איינשטיין, חלפי, רכטר: כך זה צריך היה להיות
בשנות חייו האחרונות התעקש אריק איינשטיין לעבוד עם מוזיקאים צעירים, במקום הענקים בני דורו - המתבקשים. ההוצאה המחודשת של "משירי אברהם חלפי" בתוספת השירים האחרונים שהקליט הזמר, היא ראויה ומכובדת - אך מעוררת יותר מכל את תחושת ההחמצה על מה שלא עשה
עוד תווי שי בערוץ המוזיקה של ynet:
- בחו"ל יש פופ אמיתי, אצלנו הוא תקוע באייטיז
יש משהו באלבום הזה, שיצא ב-1988, שהצליח להבליט פן שונה ולא מוכר לציבור באישיותו של איינשטיין: מהורהר, מלנכולי ואישי מאד. אישי, למרות שכל הטקסטים שלו נכתבו בידי המשורר המופלא אברהם חלפי. ואולי לא למרות. תמיד חשבתי שאיינשטיין נעזר בלשונו המתגלגלת של חלפי כדי לומר דברים על עצמו. דברים שלא העז לכתוב, בשבתו כאריק מלך ישראל. הסחבק, המצחיק, הציניקן.
לאלבום המקסים הזה - שאם בכלל קיים סתיו ישראלי, הוא מגולם כולו בתוכו - היו אחראים שלושה. איינשטיין, חלפי ויוני רכטר, שהלחין את מרבית השירים (שבעה מתוך עשרה), והיה אחראי על העיבודים וההפקה המוזיקלית. לטעמי, מדובר במשולש שווה צלעות. לחלוטין. עושה רושם שגם איינשטיין סבר כך, ולראייה - ההקפדה על שלוש תמונות בגודל זהה של שלושת היוצרים, שמוקמו בצידו האחורי של התקליט.
מה שהופך את השירים החדשים, שהוקלטו לצורך הוצאה מחודשת של האלבום, למסקרנים במיוחד. בשנותיו האחרונות, איינשטיין עמל על ההוצאה הזו, ולצורך כך הקליט שלושה שירים טריים לגמרי, בהפקתו המוזיקלית של שותפו האחרון, גיא בוקאטי. בוקאטי גם הקליט שניים מהם - "אדם בחדרו" ו"נותרו שנים ספורות", עומר קליין המוכשר הלחין את השלישי, "אימי".
בפן האישי-רכילותי, מתעוררת מיד השאלה: מדוע איינשטיין לא שב לעבוד, לצורך ההוצאה המחודשת, עם הפרטנר מהאלבום המקורי, הוא יוני רכטר. הרי "משירי אברהם חלפי" מהדהד כולו, בכל אקורד וכלי נשיפה, מה-DNA הרכטרי המפורסם. מה עוד שבמסגרת העבודה על ההוצאה המחודשת התגלו שני שירים של חלפי שרכטר ואיינשטיין עבדו עליהם בתחילת שנות התשעים - אחרי יציאת האלבום - ושניהם הוקלטו עתה מחדש בידי רכטר, שהשתמש בסלילי ההקלטות המקוריים. אז מדוע בעצם רכטר לא היה אמון על הפרוייקט כולו? אפשר לפטור את הסוגייה הזו כרכילות צהובה, ואפשר גם למצוא בה הסבר לדעיכתו המוזיקלית של איינשטיין בשנותיו האחרונות. תיכף נדבר על זה.
אבל נישאר כרגע עם המוזיקה. יש לנו למעשה חמישה שירים חדשים. שניים שרכטר ואיינשטיין יצרו בתחילת שנות התשעים - "ולמות" ו"על ענף" - והשלושה שכבר הוזכרו שהופקו בידי גיא בוקאטי. השניים של רכטר נשמעים, באופן טבעי, כמו המשך ישיר של המקור. "ולמות" היא קלאסיקה איינשטיינית מיידית, מקסימה וקורעת לב, שאני חושב שמכל חמשת השירים היתה צריכה להיות הבחירה הטבעית והברורה ביותר לשמש כסינגל ראשון, שיקדם את יציאת האלבום. במקומה, נבחר השיר "אדם בחדרו", בנימוק שזהו השיר האחרון שאיינשטיין הקליט בחייו. אפשר להבין את ההיגיון שמאחורי ההסבר הזה, אבל לטעמי מדובר בהחמצה. "ולמות" פשוט מחבר אותך מחדש לאלבום המופת הזה, מהצליל הראשון שלו, ומעניק ערך מוסף אמיתי להוצאה המחודשת. חבל.
האזינו: "על ענף"
"על ענף", השיר השני של רכטר, גם הוא נהדר, אבל מהסוג שחודר אליך לאט, כשהוא ספון בתוך אלבום שלם. אני אוהב אנושות את הטקסט של חלפי בשיר הזה, המדמה עורב שחור להמלט, בהרהורו אם לעוף או לא לעוף. ואם לעוף, אז לאן.
ומה בדבר שלושת השירים החדשים? לבוקאטי היתה כאן משימה לא קלה, על סף הבלתי אפשרית. להיכנס לנעליו הגדולות של רכטר, ללא רכטר. ואכן, ברור לגמרי שהוא ניסה לשוות לשירים החדשים אופי דומה מאד לזה של האלבום המקורי. במלנכוליה, בשימוש בכלי הנגינה הספציפיים. ואני חושב שהוא עמד בה באופן מכובד מאוד. אחד השירים, "אימי", שהלחין עומר קליין - פסנתרן ג'אז מחונן, שחייב להשתלב יותר במוזיקה הפופולרית שלנו - ממש נשמע במהלכו כקטע אורגני מתוך האלבום ההוא, ועומד בכבוד גם בסטנדרטים הרכטריים ביותר. השניים האחרים, שהלחין בוקאטי, הם לטעמי ראויים ומכובדים. לא יותר.
וזה אולי שורש העניין. לא אהבתי את העליהום שנעשה על בוקאטי אחרי מות הארי. אני חושב שהוא בחור מוכשר, שגם הקליט עם איינשטיין לא מעט חומרים טובים. אבל יש הבדל ניכר,
דרמטי, בין מוכשר ועילוי. וזמר כמו איינשטיין, שעבד עם עילויים כמו רכטר, יצחק קלפטר, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי וכמובן שלום חנוך, היה צריך לדבוק בהם גם בשנותיו האחרונות. או לבחור טוב יותר, באיזורי הדור הצעיר. השיר של עומר קליין, למשל, מעורר פנטזיה על אלבום משותף שלו ושל איינשטיין, שיכול היה לקרות. זה כואב בייחוד לאור העובדה שאיינשטיין אמנם נשמע מבוגר מתמיד בשירים החדשים, אבל עדיין חיוני ומלא קסם.
מצד שני, איינשטיין הרגיש ככל הנראה - אפילו בתת המודע - שזמנו קרב, ושלא יהיו עוד פרוייקטים. אחרת, קשה להסביר את הבחירה בשלושת השירים הספציפיים שהקליט. "נותרו שנים ספורות " (חי אני פרידה מחיי"); "אדם בחדרו" ("הדלת פתאום תיפתח, וייכנס הגורל... על הסף יתייצב כנושה, ישאל מי בבית ישכון"); ו"אימי" (הנה חוזרת אימי מבית הקברות אל הבית"). לחלפי לא חסרו שירים מורבידיים. אבל היו לו גם רבים אחרים. טיב הבחירה מלמד יותר מכל כתבה עיתונאית על הלך נפשו של אריק איינשטיין בשנותיו האחרונות.
