ביקורת סרט: "הרוח במעטפת" - סקרלט ג'והנסון לא פראיירית
במגה-עיר עתידנית באסיה מסתובבת ג'והנסון, הפעם עם פאה שחורה וגוף סינתטי, כסייבורגית ביחידת משטרה שמתחקה אחרי האקר וגם אחרי הזהות האמיתית שלה. לא רק המראה של השחקנית, אלא "הרוח במעטפת" כולו מצטיין בעיצוב ויזואלי יוצא דופן - כולל סצנות אקשן כמחווה ל"בלייד ראנר" - שמעלה את ערכו של הסרט
סדרת המנגה (קומיקס יפני) של שירו מאסאמון ששמה יכול להיות מתורגם ל"(יחידת) משטרה מונעת ומשוריינת ל(טיפול ב)מהומות" נכרכה ופורסמה לפני 28 שנה לספר בשם "הרוח במעטפת". שש שנים מאוחר יותר הבמאי אושי ממורו עיבד את המנגה לאחד מסרטי האנימה החשובים והמשפיעים, סרט שהיווה קפיצת מדרגה באופן הטיפול של האנימה בתת הז'אנר של המדע הבדיוני המכונה סייברפאנק. ייתכן שגרסת ה-Live Action ההוליוודית של "הרוח במעטפת" ("Ghost in the Shell") הייתה בלתי נמנעת, אבל בהחלט ניתן לשאול האם היא לא הגיעה מאוחר מדי.
"בלייד ראנר" (1982), יצירת המופת של רידלי סקוט, נחשבת ליצירת הסייברפאנק הקולנועית הראשונה ומקור השראה לכמעט כל סרט הפועל בזיקה לתת ז'אנר זה. הוא עוסק בטשטוש הגבולות בין האורגני והמכני, באי הוודאות של זיכרון ותודעה, ומעצב מרחב עירוני שבו זהויות קורסות. חרף כל מעלותיו, "בלייד ראנר" נטול סצנות אקשן מסחררות מהסוג המהווה את לחם חוקו של הקולנוע העכשווי.
גם אם האנימה "הרוח במעטפת" לא זכה עד היום לעיבוד Live Action הוליוודי, השפעתו מהדהדת בקולנוע העכשווי. לפני שנתיים יצא סרטו המרשים של אלכס גרלנד "אקס מכינה", השנה ראינו את העונה הראשונה בסדרת הטלוויזיה השאפתנית בהיקפה, תכניה ודימוייה "ווסטוורלד". בעוד חודשים ספורים עומד לצאת החלק השני והמבטיח של "בלייד ראנר" בבימויו של דניס וילנב.
האם יש הצדקה לחזור לתכנים של "הרוח במעטפת" 22 שנה לאחר סרטו של אושי?
החששות גוברים כשלוקחים בחשבון את היוצרים שעומדים מאחורי הסרט. שלושה תסריטאים עם רקורד מאוד לא מזהיר (ג'יימי מוס, ווילאם ווילר ו-ארן קרוגר) מנסים לפשט את העלילה המורכבת בסרטו של אושי, תוך שימוש באלמנטים מהמנגה של שירו ומסרט ההמשך של אושי משנת 2004 - "Ghost in the Shell 2: Innocence". הבמאי הוא רופרט סנדרס, שסרטו הקודם והראשון, "שלגייה והצייד", היה מרשים חזותית אך משעמם ומיותר.
בהתחשב בנקודת פתיחה זו "הרוח במעטפת" מפתיע לטובה. התסריט אינו מוסיף אלמנטים חדשים ומפתיעים, אך הוא מצליח ליצור פישוט סביר של העלילה הפתלתלה. אמנם הדמויות נוטות להסביר במילים את מה שאושי העדיף לרמוז עליו (או לתת לדימויים להביע), אבל בשונה מהתכנים הרדודים של חלק גדול מפנטזיות האקשן-מד"ב בקולנוע העכשווי, הסרט אינו מייתר את מוחו של הצופה. בהתחשב באילוצים הכלכליים ובמודל העכשווי בקולנוע, שבו כל סרט הוא נקודת מוצא לסדרה, ניתן לקבל בהבנה גם את ההדים לדימויי "גיבורי-על" ואת האופן שבו העלילה חורגת מזו של אושי בהצבת הסרט כפרק ראשון אפשרי בסדרת סרטים.
