קונצרט בשיא הרגש

בדרך כלל לא קל לכתוב ביקורת על קונצרט של שלישיה או חמישיה; שלל סופרלטיבים נלהבים ככל שיהיו לא יכולים לספר באמת את הסיפור המיוחד. הדבר שבעיניי הוא המרשים ביותר בחמישיה של צוקרמן הוא הנוכחות הבהירה והמזהירה של פרשנות מוזיקלית - כזו שגורמת למאזין לצאת בתחושה שגם האזין למוזיקה נפלאה בביצוע נשגב, וגם היה נוכח בדרמה על הבמה, חווה סיפור, היה עד להתרחשות ולדיאלוג, היה נוכח במאבק ובהשלמה.

צוקרמן והאנסמבל. לא רק מוזיקה, אלא גם דרמה (צילום: Brian Goldschimeid)

צוקרמן מניע את החמישיה שלו למעין שיח מוזיקלי מגוון; ככנר ראשון הוא מצהיר הצהרה, מגניב רעיון, מוביל קו או עמדה, וחבריו נענים ומשלימים. כמובן, צלילי המוזיקה נפלאים, אבל הם כשלעצמם אינם תכליתו העיקרית של צוקרמן; הוא מבקש לבאר לנו את הסיפור, ובתוך כך לחולל על הבמה דרמה אמיתית.

הקונצרט ששמענו אמש (א') בבית האופרה בתל-אביב לא היה רק ביצוע יפה להפליא של החמישיות של בטהובן וברהמס והשלישייה של שוברט; הוא היה בעיקר ביצוע אינטילגנטי ביותר, מודע לעצמו, שמבקש לרגש את מאזיניו לא רק ביפי קולו, אלא באמצעות תרגום הצלילים להתרחשות, לאירוע דרמטי.

מי שמבקש להבין עד תום את מקומה של פרשנות מוזיקלית, והדומיננטיות שלה בביצוע עכשווי של יצירות קלאסיות, ומי שרוצה להבין כיצד מתרגמים אוסף של תווים לכדי יישות מוזיקלית מורכבת, רב-מימדית וטעונת משמעות – שירוץ לקונצרט. הנוכחות של הגישה המפרשת גורמת לכך שלרגעים נדמה לך שהמוזיקה הזו, שנכתבה לפני 200 ו-100 שנים, היא ממש יצירה מודרנית.

על הנגינה של צוקרמן נכתבו במהלך עשרות השנים של קריירת-העל שלו כל-כך הרבה מילים, שממש אין צורך לשבח ולהלל אותו גם כאן. כמו כן, מיותר לציין שהכינור הראשון בנגינתו – בעיקר בשלישיה של שוברט ובחמישייה של בטהובן – היה מזהיר, רגיש, עדין, סוער לפרקים, מושלם טכנית ובעל צליל טהור. אבל הדור הבא של נגני קשת שצוקרמן מגדל (ארבעת חבריו הצעירים לאנסמבל) נשמע לא פחות מזהיר מצוקרמן וגם מפרלמן של לפני 35 שנים.

החבורה של צוקרמן

האנסמבל הקאמרי של צוקרמן (Zukerman ChamberPlayers) ניגן אמש שלוש יצירות לכלי קשת: שלישית מיתרים של שוברט, חמישית מיתרים של בטהובן ושלישיה לכלי קשת של ברהמס. האנסמבל נחשב לאחד הטובים בעולם בתחומו, ועל-פי מה ששמענו אמש - בהחלט בצדק. הוא פועל כבר שש שנים, ומדי שנה מתכנס יחד בעיקר בקיץ, מופיע בפסטיבלים למוזיקה קאמרית ומקליט תקליטורים.

האנסמבל מתבסס על שניים מתלמידיו לשעבר של צוקרמן: הכנרת השנייה המעולה ג'סיקה לינבאך - ילדת פלא לעצמה וסולנית מבוקשת בעולם כולו, ונגן הויולה ג'ת'רו מרקס - סולן קונצרטים קאמריים מבוקש, שהפליא אמש בדיאלוג עם צוקרמן בשלישיה של ברהמס. עוד לצידם נמצאים אשאן פילאי – הויולן הראשי של תזמורת ברצלונה והצ'לנית המעולה אמנדה פורסייט, שגם תופיע במהלך הביקור הזה כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית, ושהיא, אגב, אשתו של צוקרמן.

צלע משלישיית גאונים

צוקרמן (יליד תל-אביב, 1948) יחד עם הפסנתרן והמנצח דניאל ברנבוים  והכנר יצחק פרלמן מהווים

מעין שלישייה גאונית, שצמחה בישראל של שנות ה-50, ועם הזמן הפכו לכוכבי-על בשמי המוזיקה הקלאסית העולמית. מדובר לא רק בשלושה מוזיקאים ישראלים בני אותו דור, אלא גם בחברים קרובים שהירבו להופיע ולהקליט יחד. אגב, צוקרמן ופרלמן זכו יחד בשני פרסי גראמי (האוסקר של עולם המוזיקה).

צוקרמן זוהה בראשית שנות ה-60 כ"ילד פלא", בידי הכנר הגאוני אייזיק שטרן, ונשלח בגיל 14 לבית הספר ג'וליארד בניו-יורק, ללמוד אצל המורה האגדי לכינור איוון גלמיאן. לצוקרמן התמחות ייחודית בויולה, והוא ויולן לא פחות טוב מכנר. בדומה לברנבוים, הפנה צוקרמן בהמשך הקריירה שלו חלק ניכר מפעילותו להוראה ולניצוח עם מיטב תזמורות העולם. כיום הוא משמש כמנהל המוזיקלי של המרכז הלאומי לאמנויות של אוטווה, קנדה (שבה הוא אף מתגורר); ומלמד תלמידים-כנרים בכירים ב"מנהטן סקול" בניו יורק.