השורשים מהם צמח באך

כל היצירות ששמענו אמש (א') בהופעה המשובחת של ה"קנטוס קלן" הן של מלחינים גרמנים מהמאה ה-17 שקדמו ליוהאן סבסטיאן באך - כולל דיטריך בוקסטהודה, שהיה לתקופת-מה מורהו של באך. והם-הם השורשים המוזיקליים שמהם צמח באך. למעשה, ההילה הגדולה של באך ריחפה מעל הערב הזה, אך הוא והמוזיקה שלו אינם נמצאים בו כלל.

קנטוס קלן. לנגן בתוך ההילה של באך (צילומים: דודו ועקנין)

הכנסייה הפרוטסטנטית, והדת בכלל, הטביעו את חותמן על המוזיקה הגרמנית במאה ה-17; זו מוזיקה שרובה הושמעה בחללי הכנסיות, מוזיקה שנושאיה דתיים ומילותיה מקורם בתנ"ך ובטקסטים דתיים. זו מוזיקה רב-קולית (פּוֹלִיפוֹנית), שהתממשה בתבניות מוזיקליות מורכבות ומארג מוזיקלי סבוך, המבוסס על מערכת מוסכמות קבועה (קוֹנְטְרַפּוּנְקְט). 

אין להקות רבות בעולם שיודעות היום לבצע את המוזיקה הזאת באופן כזה שהמאזין בן-ימינו יוכל לחוש בה ולהבינה, אך ה"קנטוס קלן" מגרמניה יודעים לעשות זאת היטב, ושורה ארוכה במיוחד של פרסים שהם זכו בהם במהלך השנים מעידה על כך.

עשרים שנה בשטח

"קנטוס קלן" נחשבים לאחד ההרכבים הטובים בעולם בתחום הייחודי הזה של מוזיקה מתקופת הבַּרוֹק , בעיקר הבַּרוֹק הגרמני. האנסמבל פועל כמעט באותו הרכב, כבר למעלה מעשרים שנה והקליט יותר מ-30 תקליטורים. הם הגיעו ארצה להופעה אחת בלבד, נדירה למדי, במסגרת פסטיבל ישראל.

מדובר באנסמבל קומפקטי ואיכותי במיוחד: חמישה זמרים מלווים בהרכב כלי קשת קטן וכן עוגבון וויולון (כלי מיתרים גדול, מעין צ'לו קדום). אנסמבל קולי מצומצם שכזה, שבו כל קול מיוצג בידי זמר אחד, לכל היותר שניים, אינו מאפשר לזמריו שום הנחה שהזמרים זוכים לה במקהלה גדולה יותר.

כולם סולנים בתוך להקה, קנטוס קלן

כאן אין איש מגבה את הזמר, וכל שמץ של סטייה, זיוף רחמנא ליצלן, או העדר תיאום בין הזמרים - יישמעו מיד. התזמון הנכון והקואורדינציה הנדרשים מהמבצעים בצוות קטן שכזה וכן הניקיון הקולי - תובעניים לאין-ערוך מאשר במקהלה או באנסמבל גדול יותר. אך אם המאזין זוכה בביצוע של צוות מוזיקאים שעומד באתגרים הללו, אז היכולת לשמוע במרקם השקוף הזה כל קול, כשהוא מזוכך ונקי - מענגת במיוחד.

מייסדו של האנסמבל הזה, ומי שניצח על הקונצרט אמש, הוא קונראד יונגהנל (Junghanel), מטובי נגני הלאוטה בעולם ומומחה עולמי בבמוזיקה דתית מתקופת הברוק המאוחר. אמצע-שלהי המאה ה-18 הוא הגבול העליון של עיסוקו המוזיקלי, והיצירות הקוליות שהוא חוזר ועוסק בהם הן מוֹטֵטים וקנטטות של מלחינים מהמאה ה-17 וה-18, שסללו את הדרך אל יוהאן סבסטיאן באך.

המוֹטֵט הוא צורה מוזיקלית שהתפתחה בימי הביניים ושילבה לראשונה צלילים ומילים; במהלך מאות השנים הלכו המוטטים והיו ליצירות מוזיקליות רב-קוליות (פוליפוניות), כשלכל קול ביצירה יש מנגינה עצמאית משלו, ויחד חוברות המנגינות הללו לאחדות רב-קולית. במאה ה-16, בתקופה שקדמה לבאך, רווח במוֹטֵט מרכיב החיקוי שהתבטא בכך שהקולות השונים נכנסים, בזה אחר זה, ומפתחים את הנושא למבנה רב-קולי עשיר.

מוטטים, ווקמן ובוקסטהודה

אמש שמענו מוטט של מלחין נשכח בשם מתיאס ווקמן (Weckman 1619-1674). ווקמן בילה את רוב כנגן עוגב בכנסיות בדרזדן ובהמבורג. רוב היצירות שחיבר אבדו, ואף הוא עצמו כמעט שנשכח לגמרי. אלא שהעניין העצום שעורר באך במאה ה-19 החזיר לבמה גם כמה מהמלחינים שקדמו לו והובילו אליו.

מוזיקה איטית, מחושבת, נוגה, בעלת תבניות מדודות

ביצירותיו של ווקמן בולט הדו-שיח שבין התפקידים; אמש שמענו דיאלוג שכזה בין קול הסופרן שמקונן על נפילתה של ירושלים לבין קול הבס שמדמה את הנביא ירמיהו. את ההשראה לקינה קורעת הלב הזה קיבל ווקמן מהמגפה השחורה, שהכתה בהמבורג עת שימש בה נגן עוגב בכנסייתה: "בכה תבכה בלילה / ודמעתה על לחיה / אין לה מנחם מכל אוהביה".

הקנטטה (בלטינית ובאיטלקית: יצירה מוּשרת) היא צורה מוזיקלית קולית, דתית, שנוצרה בשיא תקופת

הברוק. זוהי יצירה קצרה בדרך-כלל, שמושרת בפי סולנים בודדים בליווי קבוצה כלית קטנה, ועל-פי-רב נועדה להשמעה בכנסייה. אמש הייתה מרשימה במיוחד הקנטטה "אלהים, עזרני", שנפתחת בבס דרמטי ("אלהים, עזרני / כי המים הגיעו עד נפש / טובע אני בבוץ העמוק / ואין קרקעית..."). את המענה האלוהי לקריאתו הנואשת משמיע האנסמבל כולו ("אל תירא / אם דרך המים תלך, עמך אהיה / הנהר לא יטביעך, המים לא ישטפוך / כי אני ה' אלוהיך...").

ההאזנה למוזיקה מן הברוק שלפני באך לא תמיד קלה; זוהי מוזיקה איטית, מחושבת, נוגה, בעלת תבניות מדודות, והיא חסרה את המוזיקליות השופעת של באך. אך מי שלמד לתת לסגנון העתיק והייחודי הזה לפלס את דרכו אל ליבו, מצא אמש, בקונצרט החד-פעמי הזה של ה"קנטוס קלן", הנאה רבה.

"קנטוס קלן", אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל