סיום מרגש לפתיחה משובחת

הקונצרט התקיים באולם המרהיב של י.מ.ק.א ירושלים, המארח את הפסטיבל מדי שנה. כבר 12 שנה, מדי חודש ספטמבר, מפגישה בירושלים הפסנתרנית והמנהלת המוזיקלית אלנה בשקירובה את טובי המוזיקאים בארץ ובעולם, לסדרת קונצרטים קאמריים. הפסטיבל - המאוד ירושלמי אך גם מאוד בינלאומי הזה - נחשב כיום לאחד הבולטים בעולם בתחום המוזיקה הקאמרית.

האולם המרהיב של י.מ.ק.א מארח גם השנה את הפסטיבל (צילומים: גיל יוחנן) 

בשקירובה מצליחה להביא לפסטיבל נגנים מעולים, מהם כאלה שלוחות הזמנים שלהם סגורים שנים מראש. וכולם, כמו גם מארגני הפסטיבל, פועלים בו בהתנדבות. מקצת מן ההרכבים שנוצרו בקונצרטים אלה, הפכו להרכבי קבע, שמופיעים ברחבי העולם. תקצר היריעה מלפרט את כל עשרות נגני העילית שהופיעו במהלך השנים בפסטיבל הזה, ובראשם כוכב-העל דניאל בארנבוים, בעלה של בשקירובה.

בשבועיים הקרובים נוכל לשמוע, בין השאר, את הכנר גדעון קרמר, זמרת הסופרן דורותיאה רושמן, החלילן עמנואל פאיו, הפסנתרנית זוכת תחרות רובינשטיין קטיה בוניאטישוולי, הצ'לנית הסינית העולה ז'ינג צאו, הכנר היפני דיישין קאשימוטו וגם נגנים ישראלים בולטים, כמו הכנר גיא בראונשטיין, הצ'לן צבי פלסר, והרביעייה הירושלמית.

שירת הנהי של מנדלסון

אבל נחזור לקונצרט אמש. בשקירובה תפרה – בחלקו הראשון של הקונצרט – מארג מהנה ומשלהב של יצירות קאמריות קטנות שנכתבו על-פני 250 שנה: "ביקורה של מלכת שבא" - אחת הפתיחות הפופולריות ביותר, שכתב גאורג פרידריך הנדל (למערכה השלישית של האורטוריה הנודעת "שלמה"); שלישיית החליל מאת יוזף היידן - שבה הפגינו החלילן הבינלאומי המעולה עמנואל פאהו ובשקירובה עצמה על הפסנתר דיאלוג עדין ומתוחכם ורביעיית המיתרים בפה מינור מאת פליקס מנדלסון - יצירה קודרת, טראגית ממש.

החלילן עמנואל פאהו, הפסנתרנית אלנה בשקירובה והצ'לן צבי פלסר

מנדלסון שבור הלב כתב אותה בקיץ 1847, לאחר מות פאני מנדלסון, אחותו והנפש התאומה שלו. אלא שהקינה הזאת הפכה מקץ כמה חודשים לקינה על מנדלסון עצמו, שאף הוא הלך לעולמו באותה השנה, בגיל 39. הביצוע של רביעיית ארלנבוש בלט אמש ברגישות שלו למצלולים העדינים והמורכבים של שירת הנהי של מנדלסון. אגב, הכנר הראשון של הרביעייה הוא מיכאל בארנבוים, בנם של דניאל ואלנה. אך הבולט שבחבורה היה הצ'לן הקוריאני-אמריקני הצעיר טים פארק, שהפגין נגינה סוחפת ועזת מבע.

פארק ובארנבוים הצעיר גם ניגנו את היצירה המעניינת ביותר, בעיניי, בחלקו הראשון של הערב: דואו לצ'לו וכינור מאת המלחין הצ'כי בוהוסלב מרטינו (1890 – 1959). בדומה לרביעייה של מנדלסון, גם מרטינו כתב את הדואו חודשים ספורים לפני מותו. שלושת פרקי היצירה המרגשת הזו מתבססים על נעימות צ'כיות עממיות, שמבליחות בדרך-כלל באמצעות הכינור והיצירה כולה נעה בין תנופות מוזיקלית דרמטיות לשרטוטים ליריים מהורהרים.

קונצרט במחנה שבויים

שיאו של הקונצרט אמש היה יצירתו המדהימה של אוליבייה מסיין (1908 - 1992), ה"רביעייה לאחרית הימים". הרביעייה הזאת – לפסנתר, כינור, צ'לו וקלרנית – נחשבת לאחת מיצירות המופת של המוזיקה במאה ה-20. סיפור חיבורה מיוחד במינו: מסיין כתב אותה בהיותו שבוי, כחייל צרפתי, במחנה שבויים גרמני. בין חבריו לשבי היו כנר, צ'לן וקלרניתן, ועמדו לרשותם כלי נגינה רעועים, כולל פסנתר אחד, עליו ניגן מסיין. את ארבעת הכלים האלה שילב מסיין ב"ברביעייה לאחרית הימים" (או נכון יותר - "רביעייה לקץ הזמן"). קונצרט הבכורה שלה נערך במחנה השבויים עצמו, בינואר 1941.

הרביעייה היא, לכאורה, הצורה המוזיקלית שבה חוזה מסיין את "קץ הזמן" כפי שמתואר ב"חזון יוחנן" (הספר האחרון בברית החדשה שעוסק באחרית הימים). אך מעבר לעיסוק האפוקליפטי במושג הזמן, עוסקת היצירה בצורה מהפכנית במושג המוזיקלי של 'זמן'. היצירה הזאת גם מבשרת את אחד מסימני ההיכר הנודעים ביותר של מסיין: התבססות על שירת הציפורים. כך, למשל, פותחת היצירה בשירת ציפורים עם שחר כשהקלרנית "מצייץ" את הקיכלי והכינור את הזמיר.

יש ביצירה שלושה פרקים שהם למעשה פרקי סולו מופלאים ממש. הפרק השלישי – הקרוי תהום הציפורים - הוא סולו נדיר לקלרנית, מלא תוגה, עדין וקשה מאין-כמותו לביצוע. הוא זכה אמש לביצוע מעולה ומרגש של הקלרניתן-כוכב הצרפתי פאול מאייר. הצ'לן הישראלי המצויין צבי פלסר, המשמש גם פרופסור באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, הפגין נגינה מרגשת, רוטטת ומפכּה בפרק החמישי ("שיר הלל לנצחיות ישו").

שיא הערב היה בפרק השמיני והאחרון ("שיר הלל לאלמותיות ישו"). הפרק הולך

 ומתנשא, ברצף סבלני ומפעים, ברגישות אין-קץ (כמסע האדם מן האדמה אל אלוהיו). כנר-העל הישראלי גיא בראונשטיין (עד לא מכבר הכנר הראשון של הפילהרמונית של ברלין) הפגין נגינה מופתית ממש, מדהימה בדקות צלילה, ביפי הרטט העדין, הדק אך בו-בזמן העשיר כל-כך במבע. זה היה סיום מרגש במיוחד, לקונצרט מצוין. ופתיחה משובחת לפסטיבל.