יובל בנאי נפרד על הבמה: "חבר, אח, אהוב לבי - מאיר לא איתנו"
סולן להקת משינה קיבל את הבשורה על מות בן דודו זמן קצר לפני שעלה לבמה. "נעשה את ההופעה כי זה מה שמאיר היה רוצה", אמר לקהל, "ניתן בראש היום - בשבילו". האחות אורנה בנאי סיפרה על ימיו האחרונים: "המשיך לכתוב שירים עד הסוף"
את הבשורה הקשה על מותו של מאיר בנאי הערב (יום ה') בגיל 55 קיבל בן דודו יובל בנאי דקות ספורות לפני שעלה לבמה עם להקת משינה. "חבר ובן דוד אהוב הלך לעולמו ממש לפני שעלינו לבמה", אמר יובל בנאי לקהל שהמתין לו באשקלון. "חבר ילדות שלי, אח שלי, אהוב לבי - מאיר בנאי לא איתנו יותר. אנחנו נעשה את ההופעה הזאת כי אני חושב שזה מה שמאיר היה רוצה שנעשה. הוא היה מוזיקאי מדהים, אדם מדהים, ואנחנו ניתן בראש היום - בשבילו".
"אפשר לומר שהוא נלחם בסרטן עד הימים האחרונים שלו, הוא האמין שינצח", סיפרה אחותו הבדרנית אורנה בנאי, "הוא נפטר היום במיטה שלו. בימים האחרונים הוא היה חלש כזה". עוד סיפרה כי הוא לא נטש את היצירה המוזיקלית גם ברגעים האחרונים. "הוא כתב שירים עד יומו האחרון, רק אתמול הוא ישב לכתוב כאן שיר. הספקנו להיפרד ממנו, כל אחד נכנס להיפרד ממנו. היום הבת שלו ישבה לידו והשמיעה לו את המוזיקה שהוא אוהב עד שהוא השיב את נשמתו".
בעיצומה של הופעתו הערב, יהודה פוליקר פנה אל הקהל ובישר להם את הבשורות המרות. "זה יום עצוב", אמר, והקדיש למאיר בנאי את שירו "עיניים שלי":
מתי כספי שהיה אחד מהשותפים הבולטים ליצירתו של בנאי, שהפיק ועיבד את אלבומו "גשם", ספד לו: "אני בשוק. הוא היה זמר ייחודי, גם בקול שלו וגם בביצועים. הביצוע שלו היה ביצוע פרא. כזה ששר פעם אחת וזה טוב כמו הפעם העשירית. הוא הזמר היחיד שאני הפקתי ששר את כל השירים של האלבום בארבע שעות. זמרים בדרך כלל שרים גם שיר אחד במשך שלושה ימים, והוא לא נכנס לשום עכבות. הוא שר אותו דבר. וזה לא משנה אם זה בבית או באולפן. טייק אחד וזהו. בזה הוא היה מאוד ייחודי וגם הקול שלו היה ייחודי, מלא עצמתי. הערכתי אותו מאוד, על התכונות הייחודיות שלו. מדי פעם עוד הייתי איתו בקשר, היינו משוחחים הרבה בטלפון. גם על דה ועל הא. לא ידעתי על מצבו כלום".
"הוא היה כישרון וקול מיוחד במינו. היה לי את העונג לעבוד איתו", סיפר דני סנדרסון שעבד עם בנאי על אלבומו "מת לבכות 2" מ-1994, "איש חם שמתלהב מהמקצוע, מאוד כן וישר, גם באופן שהוא תקשר איתי וגם באמנות שלו. היו לו שירים קסומים. הוא אבידה לעולם המוזיקה, היה לו משהו פייטני בשירה שלו וגם מלודי מאוד עם התיבול הישראלי והקול המיוחד שלו".
אבי נשר הכיר את בנאי על סט סט הצילומים של "שוברים" סרטו מ-1985: "אני מזועזע. הוא באמת היה איש נפלא בעיני. ''שוברים' היה אחד הצעדים המקצועיים הראשונים שהוא עשה. הוא היה אז מוזיקאי לא ידוע וכמובן לא שחקן. פגשתי אותו וחשבתי שהוא אחד האנשים המקסימים, המוכשרים והרגישים שהכרתי. היה לו כישרון ענק כמוזיקאי, אבל גם כשחקן. הדמות בסרט נכתבה עבורו וסביבו. היה בה משהו מאוד רגיש ופגיע שמנסה להבין מהם חוקי המשחק של העולם הזה. הוא נשא על עצמו את כאב העולם, לא הפתיע אותי שהוא חזר בתשובה. הוא היה איש מאוד טוב שפיתולי הקריירה מאוד הכבידו עליו. הוא היה כישרון בסדר גודל ענק ואיש מאוד רגיש".