עוד ביקורות קולנוע:
העלילה מתרחשת ב"ניו פורט סיטי" מגה-עיר עתידנית באסיה. הגיבורה המכונה "מייג'ור" (סקרלט ג'והנסון) היא סייבורגית שנבנתה במפעלי חברת "האנאקה" על ידי ד"ר אולה (ג'ולייט בינוש). אם ד"ר אולה היא האם הטובה, ישנו גם המנכ"ל של האנאקה (פיטר פרדיננדו) שרואה במייג'ור לא יותר מכלי נשק ופוטנציאל אדיר לרווח עתידי של החברה.
ה"רוח" היא החלק האורגני - מה שמוכל בתוך המוח האנושי המצוי במעטפת של הגוף הסינתטי. שארית של זהות קודמת שנמחקה ובכל זאת לא לגמרי נעלמה. המייג'ור עובדת ב"יחידה 9", יחידת משטרה שפועלת כנגד טרור מהסוג המתקיים בעידן של טכנולוגיות מידע. תחת פיקוחו של המפקד שלה אראמאקי (במאי הקולנוע היפני קיטאנו טקאשי), ועם השותף שלה באטו (פילו אסבק) היא מנסה להתחקות אחר עקבותיו של האקר בשם קוזה (מייקל פיט). בעידן בו סייבורגים מונעים באמצעות גרעין של זהות אנושית, ובני אדם מועצמים באמצעות שתלים דיגיטליים, ההאקר יכול לפרוץ לתוך תודעות ולשלוט על התנהגות הסייבורגים כמו גם בני האדם. ההתחקות אחר ההאקר מעלה את הבעיות והתהיות שיש למייג'ור לגבי זהותה שלה.
סקרלט ג'והנסון התמחתה בשנים האחרונות בגילום דמויות המציגות יחסים מורכבים בין "הזהות" והגוף שבו היא שוכנת. הקול של מערכת ההפעלה סמנתה ב"היא" (2013) של ספייק ג'ונז, החייזרית טורפת הגברים ב"מתחת לעור" (2013) הסוריאליסטי של ג'ונתן גלייזר, מבריחת הסמים שהופכת לגיבורת-על ב"לוסי" (2014) של לוק בסון. נדמה כי אלמנטים מדמויות אלו משולבים בדמות "המייג'ור".
ההכרזה על ההפקה של "הרוח במעטפת" לוותה במחאות אינטרנטיות. הבחירה בסקרלט ג'והנסון לגלם את הדמות שבמקור נקראה מוטוקו קוסאנאגי הובילה להאשמות צדקניות ב"ווייטוושינג" (שימוש בשחקנים לבנים בתפקידים שהיו במקור של דמויות אסייתיות). ישנה העובדה ההפקתית הפשוטה, שלפיה התקציב הגדול הנדרש לעיבוד לא היה ניתן לסרט נטול כוכבת קולנוע בקליבר של ג'והנסון. אך מעבר לכך נדמה כי האשמות אלו מתעלמות מהאופי המקובל של טשטוש מאפיינים גזעיים המקובל בעיצוב דמויות באנימה, ובאופן ספציפי האופי הפוסט-לאומי של עולמות הבדיה הסייברפאנקים. אושי עצמו התייחס למחלוקת והודיע שלטעמו ג'והנסון היא ליהוק אידיאלי וציין כי ממילא מדובר על דמות שגופה הורכב. על כל אלו ניתן להוסיף שבסרט עצמו יש התייחסות למעבר זה בין גוף יפני למערבי.
ההיבט המצטיין ב"הרוח במעטפת" הוא העיצוב הוויזואלי. סצנות האקשן מתבססות על מחוות ל"בלייד ראנר", סצנות משוחזרות מסרטו של אושי, והאפשרויות שהתפתחו בקולנוע הדיגיטלי מאז "מטריקס". היבט מרשים שני הוא העיצוב של הסייבורגים, במיוחד של גיישות סייבורגיות השאולות מסרט ההמשך של אושי. מעבר לשני אלו יש לציין באופן מיוחד את עיצובה של "ניו פורט סיטי" בדרך המציגה מחשבה מחודשת על הגודש הרב תרבותי-טכנולוגי בעיצוב העירוני של "בלייד ראנר" ועדכונו לעידן של הקרנות הולוגרפיות. העבודה יוצאת הדופן מהווה חלק משמעותי מתכניו הרעיוניים של הסרט ולכן גם מערכו.
