ביקורת סרט: "גיבור אמריקאי" - קפיטליסט מחפש משמעות
וורקוהוליק חסר חמלה שעובד כצייד ראשים בשיקאגו נאלץ לבחון את עולמו מחדש לאחר שבנו לוקה במחלת הסרטן. על אף הניסיון הבולט לסחוט כמה שיותר דמעות מהצופים, כולל מניפולציות רגשיות בדמות אנשי רפואה אתניים ורגישים - התוצאה הייתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה
"גיבור אמריקאי" ("A Family Man") הוא דרמה שפועלת במחוזות מאוד ספציפיים של קיטש אמריקאי. מעשיית מוסר אמוציונאלית על תהליך התפכחות ושינוי בחברה קפיטליסטית, כזו ששורשיה נמצאים בטווח הנע מ"אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה עד "ג'רי מגוויר" של קמרון קרואו. התמקדות בגיבור המתחיל כקורבן או כמי שבעצמו הוא גילום של השבר המוסרי במערכת הקפיטליסטית ותנועתו לעבר פיקציה מנחמת של "קפיטליזם אנושי".
הטרנספורמציה ב"גיבור אמריקאי" אינה נסמכת על הופעה ישירה של כוחות על-טבעיים ולכן קרובה יותר לזו של "ג'רי מגוויר". יחד עם זאת הניסיון להציג את תהליך השינוי והכפרה של הגיבור כולל בתוכו הד דתי, כמו גם את אפשרות החוויה של הטרנסצנדנטי (ולכן גם המעצב מוסרית) באובייקטים מעשי ידי אדם. לצופים יש תחושה מתמדת לפיה המלאכותיות הרגשית בעולם "מציאותי" נמצאת כפסע מריאליזם קסום.
זהו סיפור של אדם, משפחתו ועבודתו, אך הוא נושא הדים לשני המשברים הגדולים של ארה"ב בעשור הקודם – נפילת מגדלי התאומים, והמשבר הכלכלי של 2008. בדרכים שונות, ישירות ועקיפות, משברים אלו עולים ומהווים סימני דרך לשינוי הנדרש. הם מוצבים ברמת הסבטקסט כצומת דרכים, דרך מתפצלת במובן האישי והחברתי. נקודת מוצא לדרך הרעה המצדיקה קפיטליזם אכזרי, אך גם לדרך הטובה שבסופה תימצא גאולתו של הגיבור. בשונה מהציניות האירונית והאופי הקדחתני של הסרט "הזאב מוול סטריט", "גיבור אמריקאי" מנסה לשכנע בכנותו, ובכך לסחוט לא מעט דמעות. יש בו היבטים מעניינים, אך, בסופו של דבר, הוא נטול ביקורת עצמית.
דיין ג'נסן (ג'רארד בטלר) הוא "צייד ראשים" מיומן שפועל בשיקאגו. הוא מאתר עובדים מוכשרים, משדך אותם לחברות, וגוזר קופון שמן. החלק הראשון של הסרט מוקדש להצגה מפורטת של התנהלותו הוורקוהוליקית הנחושה ולעיתים אף האכזרית שהפכה אותו לאלוף העמלות של החברה בה הוא מועסק. דיין משקר בנוגע לערכה של המרכולת האנושית אותה הוא מציע, מתחזה בכדי להשיג מידע או לחבל בסיכוייו של יריב, ולא מנסה לאתגר את המעסיקים הנרתעים ממועמדים מוכשרים עם שם מזרח תיכוני. בעלילת המשנה המרכזית של הסרט הוא מתעתע במהנדס ותיק ומובטל בן 59 (אלפרד מולינה), אדם מוכשר ועדין נפש שבגילו המתקדם כמעט ואפסו סיכוייו לקבל משרה חדשה. דיין לא מתכוון להתאמץ בשבילו אלא להשתמש בו כ"כדור נותב" שיאפשר להשיג מידע שיועיל ללקוחותיו האחרים ולהקפצת עמלותיו.
