בין שלמה לשלומי: אוספים מוזיקליים לחג
ראש השנה תמיד היה זמן טוב להוצאת אלבום, ובחג הזה מגיעים למדפים אוספים של כמה מטובי המוזיקאים בישראל. שי להב בדק ומצא פנינים נשכחות, כמה הפתעות מעוררות הערכה וגם את אלו שציפינו מהם לקצת יותר השקעה. סקירה
לקראת ראש השנה הנוכחי לא יצאו אלבומים בכמות ובמגוון שהתרגלנו אליהם בעבר, בייחוד לא של שמות מרכזיים במוזיקה הישראלית. מי שבכל זאת מחפש מתנה מוזיקלית לחג, עשוי למצוא אותה באוספים החדשים שהושקו לאחרונה. הנה המרכזיים שבהם.
רונה קינן - אוסף
אף פעם לא הייתי מהחסידים המובהקים של רונה קינן, למרות שהכישרון שלה בלט למרחקים כבר כשהייתה בת 15. היה לה בעצם הכל. יכולת כתיבה, לחנים עגולים, אופן ביצוע בוגר ומרשים ובעיקר - סגנון ייחודי. אין עוד אחת כמוה, וזה המון. באופן אישי לגמרי, השירים שלה תמיד עברו לי כשכלתניים מדי, מאופקים, לא הולכים עד הסוף, ולכן גם לא ריגשו אותי (שזה בסדר. לרגש זו לא המטרה היחידה של מוזיקה, בניגוד לנוהל שהשתרש כאן. ובכל זאת).
נדמה לי שהאוסף החדש של קינן נועד בדיוק לקטני אמונה כמוני. כי ברגע שאתה מקבל את רגעי הזוהר מתוך גוף העבודה שלה באופן מרוכז, קשה שלא להישען אחורה ולמחוא כפיים בהערכה. האוסף המושקע הזה כולל 16 רצועות, מתוכן שני שירים חדשים - "המחט והחוט" (שבו היא נשמעת כמעט כמו חווה אלברשטיין הצעירה) וביצוע יפה שלה ל"אל בורות המים" של נעמי שמר. וכמובן, הלהיטים הגדולים כמו "הפעם האחרונה", "מבול", "עיניים זרות" ו"הריקוד המוזר של הלב" עם גידי גוב. בקיצור - אוסף מוצדק ומוצלח.
שלמה ארצי - אוסף השירים שהסתתרו
כדי להוציא אוסף כזה, של שירים שקצת נשכחו בצד הדרך, אתה צריך שתהיה לך מסה מספיק גדולה של שירים שמוכרים לכולם. וכמובן, קריירה בת עשרות שנים. אין כמעט מוזיקאים ישראלים, פרט לשלמה ארצי, שעונים על הקריטריון הזה. וזה מה שהופך את האוסף למעניין באופן אוטומטי. כי כל אחד ימצא בו את השיר ההוא, שאהב פעם ולא שמע מזמן. אבל מה שהכי מעניין הוא לבדוק איזה שירים ביקש ארצי, שערך את האוסף עם ירון שילון ופטריק סבג, לחלץ מהשיכחה. הממצאים מרתקים. האוסף כולל לא פחות מ-6 שירים מתוך האלבום "צימאון" (2003), שזו פחות או יותר דרכו של ארצי להגיד - היי, פספסתם את האלבום. כנ"ל לגבי האלבום "שניים" (1996) שזוכה לארבעה שירים באוסף.
ומצד שני, למרות שכמעט כל האלבומים מיוצגים פה, דווקא "ירח" המוערך בולט בהיעדרו. הייתי מת לדעת למה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מכניס את כל "כרטיס ללונה פארק" האנדרייטד לאוסף (יש כאן 2 שירים מתוכו). למזלו של ארצי, הוא לא מקשיב לי. בנוסף, כלולים כאן ארבעה שירים שטרם פורסמו, שנשמעים יותר סקיצתיים ופחות מהודקים, ונותנים הצצה מעניינת לאופן העבודה (מְלא השלבים והגלגולים) של ארצי.
