איינור בפסטיבל העוד: מסע קסום ומיסטי
מופע הסיום של פסטיבל העוד, בכיכובה של הזמרת הכורדית-טורקית איינור דוגאן, היה מופת של קול גדול שנע בין שירת הרים לשירי חתונות, ונגינה שהתניידה בין עבר להווה. אקורד סיום נפלא
כך מסיימים פסטיבל מוצלח: במופע שירה מסעיר וייחודי. איינור דוגאן, הזמרת הכורדית-טורקית המזהירה, גדשה אמש את תיאטרון ירושלים בשירת הרים ושירת ערבות, בקול גדול, צלול ועתיר הדים. איינור אמנם שרה גם טורקית, אך מרבית שיריה הם בכורדית ("לא סתם כורדית, כורדית של פעם, עתיקה", אמרה הגברת הזקנה לידי). להיות זמרת כורדית גאה, ועם זאת פופולרית גם ברחבי טורקיה הלא-כורדית, זה לא דבר של מה בכך. ולעובדה המוזיקלית הזו יש בטורקיה של היום משמעות פוליטית בלתי נמנעת.
האזינו: איינור דוגאן מבצעת את "Sire"
תזכורת: בין הממשלה הטורקית למיעוט הכורדי במזרח המדינה קיים עימות-קבע, מקצתו עקוב מדם, על רקע השאיפה הכורדית לעצמאות. איינור מוצאת עצמה, אם כן, עושה עשייה פוליטית בעצם שירתה. אך דומה שאיש אינו יכול לעמוד בקסמה של האשה הכובשת והדומיננטית הזו.
איינור (36) נולדה בעיירת הרים קטנה בשם Çemişgezek, במחוז כורדי בדרום-מזרח טורקיה. בתחילת שנות ה-90 הפך האזור לזירת קרבות בין הצבא הטורקי למחתרת הכורדית PKK, ותושבי ישובים שלמים פונו והוברחו מערבה. משפחתה של איינור הגיעה לאיסטנבול והשתכנה בה. איינור בת ה-17 אז, הצטרפה לבית הספר למוזיקה של Arif Sag שנחשב לגורו הטורקי של נגינה על הסאז (כלי פריטה טורקי, עשוי עץ עם שבעה מיתרים). בתחילה התמחתה בנגינה על סאז, בהמשך בשירה, מתבססת על מורשת המוזיקה שהביאה מן המזרח.
ב-2002 ראה אור תקליטה הראשון Sayir, ומאז הוציאה ששה נוספים, האחרון שבהם לפני כשנה. ב-2004 יצא תקליטה השני, Keçe Kurdon, אך זמן קצר לאחר הופעתו, נאסר לשידור ולמכירה בידי בית משפט מחוזי, בתואנה המשונה שהוא מסית נשים כורדיות לעלות להרים ולהצטרף למחתרת. ב-2005 בוטל האיסור בידי ערכאה גבוהה יותר. אגב, התקליט הזה ראה אור בלייבל Kalan Müzik של המוזיקאי הטורקי האקטיביסט חסאן סלטיק. סלטיק מתמחה בהוצאה לאור של מוזיקה אתנית ועממית, לעתים קרובות תוך עימות חריף עם ממשלת טורקיה (שאסרה בזמנו השמעת מוזיקה בשפה הכורדית).
אך את הפריצה הגדולה, הבינלאומית, חבה איינור דוגאן לסרט התיעודי המרתק מ-2006 של הבמאי הטורקי-גרמני פאתיח אקין (Fatih Akin) "לחצות את הגשר: הצלילים של איסטנבול" (Crossing the Bridge). הסרט שמתעד מסע מוזיקלי שערך אקין בטורקיה, עם המוזיקאי הגרמני הוותיק אלכסנדר האקה - חשף בין השאר את איינור.
היא שרה בו בלדה כורדית, מלווה את עצמה בסאז, וההופעה הנהדרת הזו פתחה בפניה את שערי הפסטיבלים של מוזיקת עולם. מאז היא מרבה להופיע גם מחוץ לטורקיה, ולמרבה השמחה הפעם גם הגיעה אלינו (על אף לחצים רבים שהופנו כלפיה בשבועות האחרונים שלא להגיע).
שירת הרים כורדית
איינור שרה על החיים: שירי אהבה ושירי פרידה, שירת ילדות ושירי חתונות, שירת רועים ושירת קינות. היא מדברת על בדידות, געגועים, מוחה על דיכוי. המוזיקה שלה היא לכאורה טורקית עכשווית, אך לחלוטין נטועה בשירה העממית הכורדית. למעשה מדובר בעיבודים עכשוויים למוזיקה כורדית מסורתית.
המופע שלה נע תדירות בין העליזות הקלילה של שירי ילדות ומחולות חתונה, לבין ההתנהלות האיטית, הנמשכת, של שירת ההרים, שירת הכאב והקינות. לאלה יש אפקט רגשי חזק ביותר ותחושה כמו-מיסטית.
"Daye" של איינור. מיסטיקה מושרת
השירה של איינור היא כאמור קודם כל מבוססת שירה עממית-מסורתית. אבל זו גם שירה עכשווית, והיפה ביצירה שלה הוא האופן הטבעי שבו היא מטמיעה בנוסח העממי השפעות מודרניות. בין השאר באמצעות ההרכב המלווה שחורג מזה המוכר בתזמורת הטורקית או הערבית המקובלת.
בצד החליל העממי (הקבאל) והתופים המסורתיים, יש בהרכב שלה גם קונטרבס ומערכת מצילות - שלרגעים נשמעים כמו מתוך הרכב ג'אז ממש. ואת הסאז המסורתי היא מעזה לחבר למערכת הגברה חשמלית, רחמנא ליצלן. ניכר שאיינור קולטת ומטמיעה קולות וצלילים מן המרחב כולו. לעתים נדמה לך שאתה שומע שירת ערבות ממונגוליה, לעתים מוזיקה ערבית צרופה, לעתים הדהוד הודי, לעתים קולות מן הבלקן.
אך הדבר המרתק ביותר בהופעה הוא קולהּ. הקול שלה מפכה כמו אשד עתיר שכבות. הוא יכול להיות דק, הוא יכול להיות עבה, ותמיד עוצמתי, גם כשהוא חרישי. זהו קול מן ההרים עם אקו פנימי, טבעי, ותחושה של זרימה שוצפת. טכניקת הפקת הקול שלה מדהימה.
לעתים היא מפיקה את הקול ישירות מן הגרון, לעתים עושה שימוש בחיך ובגולגולת כבתיבת תהודה, לעיתים היא מפיקה את הקול במין תנועה קולית אנכית במורד הגרון ועד לחזה העליון. והתוצאה: גלים גלים של קול מהדהד, עוצמתי מאוד וצלול. וכל זאת בלא מאמץ לכאורה, ובדיוק מושלם. קול גדול, שירה של פעם ועם זאת של היום לגמרי, מופע נפלא.
