בהתחדשות עירונית?

השכרה לטווח ארוך 

בישראל הפוטנציאל אדיר, 150 אלף דירות להשכרה הובטחו לפני חמש שנים. בפועל הוקמו אלפים בודדים של דירות. חברת דירה להשכיר עושה מאמצים כבירים כדי להגדיל את היצע הדירות להשכרה לטווח ארוך, אך כמות היחידות שהוצאו עד היום במכרזים זניחה. על מנת ליצור היגיון כלכלי לפרויקטים הללו, על שווי המקרקעין להיות מינימלי – לפיכך רק למדינה יש יכולת לסבסד את שווי הקרקע ולגרום להיתכנות כלכלית של הפרויקטים.

בעולם המערבי זהו פתרון נפוץ, המציע שכר דירה קבוע וחוזה שכירות ארוך טווח המאפשרים ביטחון, ודאות ויכולת תכנון קדימה בלי להתפשר על סטנדרט מגורים גבוה: מתחם מגורים מתוחזק ובפיקוח גוף ממשלתי, היוצר הסדרה במערכת היחסים בין השוכר למשכיר. ציפינו להתנפלות מצד היזמים על הפרויקטים, אך גם לאחר סבסוד הקרקע על ידי המדינה, התשואות נמוכות לעומת פרויקטים מסחריים. הגופים המוסדיים לא במשחק, וקרנות הריט (למעט מגוריט) לא הרימו את הכפפה. מכרזים שאינם באזורי הביקוש לא זכו למענה, ואילו באזורי הביקוש ההצעות מעטות. אחת הסיבות לכך היא היעדר גופים שמוכנים לממן השקעות כה ממושכות, שכן הדרישה המרכזית היא התחייבות להשכיר דירות לתקופה שלא תפחת מ־20 שנה מגמר תקופת ההקמה ותחילת תקופת ההפעלה, קרי כ־23 שנים ממועד הזכייה.

טוב תעשה המדינה אם תבדוק מה מתרחש בחלק ממדינות העולם, שם נותנים לעיתים גם ליזם לבחור האם לשכור לטווח ארוך או למכור כעבור זמן קצר יותר, במיוחד כשהתשואות נמוכות יותר. במילים אחרות, לפחות בשנים הראשונות של המיזם לאפשר תקופות השכרה קצרות יותר בטרם מכירה במטרה להגדיל את כמות "השחקנים". ״מהלך זה יהפוך את הפרויקטים לכלכליים יותר וגם יגדיל את התחרות ויאפשר לגופים מממנים נוספים, שאין להם מקורות ארוכי טווח שכאלה, להיכנס לשוק המימון״, אומר יוסי פרשקובסקי, אחד השחקנים בשוק שכבר זכה בפרויקט השכרה ארוכת טווח ברמלה.

תעסוקה לפני מגורים 

בישראל בונים עשרות מגה־שכונות חדשות בלי להקים קודם תשתית תעסוקתית. דווקא בעיר המתחדשת נוף הגליל הבינו שזה מה שנדרש כדי להצליח. 960 משרות עתירות ידע הוצעו לאחרונה, לפני בניית השכונות החדשות, ל־21 מפעלים שעברו לא מכבר אל העיר.

מחקר חדש של משרד התעשייה הבריטי מגלה: מתחמי מסחר חדשים טובים לעסקים. עסקים שעברו למתחמים חדשים הגדילו בשנה הראשונה את מחזור המכירות והעסקת העובדים ב־11%־14%. לפי המחקר, לאחר ארבע שנים הגידול עמד על 15%־18%, כשההשפעה החיובית הגדולה ביותר נמצאה בפארקי הייטק.

מחקרים נוספים בעולם מאששים את המסקנות, וניכר כי השפעתם של אזורים חדשים שמוקמים לטובת מחקר, מדע והייטק, גדולה מהשפעתם של אזורים חדשים דומים בעלי אופי שונה, כגון: מסחר, לוגיסטיקה וכיו"ב.

אלחנן ליזרוביץ, מנכ"ל קבוצת ELG המתמחה בהשקעות: "בישראל השכילו רק בשנים האחרונות להכיר במגמה העולמית של פיתוח מואץ של אזורי התעשייה והמסחר, ואנו עדים להתקדמות עצומה, בעיקר בתחום ההייטק, שהוא מנוע צמיחה משמעותי בשוק הישראלי".

פיגומים שם וכאן: תרבות הקרשים והברדק  

די להתבונן בקנאה בכל הפיגומים באירופה, ארה"ב והמזרח - בניינים המדוגמים במעקה על כל מיפתח, ברשת המכסה את המבנה ובפיגומים אסתטיים ומסודרים. רק בארץ שלטת תרבות הקרשים והברדק. מספר הנופלים השנה עלה על שנים האחרונות,

למרות הסכם רב סעיפים בין משרד העבודה להסתדרות.

פיגומים עם התקן האירופי הוכנסו רק לאחרונה ארצה, אבל מכון התקנים לא  מאפשר בינתיים החדרתם. מחלוקת קשה שהתגלעה בין המכון למשרד העבודה מעמידה בספק את היכולת להעמיד פיגומים אירופיים ביולי השנה ב־ 13 אלף אתרי הבנייה בישראל.

ערן סיב, יבואן הפיגומים, מספר כי מחייבים אותו ב־ 40 אלף שקל לבדיקת מכון התקנים לתקן שאושר כבר בכל אירופה. בחודש יולי 2020 עומדת להיכנס לתוקף התקנה החדשה של חוק הפיגומים, אלא שכעת דורשים בדיקת עומס פיגומים. "רק בגרמניה מבקשים בדיקה ממוחשבת, כשבכל אירופה היא לא נחוצה. הבדיקה יקרה מאוד, כ־15,000 ליש"ט, ואף מפעל לא מוכן לבצע אותה", טוענים יבואנים.

הכלל פשוט ומתבקש - ברוב מדינות אירופה מחייבים בחינת בטיחות לפני קבלת היתרי הבנייה מהרשויות המקומיות.

"בארץ מתנגד מרכז השלטון המקומי לבקשת משרד הפנים להפעיל את 600 מפקחי הרשויות גם לבטיחות", אומר יצחק מויאלל, יו"ר הסתדרות עובדי ה בניין. בסין, אגב, זה אפילו מעוגן בחוק. 

גם רשתות המכסות מבנים בבנייה לא מותקנות, כמו ברוב הפרויקטים במדינות המתקדמות בעולם. הסיבה – כדי לבנות רשת נגד נפילת אדם צריך להקים קונסטרוקציית מתכת שלמה מסביב למבנה, שמייקרת מאוד את העלות עבור הקבלן. התקנות מחייבות גם רשתות למניעת פיזור אבק, דבר שאינו מקובל בארץ.

בקלות יחסית אפשר לפתור בעיות בטיחות. למשל, באירופה הקסדות מותאמות לכל עובד לפי המקצוע שלו - מנהלי העבודה חובשים קסדה לבנה, אנשי בטיחות חובשים קסדה ירוקה וכיוב'.