חליל שאבד לו הקסם
סיפורה של האופרה "חליל הקסם" של מוצרט, הוא בעצם אלגוריה על המאבק האנושי להתקדם מבורות אל נאורות. אך נדמה כי הניסיון לנטוע את העלילה בהקשר עכשווי נדון לכישלון
משהו לא צלח אמש, על בימת האופרה הישראלית. "חליל הקסם" - אחת מן המזוככות שברפרטואר האופרות העולמי, לא חוללה הפעם את הקסם המצופה. הכשל כולו נעוץ בבימוי שניסה להעמיד פרשנות עכשוויסטית-אקלקטית שלא עבדה, ואולי אפילו חיבלה במוסיקה העילאית. עוד נשוב לדון במופע אמש, אך קודם נדבר מעט על יצירת המופת הזו של מוצרט.
"חליל הקסם" היא האופרה האחרונה שהלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט. הופעת הבכורה שלה התקיימה בווינה, כשלושה חודשים בטרם הלך מוצרט לעולמו. זוהי אופרה דמוית מחזמר, שמביאה סיפור אגדתי שעניינו מלחמת הטוב (בני האור הנאורים) ברע (בני הלילה החשוכים).
האופרה הייתה להצלחה כבירה כמעט מיומה הראשון, ומאות הופעות שלה הועלו כבר בשנות ה-90 של המאה ה-18. ההצלחה עודדה מעט את רוחו הנכאה של מוצרט החולה. במעט הפעמים שהצליח לקום ממיטת חוליו ולהגיע לאולם האופרה הסמוך, הוא ישב באולם, אחוז התרגשות וגאה נוכח שפע ההדרנים שדרש הקהל. אחר כך מיהר לכתוב על כך לאשתו ששהתה באותה העת בבאדן.
ניצחון מוסיקלי כפול ומכופל
במהלך מאתיים השנים ויותר שחלפו מאז, הייתה "חליל הקסם" לאחת מן הפופולריות בכל הזמנים. ובהתייחס לליברית הבלתי שיגרתי (של עמנואל שיקאנדר) - הטעון סימבוליקה איזוטרית ומסרים חברתיים-פוליטיים של שלהי המאה ה-18, דומה כי ניצחונו המוסיקלי של מוצרט היה כפול ומכופל.
(צילומים: יוסי צבקר)
הנסיך טמינו - "חנון" צעיר ומפוחד - נשלח בידי מלכת הלילה המניפולטיבית, להציל את פמינה בתה מידיו של חוטפה,
הכהן זרסטרו. המלכה טוענת שזרסטרו הוא איש אכזר שמתעמר בביתה הצעירה. טמינו, התמים משהו, נאחז רוח גבורה, ויוצא למסע הצלה, מצויד בחליל קסם, כאשר מתלווה אליו צייד ציפורים, הלוא הוא פפגנו קל הדעת.
במהלך המסע מגלה טמינו כי אלילתו מלכת הלילה היא דווקא הרעה בסיפור הזה, בעוד שיריבה זרסטרו, ראש הכוהנים במקדש החוכמה, הוא מנהיג נדיב, חומל ומלא טוּב. טמינו ניצב במבחנים שונים: התגברות על אימת מוות, רכש דעת, סיגול אורך רוח בעת סכנה. לאחר שעמד בכולם, הוא זכאי להצטרף למסדר החוכמה ולזכות באהבת הנסיכה פמינה.
סיפור "חליל הקסם" הוא בעצם אלגוריה על המאבק האנושי להתקדם מבורות אל מעלת הנאורות. בקוטב האחד, התחתון, עומדת מלכת הלילה. היא תאוות כח לשם הכח, וכדי להשיגו היא משתמשת בבערות מכוונת ובמניעת דעת מנתיניה (אובסוקרנטיזם). בקוטב הנגדי, העליון, עומד כהן החוכמה זרסטרו. אף הוא נדרש לכח, אלא שתכלית הכח הזה היא לטפח את נתיניו ולהעניק להם חוכמה ואושר.
זרסטרו משתמש בדיוק הפוך לשיטתה של מלכת הלילה, הוא דווקא עסוק בהקניית השכלה ודעת לנתיניו, כאמצעי להעצמתם. זרסטרו הוא אפוא, המודל האופטימלי של שליט נאור.
הנסיך טמינו, שהתחיל את דרכו כבּוּר נשלט, מתקדם במעלת האדם, תוך רכישת ידע ועמידה במבחנים של אומץ, טוהר סבלנות ואיתנות. בכך הוא מסמל את שיאה של האבולוציה האנושית. פפגנו אינו מתאמץ לרכוש דעת ואינו עומד במבחנים הקשים. הוא איש של טבע שכששצרכיו הבסיסיים אוכל, שתייה, אשה - מסופקים, הוא נמלא שביעות רצון ואינו מבקש דבר.
לשיטתם של מוצרט ושיקאנדר (שניהם חברים באחוות "הבונים החופשיים"), פפגנו מייצג דרגה אנושית נחותה יותר מזו של טמינו הנאבק להתקדם, להיעשות לגבר "של ממש". בתחתית הסולם האנושי לשיטתם עומד מונוסטטוס - עבדו המוּרִי של זרסטרו (בגירסה הנוכחית דווקא גבר לבן, אך עם איבר מין ענקי). איש זה כולו תאווה בלתי נשלטת, עבד לצרכיו הבסיסיים והנחותים ביותר.