אד בלאקרידג' (וויליאם דפו), הבוס של ג'נסן הוא הגילום האפל של מי שמכר נשמתו למולך הכסף. מי שמצהיר כי עדיף לילה בחברת זונה ברזילאית של 5000 דולר מארוחת חג הודיה עם בני משפחה שאכפת להם ממך. אד מחליט למנות את אחד משני המנהלים הבכירים שלו לניהול החברה בעודו פורש ויוצא (באופן לא ממש סביר) לחפש את "הקרואק הפנימי" שלו מסביב לעולם (טיפ למתרגם: "קרואק" הוא שם של סופר ולא כינוי לאינדיאני).
דיין מוצא עצמו בתחרות על משרת חלומותיו מול לין ווגל (אליסון ברי) ציידת הראשים הבכירה של החברה, בוגרת אוניברסיטה יוקרתית שמפגינה טמפרמנט מקצועי שונה משלו. ההכנסות שיזרימו הצוותים של דיין ולין יושוו במשך מספר חודשים עד ההכרעה לגבי היורש. התנהלותו חסרת המעצורים של דיין אמורה להבטיח לו את הניצחון – אבל אז מתחולל המשבר המשפחתי.
דיין של תחילת הסרט רחוק מלהיות אב למופת. הוא לא לגמרי מסופק מינית בנישואיו לאליס (גרטשן מול) – אם שני ילדיו, הוא לא מעריך אותה מספיק על היותה מגדלת את ילדיהם, ובשם העבודה הוא מזניח אירועים משפחתיים. בנוסף, הוא פוטר את סימני המחלה של בנו ראיין (מקסוול ג'נקינס) כעלייה במשקל הנובעת מעצלות.
סימני המחלה יתבררו במהרה כלוקמיה, משבר שיאלץ את דיין להפוך לאב שהוא לא היה, ובה בעת להמשיך לתפקד במישור המקצועי. ראיין הוא ילד מוכשר וחכם שנהנה לצייר בניינים. בהפוגות שבין הטיפולים יוצאים האב והבן לסיורים בין כמה מפלאי הארכיטקטורה המודרנית שבהם התברכה שיקאגו. אלו לא רק הזדמנויות לפעילות משותפת, אלא גם אקט של עלייה לרגל למבנים המסמלים את נקודת המפגש מעוררת ההשראה בין המערכת הקפיטליסטית, החזון האינדיווידואלי, והתפקיד הציבורי החיובי של מבנים אלו. כך, למשל, משובצים בחלקו התחתון של מגדל הטריביון אבנים משלל מבנים היסטוריים מרחבי העולם ובהם גם חלק ממגדלי התאומים. כל זה מוביל לסצנה המזכירה התרפקות על אבני הכותל.
הטיפול במחלה מסכנת החיים מזמן לסרט שלל הזדמנויות לסחיטת דמעות כמו גם מפגשים עם דמויות מעוררות השראה – אח שחור ומסור (דווין מרפי) וד"ר סווראג' סינג (אנופאם קהר), רופא סיקי המציג חיבור מופתי בין אמונה דתית והומניזם. חייו של דיין לא יחזרו למה שהיו לפני המחלה של ילדו - כך או אחרת זהו מסלול המוביל לגאולה.
שמו המקורי של הסרט, זה ששימש אותו לפני 8 חודשים בבכורה בפסטיבל טורנטו, היה "שליחותו של צייד הראשים". שם המרמז באופן ישיר יותר לקשר בין מימד הגאולה האישי של הגיבור ומשמעותה הקולקטיבית. התסריטאי ביל דובייקי ("השופט") היה בעברו המקצועי צייד ראשים – כך שהוא בוודאי מכיר היטב את דרכי ההתנהלות המקצועיים. המפיק מארק ויליאמס עושה כאן את עבודת הבימוי הראשונה (שניהם משתפים פעולה גם בסדרת הטלוויזיה "אוזארק" שפרקיה יעלו בנטפליקס בהמשך השנה).
"גיבור אמריקאי" לא חסר מניפולציות רגשיות על הצופים, כמו גם רגעים שבהם מורגש עד כמה מעושים הטקסטים בפיהם של הדמויות. עבור באטלר המוכר יותר מתפקידי עוצמה ודומיננטיות גברית הדמות של דיין מספקת אתגר רב יותר מזה שברוב סרטיו, אתגר שבו הוא עומד בהצלחה חלקית. ובכל זאת, כסרט טרנספורמציה רוחנית-מוסרית המשתמש במחלתו של ילד בכדי לגאול את אביו, זה יכול היה להיות מוצר הרבה יותר מפוקפק.