אהבתי מאד את "האנשים שאני אוהב", עם קטע מושר באנגלית של קרן טננבאום, ואת "כשהיום נגמר" - שיר של ניק דרייק שארצי תרגם וביצע באופן מרגש. שורה תחתונה - אוסף מומלץ ביותר לכל אוהבי שלמה ארצי.
שלומי שבת - האוסף
מצד אחד, אי אפשר להתלונן. שלומי שבת מגיש כאן לא פחות מ-54 שירים המתפרשים על פני שלושה דיסקים. הדיסק השלישי מורכב כולו מדואטים, ז'אנר ששבת מתמחה בו במיוחד, עם זמרים כמו איציק קלה, גידי גוב, יהודה פוליקר, גליקריה וכמובן ליאור נרקיס ("לכל אחד יש"). כל הלהיטים הגדולים שלו, ויש הרבה כאלה, מופיעים כאן. האזנה רציפה לאוסף מוכיחה שוב עד כמה שלומי שבת נמצא בנקודת האמצע המוחלטת של המוזיקה הישראלית, ושואב בשיא הטבעיות השפעות של מזרחית, רוקנ'רול, מוזיקה לטינית ועוד ועוד.
אז למה אני קצת מסוייג? כי מדובר במוצר מסחרי פרופר. לאוסף לא מצורפת אפילו חוברת, עם צילומים של שבת לאורך השנים, איזשהו טקסט שלו, או של מישהו אחר שכותב עליו. שלא לדבר על שירים חדשים, או על קטעים נדירים שטרם פורסמו. אלה רכיבים לגיטימיים, שנמצאים בכל אוסף רציני. ויותר מזה - שבת הוציא בעבר כבר 3 אוספים, האחרון שבהם ב-2009, לצד 5 אלבומי הופעה חיה (האחרון ב-2015, מתוך ההופעה המשותפת עם יהודה פוליקר). בקיצור, יש כאן ריח חזק של קומבינה לחג. זה לגיטימי - מי שלא רוצה שלא יקנה, אבל מאמן בסדר הגודל של שלומי שבת אפשר לצפות ליותר.
ישי לוי - המיטב
כל מה שנאמר על האוסף של שלומי שבת תקף כאן, ועוד יותר (שניהם גם יצאו תחת "מירו את עדן הפקות", ובפורמט דומה). שוב, מצד אחד, תקבלו כאן 37 שירים של לוי, שהם באמת הלהיטים הכי גדולים שלו - מ"ריקדי" ו"רעיה" של פעם ועד ל"עכשיו הוא חול", הלהיט החדש יחסית והיפה שלו. מצד שני, גם כאן יש מינימום של השקעה. אין חוברת מצורפת, אין מילות שירים, אין צילומים של לוי, שום דבר. רק שכאן הבעיות אפילו גדולות יותר.
האוסף מחולק לדיסק של "השירים השקטים" ודיסק של "השירים השמחים". בקטגוריה השנייה, תמצאו למשל את הביצוע של לוי ל"מלנכולי" של החברים של נטאשה. לא ממש השיר הכי שמח בעולם. בגזרת הקרדיטים, מדובר כבר בחיפוף רציני. שיר מספר 7, למשל, בדיסק "השירים השמחים" נקרא על העטיפה "עוד תדעי". באמת? יש שיר כזה? לא בדיוק. ברשימת הקרדיטים הפנימית הוא כבר מופיע כ"עוד תראי את הדרך", במקור של מתי כספי. מי כתב והלחין את שיר מספר 14 בדיסק "השירים השקטים", "עוד היום"? ברשימת הקרדיטים, הכבוד ניתן ל.. עוד היום. כך כתוב. מילים ולחן: עוד היום. וזה רק מה שתפס לי את העין בקריאה ראשונית. לא חיפשתי. בקיצור, לזמר ענק כמו ישי לוי מגיע יותר. הרבה יותר. וגם לכם.
