חדש על המגש: הילדים של המחר
MARBL מגישים עתיד פוסט-אפוקליפטי, אלה רונן מציירת ילדות אחרת, פוצ' עם נוסטלגיה ירושלמית וראאול עושים את זה בלי רמי פורטיס. "חדש על המגש"
מאפור באנו
MARBL, הם הצמד מוריה אור ויונתן מימון, יצרו את שיריהם על קו לונדון-תל אביב. את סינגל הבכורה המתקתק "Time Takes Time" שעסק בקושי ובגעגוע שבמערכת יחסים זוגית ומוזיקלית בשלט רחוק, הם הוציאו לפני חודשים מספר.
מפה לשם, אחרי השמעות והופעות ברחבי העולם וגם בארץ, הם חוזרים עם סינגל שני ושמו "In The Grey", שמרחיק אותם ממחוזות הפולק האקוסטיים ומעלה את רף הדרמה והפופ מבית המדרש של פלורנס וולש ושות'.
כמו קודמו, נעטף "In The Grey" בקליפ יפה-יפה בניחוח בינלאומי. הפעם מבקשים השניים לקחת אותנו לביקור בעתיד פוסט אפוקליפטי, בעולם אנושי חייתי הבוחן מחדש קודים חברתיים ותרבותיים במקום שכוח אל כלשהו. או משהו. ה-EP ינחת בשנה הבאה.
זה לילה סתווי
אינטרו פסנתר, סרטוני ילדות נוסטלגיים מנופי ירושלים לצד צילומים עכשוויים של העיר, וקולו הצלול של אמנואל (פוצ') שטיינבאום, שמכניס בהדרגה לאווירה. "ירושלים בסתיו" היא הנעימה החדשה והמסקרנת מתוך האלבום העתידי "המראות ליליות", עליו עבד המוזיקאי בשנים האחרונות.
פוצ', בוגר בית הספר רימון, הוציא לפני כעשור את אלבומו הבכור "אמנואל שטיינבאום מציג: פוצ'" וניסה את מזלו גם בריאליטי השירה "דה ווייס". מאז לקח את השנים כדי לכתוב, להבשיל ולשוב עם הפקה מעודכנת שבו בעת חוזרת לשורשים עליהם גדל כמו ניק קייב וטום ווייטס המוקדם, שניכר היטב בין הצלילים.
כשזה מתוק
לאלה רונן יש קול כל כך מתוק, שהחיבור בינו לבין המלודיות המלנכוליות שלה זורק את כותב שורות למקומות וארצות מעבר לגבול וזמנים אחרים. זמנים מטושטשים שנחלקו עם אנשים שכבר אינם עוד חלק מהחיים כפי שהם היום. הקלידים העדינים, התחושה שהכל השתנה מאז הילדות אבל לא מעט נשאר כפי שהיה, ואפילו העוגה הדמיונית, הופכים את "Wendy's Song" שלה לממתק מתוק-מריר, שמוגש בכנות וסכריניות בדיוק במידה הנכונה.
רונן עצמה כבר צברה קילומטראז' מסוים בתעשיה (יש עוד כזו?). היא שבה לישראל לאחרונה לאחר שהות של ארבע שנים בשוויץ, שם היתה מתמודדת בולטת בתכנית "דה ווייס" ואף הוציאה את אלבום הבכורה שלה "Mirror Maze", בעקבותיו הופיעה בפסטיבלים באירופה. את הקליפ המקסים שמלווה את השיר המקסים לא פחות יצר האנימטור נדב רוזנבלום, בהשפעת שיחות שהיו בינו לבין אלה בנושאים כמו ילדות, התבגרות ופרידה. אלה רונן תופיע ב-28 בינואר בבר גיורא בתל אביב.
הצעת חברות
משהו בגוון הקול ובמניירות השירה של דניאל בניה יותר ממזכיר את אלו שאפיינו את אריק ברמן כזה פרץ לפני עשור. זה לא ממש מפתיע בהתחשב בעובדה שרשימת ההשפעות של השניים די חופפת, עם שמות כמו דילן, מאיר אריאל, לאונרד כהן ואחרים. כמו ברמן בזמנו, גם ההאזנה למילות השיר "החברה הכי טובה שלך" מתוך האלבום שבדרך "סדק פואטי", תיצור לא מעט אנטגוניזם, מצד מי שיחשוב שמדובר בסיפור נוסף בעלילותיו של הגבר התל אביבי המצוי.