ב"שוברים" בנאי שיתף פעולה גם עם סי היימן, יאיר ניצני ויזהר אשדות, שאמר: "זה מאוד עצוב. לא ראיתי אותו הרבה מאוד שנים. עבדנו יחד בסרט 'שוברים', עשיתי את העיבוד ל'שירו של שפשף'. הוא היה נורא מוכשר. אני תמיד אמרתי שיש לו את הקול הכי יפה בארץ. עד היום. מעבר לכישרון, היה לו את הקול הכי מרשים מכל הבנאים ובכלל. הוא הקול. כמו שוואן מוריסון היה הקול של העולם, הוא היה הקול של הארץ".
מלבד הפגישה ב'שוברים', היימן הכירה את בנאי גם מעבודתו עם אביה נחום היימן ז"ל שפרש עליו חסותו בתחילת הדרך: "זה פשוט לא נתפס. אבא גילה אותו ועשה איתו דרך כל כך יפה ומשמעותית. אני עוד רועדת. גם לא ידעתי שהוא חולה. הוא היה מהיוצרים האלה שאולי בשנים האחרונות היו שקטים מדי, אבל החותם שלו כל כך עמוק שזה נראה כאיל עוד רגע יגיע משהו גדול ממנו. גשם של דמעות, פשוט גשם. צעדנו דרך משותפת מאותו יום בסרט 'שוברים'. לפני כמה שנים ביקשתי לעשות איתו דואט, זה היה לי מאוד חשוב, והמנהלת האישי שלו אמרה לי שבשל טעמים של דת הוא לא יכול היה לשיר עם נשים. הצטערתי על כך. זה נורא. הוא היה כמו בן עבור אבא שלי, הוא כל כך אהב והאמין בו".
יאיר ניצני, נזכר בנסיבות יצירת "שירו של שפשף" במהלך ההפקה: "השיר נכתב בנסיבות קצת משונות כי זה היה קצת בלחץ. קיבלתי טלפון באמצע הלילה מאבי וממאיר שהיו באולפן באמצע הלילה, היו צריכים להפסיק להקליט את השיר כדי שיוכלו לצלם אותו בבוקר, ולא היו להם מילים. אז מצאתי את עצמי שוכב במיטה וכותב. לקח לי הרבה שנים להבין על מה השיר, כי לא ממש הבנתי על מה כתבתי את המילים. מה שמיוחד בשיר זו השירה של מאיר. זה היה כל כך עוצמתי. המון אנשים ביצעו את השיר הזה אחר כך, אבל הביצוע שלו היה משהו אחר. מאיר היה חם ומלא נשמה ועם אפס פומפוזיות. היינו חברים טובים פעם, והשיר הזה יצר בינינו איזה מן חיבור נצחי כזה, כי הוא לא נגמר אף פעם".
מאיר בנאי מבצע את "שירו של שפשף"
בנאי זכור מהביצוע המשותף שלו עם גידי גוב לשיר "כשאור דולק בחלונך" ו"בלילות הקיץ החמים" בתוכנית "לילה גוב". גוב עצמו הודה כי לא ידע על מצבו: "לא היה לי שמץ של מושג. כל כך חבל, זה עצוב מאוד. זה עצב איום ונורא, בגיל כל כך צעיר. איש יקר וטוב. מדובר בעצב גדול".
אריק סיני ביצע ב-1987 את השיר "רכה כמו משי", אותו כתב בנאי בגיל 17: "אני ממש בהלם. אף אחד לא ידע שהוא היה חולה. היינו פעם חברים קרובים, הוא כתב לי שיר נפלא שאני שר אותו עד הים בהופעות. לא רק זוגות נפרדים, לפעמים חברים בכל מני תקופות לא מוגדרות מתפצלות דרכיהם. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני כמה חודשים בהופעה משותפת לחב"ד. קבענו שנדבר ונתראה. אני לא מעכל פשוט. מאיר היה מוזיקאי מדהים. אני לא הייתי איתו בקשר בשנים האחרונות, בלי קשר לחזרה שלו בתשובה. זו אבידה נוראית. בחור צעיר".
נשיא המדינה רובי ריבלין, ספד: "אולי זה הקול שלו שמרטיט את הלב, אולי זו הכוונה בשירתו, אבל בכל פעם ששמעתי אותו שר הזדהתי ונפשי נסחפה עם המנגינה למחוזות שרק מוסיקה יכולה להוביל אליהם. הייתי מזמזם את שיריו בליבי גם שעות אחרי סוף הניגון: 'כי את, גם את חלק משער הרחמים', 'כי העיר כבר עייפה היא פוחדת מעצמה, רוצה לנשום'. מאיר בנאי. אזכור אותך צעיר כפי שהיית, מסתיר חיוך מבויש, משורר נפלא ומוסיקאי נדיר. תנחומיי למשפחת בנאי האהובים".
שרת התרבות מירי רגב: "אנו נפרדים היום ממאיר בנאי, נצר למשפחת הבנאים של התרבות העברית. אהבתי לשמוע את שיריו, אשר הדהדו את ייחודיותו כאמן וכאדם. מאיר, נפרדת ממך במילותיך שלך - לך בדרך שאתה מכיר אל שער הרחמים שם למעלה - ותישא שיר ותפילה למען כולנו".
