"איזה מזל שלא התקבלתי לתפקיד אובמה"
דונלד גלובר - יוצר, שחקן, ראפר וסטלן, לא מצטער שלא התקבל ל"סאטרדיי נייט לייב". יש לו אלבום חדש ותפקידים בסרטי ענק בדרך, ובעיקר את "אטלנטה" - הקומדיה הכי מיוחדת מאז "לואי"
שנה אחרי, דונלד גלובר כל כך עסוק, שכאשר הוא מרים את הטלפון הוא לא לגמרי בטוח אם הוא צריך לדבר על הסדרה שלו, על האלבום שיצא ממש החודש, על התפקיד ב'ספיידרמן' הקרוב או ב'מלחמת הכוכבים' הבא. "הרבה דברים קורים ביחד", הוא צוחק בחרישיות, "אני אוהב להיות עסוק, אבל לא אוהב שלוחצים אותי בדדליינים, ופתאום יש לי הרבה דדליינים".
ל'אטלנטה', הסדרה שיצר לערוץ FX (ועלתה לאחרונה סוף־סוף גם ב־yes), לא היה לגלובר דדליין של ממש, אז הוא לקח את הזמן. שלוש שנים. "זה לא כל כך הרבה, זה קצת יותר לאט מהממוצע. כשהייתי ילד לא הייתה בחדשות ידיעה על כך שעוד מעט תהיה למישהו סדרת טלוויזיה. יום אחד היית מתחיל לראות פרומואים וככה היית יודע. היום כל פסיק בתהליך הופך להאשטג באינטרנט. זה מחניק, בוודאי בסדרה כזו שהיה ברור כי היא לא שגרתית".
ואולי לקח הרבה זמן כי לא היית בטוח שהקהל יאהב את זה?
“לגבי זה הייתי די בטוח: אמרתי לכותבים שיבטלו אותנו מהר מאוד. חשבתי שהמבקרים יאהבו, אבל חששתי שהצופים לא ממש יבינו מה אנחנו עושים או שנגיע לקהל מוגבל מאוד”.
לקח ל'אטלנטה' בדיוק שני פרקים כדי להראות ליוצר שלה שהוא קטן אמונה. המבקרים אכן אהבו אותה מיד, אבל גם הקהל בא והיא הפכה לסדרה עם הרייטינג הטוב ביותר של FX השנה. 'אטלנטה' לא ממש דומה לשום דבר אחר בטלוויזיה. בגדול היא שייכת לז’אנר הפוסט־פוסט־סיטקום שהמציא לואי סי־קיי, אבל היא מורכבת ומתוחכמת אפילו יותר.
זהו סיפורם של שני בני דודים (גלובר ובריאן טיירי הנרי) שמנסים לעשות קריירה בסצנת הראפ של אטלנטה, אחד מרצון ואחד בעל כורחו. 'אטלנטה' מערבבת סוגיות של גזע, מעמד וזהויות, ובונה תמונה יוצאת דופן בעומקה של צעיר שחור מוכשר לא רק בדרום ארה"ב, אלא באמריקה בכלל. בדרך שוברת 'אטלנטה' דימויים והנחות יסוד סביב כוכבי ראפ, אבהות ויחסים גזעיים בתוך החברה השחורה. היא מצחיקה, מוזרה ומהפנטת, ובדיוק כמו המצב הקבוע של היוצר שלה, כנראה הכי טוב לראות אותה תחת השפעה.
גלובר נולד וגדל באטלנטה ותמיד רצה לכתוב עליה. "זו לא אוטוביוגרפיה", הוא אומר, "אבל כל המרכיבים מוכרים לי מקרוב. אטלנטה תמיד הרגישה לי כמו ברזיל, קצת עיר האלוהים. חם מאוד, אנשים חיים במקצבים שונים וכל הזמן קורה משהו. רציתי לעשות משהו רלוונטי שאולי גם ינפץ קצת סטריאוטיפים".
סטריאוטיפים שחורים באופן כללי, או של ראפרים?
