ז'אן מישל ז'אר בישראל: עוצמתי וחד פעמי
אמן המוזיקה האלקטרונית כבש את מצדה כדי לסכם 40 שנות יצירה ועל הדרך שילב גם כמה מסרים חשובים ואיך לא, מוזיקה שסחפה את הקהל המקומי והשאירה טעם של עוד
ז'אן מישל ז'אר, סנדק המוזיקה האלקטרונית סיכם 40 שנות יצירה בחוויה אור קולית נדירה למרגלות המצדה. קצת לאחר השעה 23:00 בלילה ולעיני כ-7,000 צופים החלה הספירה לאחור לעבר ההמראה אל ה-Zero Gravity, מופע המולטימידיה המושקע ביותר שעלה בישראל. האורות עולים על במת המופע, אלף מטר רבועים, שמרחפים באוויר באמצעות שני מנופי ענק. אל העיר העתידנית בלב המדבר, שונעו כ-650 טון ציוד, שכולל 512 פנסים, 25 מכשירי לייזר ומעל ל-500 מטר מסכי לד. המסכים משולבים בקדמת ואחורי הבמה ומייצרים תחושת תלת מימד מהפנטת.
ז'אר משמש כשגריר אונסק"ו להעלאת מודעות חברתית וזו גם הסיבה למופע במצדה. הוא מגיע להציב זרקור ותמרור אזהרה למצבו הקשה של ים המלח שמאבד כמטר ממפלסו לשנה. הוידאו ארט מציג תמונות לווין של האזור וגרפים שונים עם נתונים על נסיגתו של הים. רק לאחר כ-15 דקות של הופעה נפתחים המסכים הקדמיים וז'אר נגלה לראשונה לעיני הקהל.
בשלב זה ז'אר מזמין את הקהל "לעשות רעש" ופותח רשמית במופע עם הקטע אוקסיז'ן מספר 2. הוא מחזיר אותנו לשנת 1976, השנה בה פרץ אל הקהל הבין לאומי עם אלבומו ששבר את שיאי גינס כשמכר 12 מיליון עותקים. בשנת 1968 פגש ז'אר את פייר אנרי מארי שפר, מפגש ששינה את חייו. שפר עסק בתחום המוזיקה האלקטרו אקוסטית ומאמציו נחשבים לאבני דרך בתולדות המוזיקה האלקטרונית והנסיונית. החבורה שהתגבשה סביבו החלה להלחין מוזיקה לא עוד באמצעות תווים וסולמות אלא על ידי סינטזה בין צלילים. המוזיקה המכונה מוזיקה אלקטרונית על שלל גווניה ושיטות ההקלטה הביתיות נולדו והתגבשו מעשיה של ז'אר וחבריו. הוא עבד על מכשירים אנלוגים וגרם למכונות לשיר ולקהל שלם לצמוח לתוך צלילי המכונה.
ז'אר עוטה משקפי שמש לבוש חליפה כהה ואינו מפסיק לקפוץ גם במרום גילו. הוא מציג לקהל את חברו הטוב "איגור" רחפן שמרחף מעליו במשך כל הערב. הקהל, שרובו הוא חבורה של הורים ללא ילדים, מתקשה לעמוד בקצב של ז'אר ובעיקר עסוק בלצלם את המופע מבעד למסכי הנייד. ז'אר מנסה להגביר את הקצב ועובר לנגן שיר מאלבומו "אלקטרוניקה", אלבום בו הוא משתף פעולה עם אמנים רבים וגם עם הגולה במוסקבה, אדוארד סנואדן. השיר המהיר שנקרא "exit" מזהיר בקולו של סנואדן עצמו הנראה על גבי המסך מפני הפלישה לפרטיות שקיימת בטכנולוגיה המקיפה אותנו.
הקהל שמוחא כפיים בעדינות וברובו עומד ללא תזוזה מדאיג את ז'אר ששואל שוב ושוב האם הכל בסדר. הוא מקפץ גבוה יותר ומרים את ידיו ומוחא כפיים כמנסה להלהיב את הקהל. בשלב זה הוא מזמין את הקהל להביט במתרחש על הבמה באמצעות מצלמה נסתרת שנמצאת במשקפיו ועל גבי המסכים במעגל סגור אנו נחשפים מנקודת מבטו של ז'אר על מגוון כלי הנגינה בהם הוא נעזר על הבמה. שימוש במספר סינטיסייזרים אנלוגיים ודיגטליים, גיטרה וקיטרה כלי נפוץ משנות ה- 80 שספק אם נצפה בארץ מאז. האייטיז היו השנים בהם המוזיקה של ז'אר התגנבה אל האוזן של הישראלים דרך הג'ינגלים שליוו את תוכניות הרדיו והטלוויזיה כגון הפינה של "צעירי תל אביב" והפתיח של "עד פופ". אך כנראה שאיש לא גילה לו זאת, שכן הוא לא פינק את הקהל המקומי ביצירות המוכרות האלה.
ז'אר הוא האמן המערבי הראשון שהופיע בסין לאחר עידן מאו והוא מציג את הקטע "Souvenir Of China" כיצירה שיקרה מאוד לליבו. הקטע הנפלא היה אולי הקטע האיטי ביותר במהלך ההופעה והקהל הצמא למקצב גבוה מביט בסבלנות בקרני הלייזר האדומות שמילאו את החלל שברקע מצדה צבועה גם היא באדום. לשיר אחד עלתה הזמרת המקומית קמילה ששרה במנעד אתני וניסתה להשתלב בצלילי המכונה. אז, מציג ז'אר את המכשיר האהוב עליו - נבל לייזר עליו הוא מנגן. הוא מתנצל מראש שהרוח וסופות החול שפקדו את הערב עלולים לפגוע בכלי הרגיש אך היצירה צולחת. הכלי המיוחד הזה מסכם את מהות הערב במפגש בין הצליל והאור, מפגש שלא מפסיק להפתיע ולרגש בבמה המושקעת ובמסכים שלא חוזרים על אותו הצבע פעמיים.
לאחר סט של שירים חדשים יחסית במקצבי טראנס שמעירים קצת את הקהל, עולה ז'אר להדרן עם היצירות האיקוניות שלו, אוקסיז'ן 4 ואקווינוקס 4. הקהל באקסטזה וז'אר מתמסר בחזרה. ז'אר מחזיר את חברו איגור הרחפן לקדמת המופע ומבקש מהקהל להדליק את הפנסים בנייד כי "איגור מבקש זאת". הוא מספר על המטבח המקומי בעיר הולדתו ליון. ז'אר מתייחס למוזיקה כמו בישול, הוא מערבב בין צלילים ותדרים ומייצר טקסטורות של סאונד. הוא כמו ילד מול חבורת צעצועים שנהנה לשחק. הוא בא לערב אחד לפנק אותנו במופע חד פעמי והיה זכאי לקהל מתלהב ומוקיר, כזה שיעשה לו חשק לחזור לארץ ולנגן עוד מספר מקטעיו המוקדמים והמופלאים שלא מצאו את מקומם בפלייליסט של המופע.
לפנייה לכתב/ת 
