פליקס מנדלסון עולה לשמיים
הביצוע של המקהלה הישראלית-גרמנית לאורטוריה "אליהו" של מנדלסון, סיפק ערב מוזיקלי עשיר, דרמטי ומרגש בתיאטרון ירושלים. בזמן שסימסתם לג'קו
ובדיוק כשג'קו הסתער על כתר הטלוויזיה ב"כוכב נולד", ניהלו פליקס מנדלסון ואליהו הנביא קרב חורמה, בשם אלוהי ישראל, נגד נביאי הבעל וכנגד העם קטן האמונה. אליהו, איש תקיף ונטול חמלה על-פי מנדלסון, מגייס ניסים ואכזריות בשם מלחמת הקודש שלו. הוא נענה, מצד המון העם, בגלים של עוינות אך גם הערצה, אימה אך גם סגידה. את סיפורו של אליהו, ששחט את נביאי הבעל בקישון ועלה ברכב אש לשמים, מביא מנדלסון בטקסט שתפר יחד מקטעים ממלכים ותהילים וכמה מספרי הנביאים. המילים נצחיות אולי, אך המוזיקה שמימית. היא – בפארפראזה מתוך מאמרו של א' הופמן על הרומאנטיציזם - "התגשמותה של הרוח הרומנטית... הבעה של המסתורי שאינו ניתן לביטוי מילולי ושל האינסוף שבנפש האדם". אם המוזיקה הרומנטית מבקשת לבטא בצלילים את שאינו ניתן לביטוי מילולי, הרי שב"אליהו" של מנדלסון אנחנו פוגשים שילוב מפליא בין מילים מהדהדות ("אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי?") לבין מוזיקה עזת-מבע מעין כמותה.
ואכן, האורטוריה "אליהו" של מנדלסון היא משיאיה של התקופה הרומנטית. מוזיקה עתירת רגש, דרמטית ולירית כאחד. פורמלית, אורטוריה היא יצירה מוזיקלית שנושאיה לקוחים מכתבי הקודש. אך בעצם זוהי הצגה מוזיקלית בלא שחקנים, תפאורה ותלבושות. מעין אחותה הדתית של האופרה, וכמותה היא מורכבת מרצפים של קטעי מקהלה, קטעי מעבר (רצ'טטיבים), הרכבי סולנים וכמה אריות נפלאות.
עופות יוצאי דופן
המקהלה אמש הייתה עיקרו של הערב יוצא הדופן הזה. על במת תיאטרון ירושלים עמדו, בסהר צפוף מעל התזמורת, יותר מ-150 זמרות וזמרים. מקהלת ענק לפי כל קנה מידה. המקהלה הזאת נוצרה משילוב - יהודי-נוצרי, ישראלי-גרמני - של שתי מקהלות, חובבים אמנם אך רבי כשרון: המקהלה של האקדמיה הנוצרית למוזיקה בשטוטגרט, גרמניה, ומקהלת אורטוריו ירושלים. גם התזמורת הייתה שעטנז של נגני האקדמיה משטוטגרט עם אנסמבל נגנים ישראלים. ההרכב המשותף והגדול הזה חבר יחד לשם ביצוע מלא (תופעה חריגה בפני עצמה) של האורטוריה של מנדלסון. פעמיים בירושלים, עוד פעם (במוצ"ש הקרוב) בהיכל התרבות שבראשון לציון, ובחודש הבא בסדרת קונצרטים בגרמניה. הם אמורים להופיע בלייפציג (שם ביצע מנדלסון לראשונה, ב-1846, את האורטוריה אליהו), בשטוטגרט, בפרנקפורט ובברלין.
שתי המקהלות שחברו יחד הן עופות יוצאי דופן משהו בשדה המקהלות. המקהלה הישראלית - מקהלת אורטוריו ירושלים – נחשבת למפעל המקהלות הקלאסי הגדול בארץ. זוהי בעצם רשת של כמה מקהלות קלאסיות קטנות, רובן פרט לאחת, מקהלות של חובבים מסורים. למקהלות הללו רפרטואר משלהן ומנצחים משלהן, ופעם בכמה שבועות הן חוברות כולן יחד להרכב הרחב - ומתאמנות על ביצוע אורטורי גדול. מנהלה של אורטוריו ירושלים, וגם היזם של הערב המורכב והמרשים הזה, הוא חגי גורן (שגם שר בעצמו במסגרת ההרכב המקצועי של המקהלה). מנהלה המוזיקלי של המקהלה הוא המנצח רונן בורשבסקי, כוכב-מנצחים צעיר בפני עצמו, שמשמש גם מנצחן הקבוע של מקהלת האיחוד ושל זמרי פילהרמוניה.
גם האקדמיה הנוצרית למוזיקה ואמנות בשטוטגרט היא מוסד מיוחד. זוהי מקהלה "רוחנית" עם זיקה דתית לארץ הקודש, לתנ"ך ואפילו לשפה העברית שכמה מחבריה לומדים. המקהלה מתמחה ביצירות קוליות דתיות - אורטוריות ויצירות ווקליות דתיות כמו ה"יוהנס פסיון" של באך ו"המשיח" של הנדל.
המנצחת אמש הייתה הגרמנייה (ממוצא ברזילאי) מוניקה מאירה ואסקז. מנצחת נמרצת ונלהבת, שהפיחה במקהלת הענק אנרגיה משוחררת ומוזיקליות זורמת. גם אם המקהלה הגדולה לא דיקדקה על כל תג זעיר, היה לה קול גדול ומבע רגשי עז. היא נעה בגלים נלהבים וניכר בחבריה שהם נהנים מכל רגע. יש מקהלות זכות-צליל וקפדניות ממנה, אבל המקהלה המשותפת של אורטוריו והאקדמיה הנוצרית הראתה אמש כיצד שמחת השירה לשמה יכולה לחולל אירוע מוזיקלי של ממש.
שישה סולנים משתתפים באורטוריה. התפקיד הראשי, מן הגדולים והקשים בתחום, הוא של זמר הבס בתפקיד אליהו. לדאבוני, אם היה מוקד חולשה אמיתי בכל הערב הזה, היה זה בשירתו - האקספרסיבית אמנם, אך נטולת עוצמה ורגש - של הבריטון-בס הגרמני זיגפריד לאוקנר. לשיר בהיסוס שכזה את האריה קורעת הלב שבה קורא אליהו, על רקע צליליו של הצ'לו המייבב, "ה' קח נפשי... חדל ממני כי הבל ימי..." – זה פספוס מצער. לעומתו, זמרת הסופרן לידיה זבורשיל, במגוון תפקידים, כולל זה של מלאך, הייתה נפלאה. עדינה וחזקה כאחד, אנרגטית ומרטיטה.
הפקת הערב אמש – שכללה כ-200 זמרים, נגנים וסולנים - הצריכה ארגון בין-יבשתי מורכב למדי. כל הפרויקט עמד בסכנת ביטול עם פרוץ המלחמה בלבנון. אבל להט דתי ודבקות גרמנית במשימה הבטיחו שהמקהלה והתזמורת הגרמנית יגיעו ארצה על-אף הכל. וכך זכינו אנחנו בערב מוזיקלי עשיר, דרמטי ומרגש.
