הבת הסודית של סלומוניקו
הילה, שמזדהה כבתו מחוץ לנישואים של השחקן ראובן בר יותם, הזכור בעיקר מהופעותיו הקולנועיות כסלומוניקו, יצאה למסע מצולם בעקבות האב שנטש אותה בילדות - בנסיון לחדש עימו את הקשר. אז מה היא גילתה? שיש פער עצום בין האב המזרחי האוהב שגילם בסרטים לעומת האיש שניתק לה את הטלפון בפרצוף: "אני לא גאה בו כאבא אבל נורא גאה בו על הדברים שהוא עושה"
הקהל זוכר אותו בעיקר כסלומוניקו, ותיקי תעשיית הקולנוע בישראל מכירים אותו בכינויו בריותי, ובפנקסים של מפיקי הוליווד הוא מופיע בשמו ראובן בר-יותם. ואיך קוראת לו בתו? פשוט ראובן. ראובן וזה הכל. בטח לא אבא. את התואר הזה היא שומרת לבן הזוג של אמה, שגידל אותה. בסרט התיעודי "בריותי הקטנה" מנסה הילה לוי בר-יותם להתחקות אחר השחקן - אביה לטענתה - ושניתק ממנה כל קשר מאז ילדותה. בראיון ל-ynet היא מספרת על החיפוש אחריו, שנותר כזכרון עמום עם נפח על המסך: "מדובר פה בשתי דמויות שונות: ראובן השחקן, וראובן האבא שנטש".
את "בריותי הקטנה" ביימה שני ראסד, בוגרת בית הספר לאמנויות הקול והמסך, ספיר. בסרט שישודר הערב (ד', 21:00) ב-yes דוקו מתועד המסע של הילה בין אנשי קולנוע ותיקים וקרובי משפחה בניסיון לגבש דיוקן של אביה הביולוגי - ראובן בר-יותם, אותו שחקן מוכר שכיכב בעבר ב"תעלת בלאומילך", "סלומוניקו", "מבצע יונתן", "בוא נפוצץ מיליון" והלך להגשים חלומות בהוליווד תוך שהוא משאיר מאחור את החברים, המשפחה וגם בת מחוץ לנישואין, בה הוא מסרב להכיר.
"הוא לא היה אבא נוכח, החלום שלו תמיד היה לעשות סרטים", אומרת הילה בת ה-29 בראיון אישי ל-ynet, ובו היא משרטטת תמונה די עגומה בנוגע להיסטוריה המשפחתית. היא מספרת כי בר-יותם ניהל רומן ארוך עם אמה שהיתה הדיילת. סיפור האהבה ביניהם התחיל כשהוא היה בן 34 והיא בת 20. הוא היה גבר נשוי ואב לשתי בנות ובן, וניהל את מערכת היחסים לאורך כעשרים שנה. כשהילה הגיעה לעולם, הם נפרדו. בר-יותם עזב לארצות הברית, ואחרי כמה פגישות איתו כילדה, הוא ניתק כל קשר ונעלם מחייה לחלוטין.
במהלך הסרט אנחנו נחשפים להילה כשהיא אוספת רסיסים מטושטשים מזכרונה, וכאלה ברורים יותר מההופעות הקולנועיות של אביה,במסגרת המסע שלה היא פוגשת את יהודה ברקן, התסריטאי אלי תבור והבדרן המנוח מני פאר - הכל כדי לנסות להכיר טוב יותר את ראובן, ואולי גם לבסס קשר כלשהו. בדרך היא גם מראיינת את העיתונאי רון כחלילי שפגש את בר-יותם בביתו בלוס אנג'לס ומדברת עם אחותו אביבה, שמבהירה לה שראובן לא רוצה כל קשר איתה.
"כשאתה מול המצלמה יש משהו מנותק כי אתה לא באמת יכול להתעלם מהעובדה שיש שם מצלמה", היא מספרת על הצילומים שערכו יותר משנתיים, "ככל שנחשפו יותר דברים, כך גדל לי התאבון לדעת יותר. כששני הזמינה אותי לעשות את הסרט, הרגשתי שיש פה הזדמנות חד פעמית. לקבל סוג של קבוצת תמיכה לתהליך ולא לעבור אותו לבד, וזה כן נתן לי יותר ביטחון. זה איפשר לי לעבד את הרגשות בזמן אמת. היא נתנה לי להרגיש נורא בנוח שאני במקום בטוח ושהיא תשמור עלי ותגונן עלי. ובאמת היה לי דחף נורא גדול לדבר על דברים באותו רגע כי נורא היה חשוב לי להוציא ולשתף".
ואז את רואה את הסרט המוגמר וכל הרגעים האינטימיים שם בחוץ?
