"לאהוב חופשי או למות": בעקבות הבישוף ההומו
סרט דוקו שמלווה גיי? נדוש. סרט דוקו שמציג את אמונותיו הדתיות של איש כמורה? משעמם. אבל גם גיי וגם דתי? זה כבר סיפור. יערה יעקב על "לאהוב חופשי או למות", דוקו חשוב ומעניין
ג'ין רובינסון אוהב גברים. יש לו בן זוג, מארק, שמחויב לו מאוד. הוא חולק איתו בית משותף, מספר לו על מה שכואב וצוחק איתו מתי שנעים. לג'ין יש גם הורים שתומכים בו. הם מאמינים שלא משנה מה, לא עוזבים בן משפחה. היגיון בריא, אתם יודעים.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"לה לה לנד 2": פרובינציאליות זה מצחיק
"חלום קוסטוריצה": המסע הוא העיקר
אמנון לוי והכת החרדית: חובה להראות
ג'ין רובינסון הוא איש דת נוצרי אדוק שמאמין בישו ובמריה הבתולה. הוא הולך לכנסייה כל יום ראשון ומרצה בפני מתפללים על אהבת אלוהים ועל חטאים. ג'ין מאמין בדת שלא מאמינה בו. ליתר דיוק הוא מאמין בדת שלא מאפשרת לו להיות מי שהוא באמת.
ג'ין רובינסון הוא הגיי הראשון מחוץ לארון שמונה לבישוף בתולדות הכנסייה הנוצרית. הוא עומד במרכזו של סרט הדוקו "הבישוף ההומו הראשון בהסטוריה: לאהוב או למות", שישודר הערב ב-22:00 ב-yes דוקו.
ב-2003 הוקדש רובינסון לתפקיד הבישוף ויצא למסע שקורא לכולם לתמוך בשיוויון לקהילת הלהט"ב. הוא עורר סערה בינלאומית ומאז הוא מקבל איומים על חייו על בסיס קבוע. זה דווקא מעודד אותו לנסות ולשנות את ההיסטוריה במקום שהכי קשה לשנות אותה: בדת.
הסרט מלווה אותו במסעו מהכנסיות הקטנות של ניו המפשייר בארצות הברית ועד לארמון למבת' שבאנגליה, שם מתגורר הארכיבישוף, ראש הכנסייה האנגליקנית. הוא אפילו מופיע בתוכניתו של ג'ון סטיוארט וזה הרגע בו מבינים שהסרט אולי מלווה את רובינסון, אבל הוא לא באמת עליו.
כבר התרגלנו שבתוכניות אירוח יש משבצות (פוליטיקאי, הומו, לסבית, זמר, אישה קשת יום וכו'). רובינסון לא יושב על תקן אף אחד מהם. הוא לא רק ההומו. הוא לא רק איש איש הדת. הוא נמצא במשבצת חדשנית וזו שלכאורה מנוגדת. הוא גם מייצג שמרניות ותפיסה נוצרית שמפחדת מעולם חדש ומנסה לשמר את זה שקיים (להשאיר הומואים בארון) והוא גם גיי מוצהר (אחד שאומר באופן גלוי שהוא אוהב גברים ואין לו בעיה עם זה).
המשבצת החדשנית של ג'ין היא גם זו שמאפשרת את הסרט. סרט דוקו שמלווה גיי? נדוש. סרט דוקו שמציג את אמונותיו הדתיות של איש כמורה? לא מעניין. אבל גם גיי וגם דתי? תפעילו את המצלמות.
הבעיה היא שרובינסון הוא בדיוק זה. הוא ייצוג. לא אדם פרטי. אנחנו יודעים שיש לו בן זוג ואנחנו יודעים שאמא ואבא שלו לא הפנו לו עורף. אבל אין לנו מושג מה הוא חושב על מאמינים שלא מקיימים את החובה ללכת לכנסייה כל יום ראשון, או את שמאמינים שאפשר לשכב גם לשם הנאה ולא רק כדי להיכנס להיריון. אין לנו מושג כמה הייצוג של ג'ין המודרני הוא מודרני וליברלי באמת. אבל זה לא באמת חשוב.
הסרט בא לספר את סיפורה של ההומוסקאליות בדת הנוצרית. ואת השינוי שעברה. הרי במקום שמאפשר לגיטימציה לגזענות יהיו גזענים (היי אנסטסיה מיכאלי!) ובעידן שבו הומוסקסואליות נחשבת לפשע ב-76 ארצות בעולם ובשמונה מדינות העונש על כך הוא מוות, יהיו הרוגים (מישהו אמר רצח בבר נוער?).
הסרט חשוב כי הוא מתמקד בחלק מנקודת התורפה של אמריקה החופשית והליברלית שמורכבת משלושה רבעים של אנשים שמאמינים בנצרות. הוא בא לומר שזה שגוי לחשוב שאם אתה הומו עדיף שתשאר בארון. גם אם זה יעשה לכולם את החיים הרבה יותר קלים. זה לא. זה יעשה אותם הרבה יותר קשים, ובעיקר יעיד משהו על האנשים שמאמינים בזה. עזבו את אלוהים בצד. אין לו מושג איך נראה העולם החדש. הוא גם ככה לא נאלץ אף פעם להיות גיי בעצמו.