בניה, שאת הסינגל החדש כמו גם את שירי האלבום הנוספים הפיק לו אודי שמחן - מתעקש שלא כך הדבר. "בראש ובראשונה חשוב לי לציין שאני אדם נאמן, וכאן לצערי מתחילה הבעיה", הוא אומר, כמו מסנגר על השיר היצר. "החברה הכי טובה שלך" שם במרכזו את התשוקה שחש גבר כלפי, ובכן, החברה הכי טובה של זוגתו. בניה עוסק כאן בנושאים של זוגיות, שגרה, פנטזיות ושאלת המונוגמיה והרלוונטיות שלה בעשור השני לשנות האלפיים - ואיכשהו גם מצליח לעשות זאת ברגישות מסוימת.
"במחשכי הלב של האדם הנאמן שאני, מצליח להתקיים גם טיפוס בוגדני ומנוול, כזה שמספיק להתאהב עד עמקי נשמתו בבחורה שיושבת מולו באוטובוס ולשכוח ממנה כבר בתחנה הבאה", הוא אומר. לפעמים הבגידות הגדולות והנסטיות ביותר - מתרחשות בדמיון. בניה יופיע ב-15 בדצמבר בנמל ירושלים, ב-4 בפברואר בתיאטרון תמונע בתל אביב וב-2 במרץ באבן ג'וק בירושלים.
שר בגשם
יאיר זיו, הקול שמאחורי "בואי" של הפרויקט של עידן רייכל ו"ברחובות פריז", חוזר קצת אחרת. באלבומו החדש והשלישי "Two Black Crows" הוא עושה את זה אינטימי, מינימליסטי וכל כולו באנגלית.
מתוכו יוצא היום "Rain", סינגל חדש ופולקי שמזכיר נפלאות את ההתחלות של חוזה גונזלס, ופורט משם את דרכו לשמיעה שנייה, שלישית, חוזרת, מתעכבת על העיבודים המאתגרים שאינם מובנים מאליהם כלל וכלל. את אלבומו, שייצא באופן רשמי במהלך החורף, הפיק יאיר עצמאית והוא עבר מאסטרינג תחת ידיו המיומנות של ג'ון גולדן ((Sun Kil Moon. עד שינחת תוכלו לתפוס את זיו על הבמה ב-25 בדצמבר בצוזאמן בתל אביב וב-26 בינואר בקפה ביאליק בתל אביב.
העולם על פי ראאול
לא קשה לנחש מהן ההשפעות המוזיקליות הבולטות ביצירה של הדואו ראאול, שמורכב מהצמד עידו אגמון וגיא שכטר. הם יטענו שהם הרכב סטונר, ויש בכך גם לא מעט אמת, אבל באופן מעניין הדבר הראשון שקופץ לראש למשמע השיר "לשרוף לטרוף" (המלווה בקליפ שאייר איגור קרוטוגולוב), הוא דווקא נירוונה, בימי "Bleach". מי שיחפש יותר טוב יימצא שם גם משהו מרוח הטירוף של אחד, רמי פורטיס, וזה כמעט מתבקש בהתחשב בעובדה שהשניים מנגנים איתו בגיטרה ותופים.
הניסיון המוזיקלי של השניים כמובן לא מסתכם באיש שאוהבים לקרוא לו "משוגע", והוא מתפרש על פני שנים רבות והרכבים אלטנרטיביים אהובים כמו הגן האנוכי, נעליים וקרוסלה. רגע לפני יציאה לסיבוב הופעות חורף ברחבי ארצות הברית והקלטת אלבום שלישי במספר בקליפורניה, השניים יגיעו ב-6 בינואר לאוזןבר בתל אביב, שם ינגו מוזיקה מלוכלכת עבור קהל שלא מאס ברוק, לא מפחד מדיסטורשן ולא כל כך מבין מה הסיפור של כל האלקטרוניקה הזו. אורח מיוחד: רמי פורטיס.
שיר השעה
ניב דמירל רק בן 20 וכבר מוציא סינגל שני, בדרך לאלבום בכורה בהפקתו המוזיקלית של אריאל טוכמן (שעבד על אלבומו של לירן דנינו, "הרבה ממך נשאר"). ב"השעות הקטנות" מדגים יוצא התוכנית "דה ווייס" שאף האפיל לשלב הגמר קול גדול ומקדם קליטות גבוה.
על המילים חתום אורי בן ארי, שגם הלחין לצד איתן דרמון את מה שנשמע כמו מפגש מעודכן בין דני רובס לנתן גושן. קצת אחרי הפזמון השני תזכו גם לטוויסט מזרחי-אלקטרוני קל. ככה, הכל מהכל.