"התובנה שזה לא תהליך אינטימי, היכתה בי כשהסרט יצא. רק אז נפל לי האסימון שאנשים הולכים לראות אותי וגם לשפוט אותי על זה. יש גם פחד שהסיפור לא יהיה מעניין. האם אני בכלל מעניינת? אבל לקראת סוף הסרט הייתי כבר כל כך שלמה עם התהליך שלא היה אכפת לי שיראו אותי פגיעה. הייתי מאוד שלמה עם מה שעשיתי. לא היו לי חרטות. ידעתי שאני לא צריכה לספק סחורה אלא לעבור משהו עם עצמי. הרגשתי עוד יותר מחוזקת".
הילה מדווחת כי התהליך של התחקיר, איסוף המידע והצילומים גרמו לה דווקא להתרכך כלפי בר-יותם בן ה-79 - פחות כאבא שמתכחש אליה, ויותר כדמות כריזמטית. "נקודת המבט שלי על ראובן היתה מאוד מצומצמת יחסית", היא מודה, "גיליתי יותר מהאיכויות שלו, שהוא היה ליידיז מן, שהוא היה בעל קסם אישי. וגם הבנתי בדיעבד לגבי אמא שלי, מה גרם לה להיות איתו כל כך הרבה זמן. מדובר בבן אדם גדול מהחיים, אבל ברמה האישית הוא לוקה בחסר. בעבר פסלתי אותו, אבל תוך כדי הסרט רציתי יותר ויותר לדבר איתו ולהכניס אותו חזרה לחיים שלי - לא בתור אבא, אלא בתור בן אדם שאני רוצה להכיר".
זה נראה שהלכת שבי אחריו - בלי אפילו לפגוש אותו.
"נראה לי שכן. יש משהו מאוד קסום בראובן. הוא מעין חד קרן כזה, מישהו שאתה באמת רוצה להיות סביבו. בסרט מתגלת דמות קצת רומנטית של הנבל החלקלק שיש סביבו המון מסתורין והצלחה מסוימת וכשלון מסוים. הסיפור שלו היה מאוד מעניין בעיני. פתאום היתה לי גם תחושת גאווה לדעת שהבן אדם הזה איכשהו קשור אלי. פתאום זו דמות לא עלובה, לא רק אבא שנוטש את הילדים שלו. ולמרות הכל, ברמה האישית יש עדיין משקעים".
מה היו המטרות שלך כשיצאת למסע הזה?
"נראה לי שבתת מודע רציתי לפגוש אותו למרות שבהתחלה נורא פחדתי מזה. המטרות גם היו מאוד גמישות יחסית לאן שהגענו. בסופו של דבר ניסיתי כן ליצור קשר עם ראובן, לעשות איזשהו מהלך להכניס אותו לחיים שלי. המטרה היתה להתחיל איתו איזשהו קשר ובאמת גם ללמוד על עצמי דרך המסע הזה, לגלות אלו תכונות שיש לראובן נמצאות גם אצלי".
באחד הרגעים המשעשעים בסרט, יהודה ברקן מספר להילה על רגע של מתח בינו לבין בר-יותם על הסט של "בואו נפוצץ מיליון", גם כשבריותי נשאר מחוץ לפריים, הוא דאג לעשות רעשים ולגנוב את תשומת הלב. "כולם דיברו על אדם שיודע מה הוא רוצה ואם לא נותנים לו, אז הוא בא ולוקח את זה - תופס את אור הזרקורים ומקסים את הנשים. מדובר פה בגבר שהוא יחסית מבוגר, שמן, ועדיין הוא מישהו שגברים רוצים להיות כמוהו, ונשים רוצות להיות איתו. הסיבה שיהודה רב איתו כי הם היו באותה משבצת של כוכב, אז היה פה סוג של קרב ענקים".
"כשהילה רצתה לראות את אביה, היא פשוט היתה צריכה להכניס את אחד מסרטיו למכשיר ה-DVD ולצפות בו - אבא שהיה כל כך קרוב ובאותה נשימה כל כך רחוק", מספרת הבמאית ראסד, " במהלך הסרט היא מבינה את הדיסוננס העצום בין סרטי המשפחה שאביה יצר - בהם רואים משפחה מזרחית חמה ואוהבת, שהאבא בה יעשה הכל כדי להגן על ילדיו, ולעומת זאת במציאות חייה של הילה בדיוק הפוך, אבא שעוזב הכול ונוסע להוליווד להצליח כשחקן. אם ראובן וסלמוניקו היו נפגשים ברחוב, הם כנראה לא היו מסתדרים. לעיתים הילה הרגישה שהסרטים של ראובן היו משאלת ליבו הכמוסה".
ואכן, כשהיא צופה בו על מסך הטלוויזיה, הילה מגלה דמות אחרת מזו שהיא מכירה מהחיים הפרטיים. במיוחד ב"סלומוניקו", שם כיכב כאב חם למשפחה מסורתית בשנות ה-70. גם כשהיא צופה בו כיום בתפקידים קטנים שלו בסדרות "מקגייוור", "פרקליטי אל.איי", ואפילו "סיינפלד" או בסרט "אל תתעסקו עם הזוהן", משהו נחמץ לה בלב - אבל היא מצליחה לחוש גאווה על הישגיו המקצועיים.
