"חלום ליל קיץ" בחאן: קומדיה נהדרת ומלאת פאנצ'ים
העיבוד של חבורת תיאטרון החאן למחזה הידוע, מחבר את שייקספיר עם עולם החתונות הקלישאתי. למרות חלקים לא ברורים בעלילה, התוצאה היא קומדיה רוויית בדיחות טיפשיות וגאוניות, והמון כישרון שנשפך לכל עבר
"אם קצת הגזמנו, בני הצל
יורשה-נא כך להתנצל.
חישבו שכל זה רק היה
אשליה והזיה.
מחזה שולי פעוט,
רק חלום, לא מציאות
אין שום נזק לספר.
תסלחו ונשפר.
אז אם הצלחנו לעצור את
זעמה של הביקורת,
אני נשבע - מילה של פק!
שנשפר תיק פק צ'יק-תק
קראו לפק שקרן אם לא
אז לילה טוב לך וגם לו
תנו כף בלב טוב, בלי איפוק.
פק יתקן, ללא פקפוק".
זהו מונולוג הסיום של ההצגה "חלום ליל קיץ", מבית תיאטרון החאן - והוא יוצא מפיו של פק, השדון הערמומי אך הבלתי מזיק, שבתרגומים ישנים לשייקספיר מכונה "פוק". מדובר בטקסט מודע לעצמו, שבסך הכל עושה מה שלהצגות רבות לא היה אומץ - לבקש את רחמי המבקרים. כמו לומר - "אם לא הצלחנו, נשתדל יותר בפעם הבאה, רק אל תכעסו עלינו". ובסך הכל יש בזה משהו, כי יש כל כך הרבה צרות בעולם, אז מה כואב לסלוח אם הצגה כלשהי "הגזימה".
אבל המחזה השייקספירי, בגילומה של חבורת החאן ובבימויה המשובח של שיר גולדברג, לא צריך להתנצל על שלל הרגעים התיאטרלים היפים שהוא מספק לקהל. גם לא על תרגומו של דורי פרנס ועריכת הטקסט של שחר פנקס, המלהטטים בין השפה השייקספירית הנושנה לבין מילים עכשוויות שובבות, שמשתעשעות על האוזן בחריזתן.
ביער, ממלכת הפיות סוערת בעקבות ריב בין אוברון מלך הפיות, לבין טיטניה מלכת הפיות, וארבעת האוהבים נקלעים בלא ידיעתם למרכז אותו ריב. בינתיים, באולם החתונות, העובדים מחליטים להעלות הצגה לרגל החתונה. לבסוף, כשעולה הבוקר, כולם תוהים - האם כל ההתרחשות הייתה לא יותר מחלום ליל קיץ חם?
עבור אלה מבינינו שאינם ירושלמים, הגעתו של תיאטרון החאן לתל אביב היא סיבה מצוינת לצאת מהבית. גם "חלום ליל קיץ" נמנית על שלל עבודות התיאטרון שהן בפשטות טובות, ומזכירות לכל חובב תרבות את הסיבה הגולמית והנקייה שבגינה שווה כל כך לצרוך תיאטרון.
ארז שפריר בתפקיד המלצר המכונה "תחת" מפגין יכולות קומיות במיטבן, יואב היימן כצלם החתונות מצחיק ומוכשר כתמיד, יהויכין פרידלנדר ואיתי שור אף הם בתפקידים קטנים אך מדויקים כעובדי אולם החתונות - ארבעתם יחד יוצרים קומדיה נהדרת ומלאת פאנצ'ים מטופשים במובן הטוב.
דניאל גל היא הרמיה מצוינת וענוגה. נילי רוגל בעלת נוכחות מרשימה וקומית כהלנה. גיא גורביץ' ואריאל וולף אף הם בולטים היטב כדמטריוס וליסנדר, ואגב, גם הכוריאוגרפיה שיצר וולף לגמרי מדליקה. יוסי עיני מעיד על עצמו בהצגה כי הוא נמוך, אך יוצק את הגובה הדרוש בתפקידי אוברון ותזאוס. כרמית מסילתי קפלן כובשת בתפקיד טיטניה וליאור בלאוס נעימה בתפקיד הפיה. ניר רון פשוט נפלא בתפקיד השדון פק, ונטלי אליעזרוב מדלגת באופן קסום בין שני תפקידיה כליידי D.J וכאשת הירח. ראויים לציון גם המוזיקה שהופקדה בידיו המיומנות של דניאל סולומון, התפאורה, והשימוש החכם בשולחנות, שיצר אדם קלר.
ועם זאת, אותו עניין גם היווה נקודת חולשה בהצגה, והיא בחוסר היכולת להסביר באופן ברור דיו את הקשר שבין שני החלקים: המציאות והחלום, תרחישי החתונה - אל מול קסם היער. הדבר יצר אי בהירויות לאורך הצפייה, ותמיהה על החוט המקשר בין העלילות, מה שהצריך קריאה נוספת אחר כך בבית, להשלמת התמונה והסקרנות. ועדיין, זה לא מנע מהחוויה הכוללת להיות מלאה הנאה, ובעיקר רוויית צחוק, שנשמע בקול רם באולם באופן תדיר. בסופו של דבר, כשחומרי הגלם איכותיים והכישרון מתיז לכל עבר, נוצרת תחושת ביטחון בקרב הקהל למן ההתחלה - שהערב, מישהו כבר ידאג לעשות פה תיאטרון טוב.
