הפטור שקיבלו ירושלמים מהיטל השבחה

תושבים שהסתמכו על סעיף העוסק בבניית דירות הקטנות מ-140 מ"ר נדחו בוועדה המקומית של העירייה. עררים שהגישו התקבלו בביהמ"ש המחוזי

עו"ד טל אזוגי | פסקדיןפורסם: 21.06.21 , 11:56

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה ערעורים שהגישו תושבים בעיר על החלטת הוועדה המקומית שלפיה הם לא זכאים לפטור מהיטל השבחה בגין בניית דירות שגודלן עד 140 מ"ר.

החוק קובע פטור מהיטל השבחה בגין בנייתה או הרחבתה של דירת מגורים בגודל זה, ובלבד שמבקש הפטור או קרובו יגורו בדירה ארבע שנים וכי הדירה אינה שייכת למלאי עסקי. בדצמבר 2020 דחתה ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז ירושלים שני עררים שהגישו תושבים שחויבו בהיטל השבחה בגין בניית ארבע דירות שבנייתן אושרה מכוח תוכנית משביחה. בהחלטה נדחו טענות התושבים כי הם זכאים לפטור.

הערר הראשון עסק בבניין שלגביו התקבלה תוכנית משביחה ב-2014 שאישרה בניית שתי דירות על הגג. אחת הדירות שייכת לאישה המחזיקה בבניין דירה קיימת בת 124 מ"ר אליה הוצמד הגג בו נבנתה הדירה החדשה. במועד הגשת בקשת הפטור האישה לא גרה בדירה הקיימת אלא השכירה אותה. הדירה השנייה שייכת לאדם שרכש בבניין זכות חכירה במחסן של שלושה מ"ר ובחלק מהגג שעליו נבנתה הדירה.

אושרה הגשת תביעה ייצוגית נגד חברות ביטוח בעניין אי הוספת ריבית על תגמולי ביטוח (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הערר השני עסק בבניין אחר בעיר שעליו הוקמו שתי דירות חדשות מכוח תכנית משביחה מ-2016. בעלי הדירות הם שני זוגות שרכשו במודע חלק מהזכויות בדירות הקיימות.

לאחר שחויבו בהיטלי השבחה הגישו התושבים עררים. הוועדה כאמור דחתה את העררים. היא קבעה שכדי לעמוד בתנאי הפטור כשמדובר במקרקעין בנויים (להבדיל ממקרקעין פנויים) על המבקש להחזיק בפועל במקרקעין במועד הגשת הבקשה. מכיוון שאחת ממבקשות הפטור משכירה את דירתה היא אינה זכאית. התושב השני חוכר מחסן ואינו מחזיק בדירה ולכן גם הוא לא זכאי לפטור.

ביחס לזוגות נקבע כי במועד הגשת הבקשה הם היו בעלים של חלקים מדירות קיימות שהוחזקו בידי אחרים ולכן הם לא זכאים לפטור.

השופט עודד שחם קיבל את הערעורים על ההחלטה וביטל אותה. הוא הבהיר כי אין מקום להנחת מוצא לפיה יש לפרש את סעיפי הפטור מהיטל השבחה מתוך מגמה של צמצום מרבי של הפטור.

לדבריו, עיון בלשון סעיף הפטור מלמד כי אי בסיס לתוצאה אליה הגיעה ועדת הערר לפיה הפטור לא יחול על מי שהוא בעלים של חלק מדירת מגורים או של חלקים אחרים בבית המשותף שאינם בגדר דירה.

הוא הוסיף כי מהבחינה הלשונית לא משתמעת כוונה להגביל את מימוש הפטור מעבר לתנאים הבסיסיים שנקבעו בסעיף, והם כי מקבל הפטור הוא החייב בהיטל (או קרובו), אשר הדירה נועדה לשמש למגוריו. גם בחינה של תכליות של הפטור, לשפר את תנאי הדיור של האזרחים או קרוביהם, אינה תומכת בפרשנות המצמצמת.

השופט קבע כי גם במקרקעין בנויים הזכאות לפטור קמה לכל בעל זכויות במקרקעין העומד בתנאי הסעיף כפי שהם עולים מהחוק והפסיקה ואין מקום להבחנה בינם לבין מקרקעין פנויים.

הוועדה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור 15 אלף שקל בכל אחד משני הערעורים.