"אני לא גאה בו כאבא שלו, אבל נורא גאה בו על הדברים שהוא עושה. הוא חי חלומות בגיל 80 וזה עדיין לא פאתטי", היא אומרת ומסייגת: "יש בי גם משהו שמאוד מרחם עליו. אתה יכול לעשות סרטים ואתה יכול להיות כוכב גדול, אבל מה שנשאר איתך בסוף זה משפחה, וחברים. יש גם משהו שצובט לי בלב ואני לא יודעת איך להגדיר אותו כשאני רואה אותו על המסך. אולי כי זו העדות היחידה. כמו בן אדם שמת והדרך היחידה שלך להיות איתו ולשמור איתו על סוג של קשר זה דרך סרטים".
ככל שחוזים בהילה הולכת ומתקדמת בחקירותיה, צצה בצופים התחושה כי בהמשך הדרך צפוי סוף טוב, מהזן ההוליוודי השמאלצי. אבל מה שאפשר לתסרט בהפקה עלילתית, לא עבד פה במציאות - וכשהיא מצליחה לאתר את ראובן בלוס אנג'לס ומתקשרת אליו, היא נענית בניתוק. "הצלחתי לשמוע את קולו לראשונה מאז שהייתי קטנה, ואז לשמוע את הניתוק הזה - זה גרם לי סוג של אפטר-שוק", היא מודה, "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע כי זה משהו שאתה כל כך מייחל שיקרה, מנסה להשיג אותו ואז כשאתה משיג אותו זה נגמר".
זו חתיכת החמצה - לא רק לך אלא גם לצופים.
"התבדחנו שסצנת הסיום תהיה ראובן ואני על שדרות הוליווד רצים אחד לקראת השני בסלואו-מושן ומוזיקה ברקע", היא נזכרת, "אם הייתי עוברת את התהליך הזה לבד זה היה נראה אחרת. הבמאית והצלמת עטפו אותי בצמר גפן. במשך שנתיים עשינו עבודה שלא היתה מביישת את המודיעין. אבל בתור בן אדם למדתי להתמודד עם אכזבות קשות. ברור שיש החמצה, יש בי מקום שעדיין אומר אולי הייתי צריכה להתחיל מוקדם יותר, אולי לטוס אליו או להציב לו עובדה. זה כאילו הצלחת לתפוס פרפר ואז הוא בורח לך מהידיים, אבל הוא פרפר מאוד עקשן. הוא באמת לא רוצה איתי שום קשר".
אז לאן ממשיכים מכאן עם כזאת סטירה לפנים?
"יש גם עניין של זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. מבחינתי עד שראובן לא מת, יש עדיין איזשהו סיכוי, אפילו מאית האחוז - משהו מהתקוות והחלומות שלי יכול להתגשם. לצערי, זה לא משהו שאני יכולה לשאת כל הזמן, זה דורש המון מאמצים. זו השקעה וזו חתיכת מהלומה נפשית לקבל את טריקת הדלת הזאת בפרצוף, ואני לא בטוחה שאני מוכנה לעבור שוב את ההשפלה הזאת. ואכן אחרי הניתוק, הבנתי שמפה אני מתמודדת לבד עם תחושות ההחמצה והאכזבה והתהיות של מה היה קורה אם? זה ערבוב של רגשות - אכזבה ואמפתיה, אהבה ושנאה וחמלה. הרגשות האלה לא נעלמו, הבלגן הזה עדיין פה".
אז בסיכומו של המסע, מיהו ראובן בר-יותם עבורך?
"מה שהבנתי מהמסע שלי בסרט - שהוא לא נאמן למשפחה ולחברים אלא רק לעצמו. הוא עושה את כל המניפולציות. למזלו, היה לו מספיק שארם וקסם אישי שגרם לאנשים ללכת אחריו. יש פה ערמות שקרים והמון פוזה. בן אדם ששומר על קשר ללא אינטרס. ואני בדיוק ההפך ממנו. נראה לי שכן הייתי רוצה לדבר איתו ולשמוע את הצד שלו של הסיפור. מי הוא בלי כל הבולשיט והעמדות הפנים. הייתי רוצה לדבר איתו מהלב, אולי על ערש דווי".
את רואה אפשרות שאי פעם בעתיד תחדשו את הקשר ותקראי לו אבא?
"אני לא אתן לעצמי מקום באמת פגיע מולו, של לתת בו אמון. מעולם לא היה לי חסך של אבא. יש לי אבא. אני מאוד אוהבת אותו, הוא גידל אותי ואני סומכת עליו. ראובן הוא דמות בחיים שלי שרציתי להכיר".