אי אפשר לקרוא את האופרה הזו בהקשר אוניברסאלי על-זמני. היא נטועה לחלוטין בפריחת תנועת ההשכלה של סוף המאה ה-18, ובתהליך החילון והשחרור ממוסרות הכנסייה הקתולית באותה העת; וכמובן ברעיונות הפוליטיים של האבסולוטיזם או הדספוטיזם הנאור מבית מדרשו של וולטר. כל ניסיון לנטוע את האופרה הזו בהקשר עכשווי או בזירה מודרנית, נדון, להערכתי, לכישלון. וזה אכן מה שקרה, כפי שתכף אנסה לבאר, להופעה אמש.
אופרה אקולוגית, זה לא עובד
"חליל הקסם" נודעת בין השאר בזכות כמה אריות מזהירות. הפופולאריות שבהן הן שתי האריות של מלכת הלילה: האריה במערכה הראשונה ("אל פחד נערי היקר") שבאמצעותה מגייסת המלכה את טמינו; ובעיקר האריה שבמערכה השנייה ("נקמת הגהנום יוקדת בקרבי") שבה היא קוראת לבתה להרוג את זרסטרו. באריה הזו, הנחשבת לאחת מן הקשות, אם לא הקשה שבכל ספרות הסופרן, נדרשת הזמרת להגיע לפה הגבוה ביותר שבסקלת התווים (F6), בתדר שעל גבול הקול האנושי.
גם המערכה השנייה מצטיינת באריות פופולריות, כגון זו של פמינה הנסיכה הבוכה על מה שהיא מזהה כאובדן האהבה; אך בעיקר האריה המשעשעת של פפגנו המתאווה ל"אשה או נערה". "חליל הקסם" זכתה לשפע עיבודים אמנותיים - סרטים, מופעי מחול וספרים, והייתה למקור השראה אמנותי לדורות של יוצרים.
בטהובן חיבר ואריציות לצ'לו ופסנתר על-פי שתיים מן האריות שלה; הסופר האמריקני ג'ון אפדייק כתב ספר ילדים על בסיסה; גאון הקולנוע השוודי אינגמר ברגמן הסריט ב-1975 גירסה קולנועית של האופרה; ובמאי הקולנוע הבריטי קנת בראנה העמיד ב-2006 את היצירה על רקע מלחמת העולם הראשונה.
במאי האופרה שראינו אמש, הבמאי הצרפתי ז'אן-לואי גרינדה, מיקם את העלילה כולה בהזייתם של שלושה ילדים בני זמננו, החולמים להציל את כדור הארץ. את מקדש החוכמה, המקום שבו עובר טמינו מבחני גבריות מצמררים, הוא הציב אפוא בתחנת חקר אקולוגית בקוטב הדרומי.
כהני המקדש הפכו בגרסה הזאת למדענים עוטי חלוקים לבנים, על רקע גושי שלג ופינגווינים מהלכים. וזרסטרו, הכהן-שליט הנאור והנפלא, בהקשר התרבותי של זמנו של מוצרט, הפך כאן למדען טרחן ומתחסד; והמבחנים שהוא העמיד בהם את טמינו נראו על הרקע הזה נלעגים.
ה"עכשוויזציה" הזאת מעקרת ומגחיכה את כל מסרי הנאורות של האופרה, הנטועים עמוק כל כך בתהפוכות התודעתיות של המאה ה-18, עד לכדי כך שהמסרים החדשים פשוט לא מתחברים לכאן ועכשיו המלאכותי הזה.
אך לא די בכך, הבמאי גם שילב באופרה עוד כמה ז'אנרים: קומדיית סלפסטיק (בדמותו של פפגנו), פרודיה על התפוז המכני (בדמותם של מונוסטטוס עבדו של זרסטרו ועוזריו), וז'אנר פסוידו-אגדתי-קסום בדמות קופידון מרחף ומלאכים. כל הבליל האקלקטי הזה (ואולי הפוסט-מודרני) פשוט לא עובד, וחבל, כי האופרה הישראלית העמידה לרשותנו צוות זמרים משובח למדי.
בלטו במיוחד זמרת הסופרן קולורטורה הרוסייה יקטרינה לקחינה בתפקיד מלכת הלילה; זמרת
הסופרן הישראלית המצוינת הילה בג'יו בתפקיד פמינה, והטנור-באריטון הישראלי גיא מנהיים שממש גנב את ההצגה בתפקיד פפגנו; ואפילו הסופרנית הישראלית הצעירה הילה פחימה בתפקיד הזעיר של פפגנה, זוגתו המרשימה. עם הצוות הזה ניתן היה לחולל "חליל קסם" קסום יותר. אמש זה לא קרה.
ועוד אנקדוטה לסיום: מחוץ לאולם האופרה עמדו נציגים של מקהלת האופרה וחילקו לבאים דף שכותרו "אופרה בגרוש".
בדף הזה הם דיווחו שהם מועסקים ללא קביעות ובטחון תעסוקתי כבר שנים רבות, ושלמעשה הם עובדים מפרויקט לפרויקט. הם לא מתוגמלים בעבור חזרות במה והתארגנויות לפני המופעים, והם אינם מתוגמלים עבור זמן לימוד החומר.
במנשרם הם גם מחו על תנאי עבודתם הקשים בפרויקט "נבוקו" באתר מצדה בשנה שעברה, והביעו חשש על הצפוי להם בפרויקט "אאידה" השנה. בחודש שעבר התארגנה מקהלת האופרה במסגרת ההסתדרות, ונציגיה ביקשו להיכנס למשא ומתן עם הנהלת האופרה על הטבת תנאי עבודתם. עד כאן דברי ועד מקהלת האופרה, ודומני שמוצרט וזרסטרו היו עושים like לפייסבוק של מקהלת האופרה.
