מכת בכורות, של כל הבחורות הנכונות
הרנסנס שחווה המוזיקה הישראלית מזה תקופה עולה שלב, עם כמה אלבומי בכורה נשיים שמאתגרים את האוזן ועושים לנו מנגינות מרתקות. שי להב שמע את החדשים של הילה רוח, נועה שמר, EREZ ודאנה איבגי וחזר עם מסקנות
כבר כתבתי שמדובר בעידן מוזהב של המוזיקה הישראלית. אחוז החומרים הטובים שאני מקבל ושומע הוא ללא שמץ של ספק הגבוה ביותר מאז שהתחלתי לכתוב על מוזיקה, וזה היה מזמן. עכשיו בואו נהיה קצת יותר ספציפיים. הרנסנס המרגש הזה הגיע גם לאזור שבאופן מסורתי סובל מדלילות יחסית - הזמרות. והנה, גם כאן אנחנו משכשכים באזורי גאות, של אלבומי בכורה מצוינים.
עוד תווי שי בערוץ המוזיקה של ynet:
אמן לאמן יוצר: האנשים מאחורי האלבומים
הגל החדש: הגרוב הישראלי כובש את הבמה
כשהופעות מתברגנות לנו מול העיניים
מדונה, מוריסי ומקרטני מזדקנים בלי כבוד
קודם כל - הילה רוח. הרבה באזז יש מאחורי המוזיקאית הזו, שנמצאת לא מעט זמן בשטח, והוא מוצדק לגמרי. "רופאה במערב", אלבום הבכורה שלה הוא פשוט הדבר האמיתי. שירים שכל אחד מהם מגלה הילה רוח אחרת - סרקסטית, רגישה, תוקפנית, פגיעה, רק תבחרו.
הילה רוח - "דגים"
ההפקה המוזיקלית של רוח עצמה נעה בחוכמה בין הקומוניקטיבי לאלטרנטיבי וטקסטים שנונים, שמיטיבים לבטא את עולמה של תל אביבית באיזור ה-30.
שם האלבום עצמו, הלקוח מסדרת טלוויזיה, כבר מרמז על האסקפיזם של רוח, המשוטטת באיזורי הביצה שלה ושל חבריה ועושה זאת בחן ובחוכמה מרשימים. "שמעתי חברים מלכלכים עלייך", היא כותבת בקריצה לתל אביב, "ולכלכתי עלייך גם".
הלאה. EREZ, היא ארז סיון, זמרת וגיטריסטית שהגיעה מטבעון שעושה יופי של גרוב באנגלית (שהיא גם שפת האם שלה). אלבום הבכורה שלה, "Proper Lady" שהופק בידי אורי וינוקור, הוא חגיגה של הגשה נון שלנטית לשירים מלודיים מאוד, במעטפת מוזיקלית עשירה ורוויית כלי נשיפה ושמות מוכחים בסצינת הגרוב, ביניהם יאיר סלוצקי, שלומי אלון, ספי ציזלינג ועוד.
EREZ - Mama's Boy
מה שהכי מפתיע אצלה זה שהיא כו-לה ילדה בת 22, אבל נשמעת בשלה ובטוחה בעצמה. רצועה מתריסה כמו "Mama’s Boy" למשל, נשמעת כאילו מבצעת אותה אישה שכבר עברה אינספור התנסויות בחיים. ההשקעה והרצינות בולטים כאן בכל היבט, כולל העטיפה והחוברת המצורפת, והתענוג גדול.
שלישית במסכת התשבוחות היא נועה שמר. באלבום הבכורה שלה, "עושי הסיכומים", שמר נקטה בצעד כמעט התאבדותי - היא בנתה אותו סביב שירי משוררים, ז'אנר שהיה אופנתי מאוד בשנות ה-80 ומאז מרבית הניסיונות שנעשו במסגרתו התנפצו על קיר היומרה והשעמום.
נועה שמר - נועה
אבל שמר הירושלמית היא מחומר אחר. הלחנים המעניינים שלה, צורת ההגשה הבהירה ומלאת האור וגם נגינת הפסנתר הנהדרת מפיחים חיים בטקסטים ישנים של דוד אבידן, יונה וולך, אמיר גלבע ואחרים.
אהבתי במיוחד את "יצרח" (מילים: נויתבראל), "לא מבדיל" (יונה וולך) והקאבר המשגע ל"נועה" של נעמי שמר. מעל הכל מרחפת מין רוח נאיבית-ירושלמית-וינטז'ית כזו, שרק הופכת את האלבום הזה למתוק עוד יותר.
אחרונה חביבה להפעם (אין לי ספק שתבואנה עוד) היא דאנה איבגי. אלבום הבכורה שלה אמנם עוד לא יצא, זה תיכף יקרה, אבל השירים (והקליפים) שיצאו מתוכו כבר מבהירים ששווה לחכות. איבגי מצליחה להביא את התכונות הייחודיות שלה כשחקנית - שילוב של כמו תמימות וחיוך עם הרבה מורכבות נפשית וממזריות - גם למוזיקה שלה, כשההפקה המוזיקלית העדינה של אדם שפלן מסייעת היטב לעניין.
הסינגל השני שלה, "מחשבה רעה" שנחת בחודש שעבר, הוא דוגמה מעולה לשילוב הזה. מתחיל מינורי ועדין, ומתפתח לקראת פיצוץ חינני. אין לה קול גדול, לאיבגי, אבל היא גם לא "שרה", אלא מבצעת. במובן הזה, הרקע המשחקי שלה מאד בולט, ומסייע.
לא פעם מתפלקת לך איזו אתי אנקרי קטנה בזמן האזנה. הקליפים, בייחוד החדש לשיר "Don't Stop" הם בונוס משמח. הרגע שבו היא פורצת בריקוד מלא חיוניות, לקראת הסוף, לצלילי המיש-מש העברי-אנגלי-צרפתי של השיר הוא מלבב ממש.
