החדש של ELO: שובו של הביטל החמישי
האלבום החדש של ELO הוא בשורה מרגשת לחובבי התיפוף הפסיכדלי וההרמוניות הקוליות של ג'ף לין. "הבן של הביטלס" כפי שכינה אותו ג'ון לנון נשמע אמנם מצוין, אבל קשה לומר שהסטנדרטים מימי הזוהר ניכרים בכל המלודיות החדשות. ועדיין, כמה יהלומים מצליחים לנצנץ בין החלליות
אחד התקליטים הראשונים שקיבלתי כילד היה "Discovery" של ELO. וכשמו - כן היה. פרויקט תגלית. הצליל העשיר, המלודיות הכובשות וההרמוניות הקוליות ההורסות, פשוט העיפו לי את הראש. תעופה שרק קיבלה תנופה, תודות לגילוי של להקה אחרת לגמרי שחוויתי באותו זמן - הביטלס. כילד לא שמתי לב לדמיון בין ההרכבים. לקחו לי המון שנים, ומספיק כוח נפשי כדי להתנער מסטיגמות ומתוויות של מבקרים, כדי להבין ש-ELO של ג'ף לין היתה ממשיכת הדרך הכי טבעית של ארבעת המופלאים.
רגע, לפני שאתם מעקמים את האף באנינות, תקשיבו רגע לעובדות. ג'ון לנון, שהיה הרוס על השיר "Showdown" של ELO, אמר שהם "הבנים של הביטלס". לא פחות. גם רינגו סטאר וג'ורג' האריסון הרבו להתארח באלבומים של לין ולהקתו. הוא, מצידו, היה המפיק המוזיקלי בשלל פרויקטים של יוצאי הביטלס. אם זה האלבום "Flaming Pie" של מקרטני, "Cloud Nine" של האריסון ועוד כמה של רינגו. לין גם החליף את ג'ורג' מרטין האגדי בכיסא המפיק של הסינגלים האחרונים של הביטלס, "Real Love" ו"Free as a Bird". וכמובן - הוא היה חבר, לצד ג'ורג' האריסון, בהרכב העל the Traveling Wilburys. בקיצור, זה לא אני אמרתי, אלה הביטלס.
מנגד, את ההשפעה של המופלאים מליברפול על המוזיקה של ג'ף לין לא צריך אפילו להציג. כמעט כל שיר של ELO מהדהד בביטלסית. כולל הצדעות ברורות, כמו אפקטים של גיטרה מנוגנת הפוך, מחרוזות סטייל אבי רוד או ציטוטים מתוך שירי החיפושיות. כך למשל הלהיט "Evil Woman" כלל את השורה "there is a hole in my head where the rain comes in", שהיתה פלירטוט גלוי עם הטקסט של "Fixing a Hole" של הביטלס. במקרה, אחד השירים האהובים עליי ביותר שלהם. לא פעם, אם היית מקשיב ל-ELO יכולת לדמיין איך היו נשמעים הביטלס, לו היו מוסיפים לפעול בשנות השבעים. כן, כולל אפיזודת הדיסקו של "Don’t Bring Me Down".
ELO - When I Was A Boy
עוד ביקורות אלבומים בערוץ המוזיקה של ynet:
החדש של גידי גוב: כמו שקיעה נוגה
ובכל זאת, לין וחבריו מעולם לא זכו למעמד המיתי, המתבקש מהקישור הזה. להיפך. עם הזמן, הם הפכו לשק החבטות של המבקרים, בייחוד הבריטיים. אחת הסיבות לכך היתה ש-ELO היתה להקה נטולת כריזמה, בטח בהשוואה למגנטי העל מליברפול.
למעשה, היא גם כמעט לא נתפסה כלהקה, אלא כג'ף לין וחבר נגניו. המבקרים טענו שהם משעממים, פומפוזיים ולעגו לתמה החוזרת על עצמה של חלליות שהופיעו על עטיפות אלבומי הלהקה. אבל זה היה מקרה קלאסי של אל תסתכלו בקנקן. כי במבחן הזמן, שירים כמו "Mr Blue Sky" או "Telephone Line", ועוד רבים אחרים, שייכים לשורה הראשונה של הקלסיקות בדברי ימי הרוקנ'רול.
ELO - One Step at a Time
אני מספר את כל זה כדי להמחיש את גודל ההתרגשות שלי, מצאתו של "Alone in the Universe", האלבום החדש של ELO שהושק ממש עכשיו. זהו אלבום האולפן הראשון של ההרכב מאז "Zoom" שיצא ב-2001, והיה כשלעצמו סוג של יציאה חד פעמית. ההרכב התפרק עוד בשנת 1986, ומאז עבר גלגולים שונים, כולל להקה בשם "אורקסטרה" שניגנה גרסאות כיסוי לשירי הלהקה המקורית והופיעה גם בישראל. אבל ללא ג'ף לין. שזה.. ובכן. מגוחך למדי.
ועכשיו לין חוזר, עם הרכב הנקרא Jeff Lynne’s ELO או בכינויו העממי - הדבר האמיתי. האלבום כולל 10 שירים חדשים, כולם נשמעים לגמרי ELO של פעם, כולל השימוש המוגבר בכלי מיתר, ההרמוניות הקוליות והתיפוף הפסיכדלי. כן, הביטלס עוד כאן לגמרי. באלבום הזה יש פחות דגש על הפקה מוזיקלית וירטואוזית, ויותר על השירים עצמם. כל רצועה מזכירה שיר ישן אחר, כולל כאלה של ה-Traveling Wilburys. והכיף הכי גדול מתרחש כשהזיכרון פתאום מכה בך ללא הכנה.
למשל, השיר "One Step at a Time" מתחיל מאוד מינורי, אבל הפזמון שלו זורק אותך בבת אחת ל"Last Train to London". ג'ף לין עצמו נשמע מצוין, ממש כמו פעם. אבל קשה לומר שהוא מצליח לייצר מלודיות בסטנדרטים של ימי הזוהר שלו. מרבית השירים נשמעים "כמו". שזה ממש לא מעט, במקרה שלו.
ובכל זאת, מספר יהלומים מצליחים לנצנץ מבעד לצלחת המעופפת, שעדיין מעטרת את עטיפת האלבום. הסינגל "When I Was a Boy", עוד מחווה ביטלסית ברורה שזכתה גם לקליפ מרגש, "I’m Leaving You" עם העיבוד הנהדר ששומר על ארשת של מסתורין מאד ג'ף לינית ו"All My Love" הרומנטי, שכובש מהרגע הראשון על רקע תיפוף בסגנון עדות רינגו סטאר. כן, נו, אי אפשר להימלט מזה. אלבום חדש של ELO הוא בשורה משמחת כשלעצמו. אבל יש בו גם דרישת שלום מליברפול, דרך ברמינגהם. העיר שבה צמח ג'ף לין.
