דיירים מוגנים מנעו קפיצה של 500% בשכ"ד

בעל נכס עסקי בקריית אתא טען שהוא זכאי לדמי שכירות ריאליים על החנות שלו – 2,500 שקל בחודש במקום 400. אבל בית המשפט חשב אחרת

מערכת פסקדיןפורסם: 27.07.21 , 15:19

בית הדין לשכירות בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בעל נכס בקריית אתא נגד דיירים מוגנים השוכרים אותו ומפעילים בו חנות, בטענה שלא שילמו דמי מפתח. בכך מנע השופט יואב פרידמן את העלאת התשלום החודשי שלהם מ-400 שקל ל-2,500 שקל.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אריה לוין, סיפר בעל הנכס שירש את הזכויות מסבו וכי החנות מושכרת לנתבע ולאחיו בשכירות מוגנת ומשמשת למכירת דברי קודש. לדבריו, במאי 2018, במסגרת תביעת פינוי שהתבררה בבית משפט השלום בתל אביב, הודה השוכר שלא שולמו דמי מפתח בגין הנכס. בנסיבות אלה, לדבריו, הנתבע אינו זכאי להגנת תקרת דמי השכירות הקבועה בתקנות ועליו לשלם שכירות ריאלית של 2,500 שקל לחודש (במקום 400 שקל ששילם עד כה).

השוכר, שיוצג על ידי עוה"ד יחזקאל חרלף וחגי חרלף, טען כי עבור עסק שולמו דמי מפתח הן על ידי אביו המנוח והן על ידו. הוא הפנה להסכם מ-1967 בין דייר מוגן קודם בנכס לבין אביו, שבו צוין כי תמורת סכום של 10,500 ל"י שישולמו למוכר, הוא מתחייב לשלם לבעל הבית את חלקו בדמי המפתח, בעבור העברת זכות השכירות.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בעקבות ההסכם נחתם ב-1968 הסכם שכירות בין אביו לבין סבו של התובע. נטען כי סבו של התובע היה בעל הבניין כולו ואיש עסקים ממולח ולא היה חותם על הסכם אלא לאחר שקיבל את חלקו בדמי המפתח.

לטענת השוכר, סבו של התובע צפה כי בעתיד יורשיו "יעשו צרות" לשוכרים ולכן בהסכמת אמו שהפכה לדיירת מוגנת לאחר פטירת האב הועבר זכות הדיירות המוגנת אליו ואל אחיו ונשותיהם ב-1988. במועד חתימת הסכם זה שולמו שוב דמי מפתח לסב, בסך של 6,000 שקל במזומן. ביחס להודאתו בהליך הקודם הוא טען כי טעה.

ואכן, השופט יואב פרידמן דחה את התביעה. הוא ציין כי מחומר הראיות עולה שבשנת 1967 או 1968 שולמו לסב דמי מפתח עבור העסק, במסגרת העברת הזכויות שבין הדייר המקורי לאבי הנתבע. צוין כי הסכם השכירות משנת 1967, שמכוחו נכנס אביהם של הנתבעים לנכס כדייר מוגן, מציין תשלום דמי מפתח לידי הדייר היוצא, שמהם יעביר לבעל הבית את חלקו. התובע לא הוכיח שסכום זה לא שולם לסב.

בנוסף קיבל השופט את טענת הנתבע כי במסגרת ההסכם מ-1988 שולמו לסב דמי מפתח על ידי הנתבע ואחיו. זאת, אף שאין עיגון לתשלום. השופט כתב כי קשה להניח שהסב היה מסכים להכניס עוד שלוש דיירות מוגנות מקוריות (נשות הנתבע ואחיו) ללא קבלת דמי מפתח נוספים.

בפסק הדין צוין כי גם ללא הסכם זה - מאחר שאמו של הנתבע נכנסה בנעלי בעלה כדיירת מוגנת ובה בעת ויתרה על זכויותיה לטובת ילדיה - הפכו הילדים ל"דיירים מוגנים נדחים".

ביחס לעדות הנתבע בהליך הקודם השתכנע השופט שהוא ככל הנראה טעה או התבלבל. התובע חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל.