ארקדי דוכין נגד גלגלצ: הושפלתי. יש שם אווירה של דיקטטורה

ארקדי דוכין (צילום: ירון ברנר)

"כבוד השר, מכתב שכזה הוא סוג של השפלה עבורי אך לצערי לא נשארה לי ברירה", כותב דוכין. "הסוגיה המדוברת זו שוב אותה תחנת רדיו שמצד אחד מאוד משפיעה על מה שקורה בתרבות המוזיקה בישראל, ומצד שני משמידה את אותה התרבות. אני במקצוע כ-37 שנים וברוך השם מתפרנס לא רע וחי טוב, אבל המהות ומטרת חיי זו היצירה ולא רק כסף, ולא סתם יצירה אלא יצירה שבאה מהמון מאמץ נפשי, פיזי ופיננסי לחדש, להמציא ולהשפיע, ומה שקורה בעשרים שנה האחרונות זה שיצירות רבות שלי נחסמות באופן בוטה מול שערי גלגלצ".

(צילום: ירון ברנר)

דוכין מוסיף: "מה שחוסם ביני לקהל שלי וממתג אותי מולו כמישהו שחי על נוסטלגיה ללא תכלית, בזמן שכולי יצירות מאות יצירות, חדשות, מגווונות ומיוחדות שיתופי פעולה עם גדולי היוצרים בישראל. איש יחסי הציבור איתו אני עובד, הציע לי לפני שאלבומי האחרון 'לאהוב או למות' יוצא, להכיר את אנשי התחנה מקרוב ולהשמיע להם את השירים החדשים. מה שהיה אמור להיות הכרות הפך לגזר דין מוות של אלבום של 60 שירים. הייתה במקום אווירה של דיקטטורה, לא פחות מזה. הושפלתי כי הרגשתי שעושים לי טובה ומכניסים שיר אחד לפלייליסט. ואגב לא היה שם קולקטיב אלא אדם אחד. לאדם האחר שנכח בחדר סתמו את הפה בכל פעם שניסה לעזור לי".

"כבוד השר, התחושות הן קשות מאד, הם הורגים את התרבות הישראלית על כל המרקם המגוון שבה, בחוסר כבוד להמון אמנים גדולים, פוגעים בפרנסה של גדולי הדור שלנו ומשמידים מוזיקה. יש מקום לכולם אבל על פי המסר המעוות שלהם, יש מקום רק למי שאדם אחד מחליט שהוא חפץ ביקרו", ממשיך דוכין, וחותם: "לצערי, זה מזכיר לי דברים פחות נעימים שחוויתי בילדותי ברוסיה. בלי ציפיות, עם המון יאוש, אהבה וכבוד - ארקדי דוכין".

"זו לא טיפשות להתלונן"

בשיחה עם ynet מסביר דוכין את ההחלטה לפנות לשר הביטחון בעניין. "זו תחנה שמשפיעה גם על תחנות אחרות. אף אחד לא יגיד את זה כי לא נעים, אבל גם רשת גימל ו-102 ו-103 מסתכלים מה קורה שם ופועלים בהתאם. הם חיים על מסים שלי ושלך והם עושים מה שבזין שלהם".

לא פחדת לכתוב את הדברים האלו? 

"צריך להגיד דברים בצורה ישירה". " גלגלצ היא מהתחנות החזקות והמשפיעות בישראל, דרך טובה להזיז תהליכים. אתה עובד על תקליט, ובעצם אם אתה לא מושמע שם אתה לא קיים. יש אנשים שאם הם היו מושמעים שם, לא היו רעבים ללחם. אנשים כמו גרי אקשטיין, שמיכה שטרית ואני מעריצים".

.

ארקדי דוכין ומיכה שטרית(צילום: נועה פוירשטיין )

ועוד הוא מוסיף: "אין קשר בין גיל למוזיקה, דיוויד בואי מת זקן? לא, תמיד יזכרו אותו צעיר. בוב דילן לא רלוונטי בגלל הגיל שלו? מיילס דייוויס? כל התשובות שהם נתנו עד כה לא משכנעות. זה מאוד פשוט. אתה עובד 10 שנים על אלבום, אני עצמי השקעתי מיליון שקל על האלבום האחרון. אני בשלוש הלוואות בשביל להחזיר את הכסף לאלבום הזה. ברוך השם אני מתפרנס מצוין, אבל אי אפשר לחיות רק בשביל פרנסה. אתה רוצה לחדש, להגיע עם משהו חדש לקהל. בפועל מה שצריך להיות זה ששירי האלבום יהיו במשך שלושה חודשים בפינה לשיפוטכם. שהקהל יחליט ולא איש אחד. מגיע לי כי עבדתי קשה. זכיתי באוסקר לתאטרון וקולנוע, כתבתי למיליון סגנונות - ים תיכוני, אלטרנטיבי. כשאני מוציא אלבום אחרי שלוש שנים של השקעה, אי אפשר להתעלם ממני. ואם אחרי שלושה חודשים המערכת של גלגלצ תותקף בהמון תגובות זועמות של אנשים שיגידו שזה חרא - אקבל את זה. אבל אף אחד לא שמע את השירים האלה".

אתה חולק את התחושה הזו עם עוד מוזיקאים?

"אין אחדות בעם ואין אחדות בין אמנים. אם הייתה, היא הייתה מוחקת את התופעה הזו שנקראת גלגלצ. יש אמנים גדולים שפשוט נשכחים מהתרבות פה. עוזי חיטמן, נעמי שמר, זהר ארגוב, מאיר אריאל. אם נשכח את התרבות שלנו נשכח את עצמנו".

"יש בעיות יותר גדולות", מסכם דוכין, "אין לי יותר מדי ציפיות. אני לא רוצה להשתמש בשמות, אבל אנשים צריכים לקום ולהתאחד ולא להיות נבוכים מזה. זו לא טיפשות להתלונן. יש המון מוזיקאים נהדרים שלא מושמעים".