בסדר רץ
המרתון הראשון כבר מאחוריכם?
5 קילומטר בפארק משאירים אתכם בלי אוויר? בעניין של ספרינטים בכלל? תגידו לנו איך אתם אוהבים את הריצה שלכם, ונגיד לכם איזו נעל לקנות. ולא, תשובות בסגנון "אנחנו לא אוהבים לרוץ" - לא יתקבלו.
השלב הראשון זה להחליט. כלומר, להחליט שאתם מתחילים להיכנס לכושר. או לחזור לכושר, אם אתם וכושר הלכתם פעם ביחד מהר בלי להחזיק את הצד אחרי דקה. השלב השני זה בדרך כלל לבחור איך בדיוק לעשות את זה. וכאן יש מספיק אפשרויות בשביל לגרום לבנאדם להתנשף ולהתעייף רק מעצם המחשבה. כי אפשר לעלות על אופניים, למשל. רק שכאן צריך להתארגן על המון ציוד, ומתקן מיוחד לרכב, שלא לדבר על מכנסי הטייץ שרק בגללם פסלתם את כל העניין. ואפשר כמובן לשחות, אם לא מפריע לכם לעשות מנוי לקאנטרי רק בשביל זה, או להירשם לכל מיני חוגים שמנוהלים על־ידי מדריך בגיל של הילדים שלכם שצועק הוראות בטון תקיף מדי.
ויש גם אפשרות נוספת, פשוטה הרבה יותר. אפילו בסיסית, שלא לומר טבעית. אפשר פשוט לרוץ. ברחוב, בפארק, בחדר הכושר. פשוט לרוץ. והכי כיף, שמבחינת כל מה שמסביב, בעצם לא תצטרכו כלום חוץ מנעלי ריצה טובות. אם כל הסיפור של כושר גופני חדש לכם, כנראה שתגלו שתחום נעלי הריצה עשה בשנים האחרונות קפיצה ענקית קדימה, ואז נחת בקלילות כשהוא מעניק לכם תמיכה בעקב, באצבעות, בגפה, ובכלל. תחליטו לרוץ עם פרטנר? שיהיה בכיף. תבחרו לצרף למשימה גם אוזניות ופלייליסט נבחר? גם סבבה. אבל בסוף בסוף, כל מה שיישאר לכם זה לרוץ. פשוט, לא?
לפנייה לכתב/ת 