"השימוש בראפרים הוא רק כלי, אני מקווה שיש פה אמירה קצת יותר רחבה, כי סטריאוטיפים זה דבר נורא. הבחירות האחרונות קרו בגללם. אנשים לא מבינים או מכירים את עולם ההיפ־הופ, ואת כל הדימויים מייצרות תעשיות שעושות מזה הרבה כסף".
אטלנטה, כמו כל עיר גדולה באמריקה עם ריכוז גדול של שחורים שחלקם חיים בגטאות, היא מקום שאלימות יכולה לפרוץ בו בכל שנייה. כבר בסצנה הראשונה של הסדרה נשלפים אקדחים וזה אמנם כתוב מאוד מצחיק, אבל הפחד שעובר הוא אמיתי.
אמרת פעם שאתה רוצה שאנשים ירגישו את הפחד של להיות שחור באמריקה.
"להיות שחור באמריקה אומר שיכולים לקרות לך דברים מדהימים, והם גם יכולים להילקח ממך בשניות. אתה יכול ללכת ברחוב אחרי שיצרת משהו נפלא, ולאבד את החיים באותו רגע בלי שתדע מאיפה זה בא בכלל".
לפעמים הם אספו הביתה ילדים מבתי אומנה והוא למד שיש ילדים שהבעיה הכי קטנה שלהם קשורה למצלמת וידיאו. אמו שיקרה לרשויות לגבי כתובתם כדי שהוא יוכל ללכת לתיכון טוב במחוז אחר, כלומר תיכון לבן יותר. בין הילדים שפגש בשכונה לחברים הלבנים מהכיתה, התנסה גלובר בכל הקשת שבין עוני לפריבילגיה. חברים שחורים הסתלבטו על האהבה שלו ללימודים ולאמנות, חברים לבנים סתם צחקו עליו ורצו לגעת לו בשיער - גלובר ברח מהלימבו לקומדיה ולמוזיקה.
הוא היה תלמיד מצוין והלך ללמוד מחזאות באוניברסיטת ניו־יורק, שם הקים הרכב קומי. קלטת של ההרכב הגיעה איכשהו לידיים של טינה פיי, כשזו החלה לעבוד על 'רוק 30'. בגיל 23, גלובר כתב לקומדיה הכי שנונה בטלוויזיה. אחרי שנתיים החליט לעזוב כי רצה להתחיל להופיע.
"במצב כזה אתה בדרך כלל אומר לאיש הצעיר, ‘אל תוותר על המשכורת הקבועה שלך’, כי ברוב המקרים אתה חושב שהם לא יצליחו", כתבה עליו פיי בספר שלה, "אבל עם דונלד התשובה הייתה מאוד קלה, ‘כן, אתה מבזבז זמן כאן, לך תהיה מפורסם'".
והוא אכן הלך להיות מפורסם. עשה ארבע עונות וחצי תפקיד נהדר ב'קומיוניטי' המשובחת, והקדיש את השנים הבאות בעיקר לפיתוח הצד המוזיקלי של צ'יילדיש גמבינו, ולפגישות עם ראשי ערוצי טלוויזיה. בסופו של דבר הגיע ל־FX, ערוץ שהנשיא שלו, ג'ון לנדגרף, הוא אחד המוצלחים והאמיצים בביזנס. גלובר קיבל מימון לעונה של עשרה פרקים, ועכשיו הוא צריך לפנות ארון לכל הפרסים.
ואם זה לא מספיק, בדיוק כמו בן דמותו ב'אטלנטה', הפך השנה גלובר לאבא בפעם הראשונה. אף אחד לא יודע מי האמא, או אפילו אם זה בן או בת, וכמו הקריירה שלו, גלובר מעדיף להשאיר גם את זה ככה, עמום, מעורפל, בלי הגדרות. "לקוסמוס יש סיבות משלו לכל דבר", הוא אומר, "צריך רק להקשיב לו".
אז מה שמעת כשהלכת לעשות אודישן לתפקיד אובמה בסטרדיי נייט לייב ולא התקבלת?
"באותו רגע, שיט, פאק. היום, איזה מזל. החיים שלי היו הולכים לכיוון אחר לגמרי, ואני די בטוח שהייתי שונא אותם".
הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
