"קארפול קריוקי": ניקי גולדשטיין סימפטי, אבל לא משתווה למקור
עם יותר מדי ראיונות צפויים ופחות מדי אווירת כיף, הגרסה הישראלית ל"קארפול קריוקי" לא מצליחה להתחרות בזו האמריקנית, בעיקר בגלל המנחה. לשיר באוטו זה נחמד, אבל לא על הקריוקי לבדו תקום ותיפול התוכנית
"המכונית היא בית בעידן של קוקה קולה", טען שלמה ארצי לפני 20 שנה. מאז המכונית עברה שדרוג, והיום היא אולפן טלוויזיה. "Cash Cab", שעלתה לפני יותר מעשור בבריטניה, הזניקה את המירוץ, אבל מי שנתן לו את הבוסט המשמעותי היה ג'רי סיינפלד עם "קומיקאים שותים קפה במכונית" - סדרת הרשת שלו, שעלתה לפני חמש שנים - ומאז כולנו מתניעים ומראיינים.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
שידורי "כאן" מלאים בכוונות טובות
אירוויזיון 2017 היה אכזבה מנצנצת
"קארפול קריוקי" האמריקנית, שגרסה ישראלית שלה עלתה אתמול (ד', 22:00) בשידורי "כאן" (בהרצה!), התחילה בכלל בבריטניה, כקטע קומי ליום שידורים מיוחד של ה-BBC. ג'יימס קורדן נסע באוטו עם ג'ורג' מייקל, זכותו תגן עלינו. הם רבו, וכדי לפייס אותו, קורדן שם לו שיר של 'וואם' ושניהם זימרו בקולי קולות, כי מעט מאוד דברים משתווים בהנאה שלהם לשירה באוטו. אחרי כמה שנים, כשקורדן קיבל את ה"לייט לייט נייט" ב-CBS בארצות הברית וחיפש פינה קומית, הוא נזכר במערכון ההוא והחליט להפוך אותו לפינה קבועה. הוא אירח במכונית שלו את השמנת הסלבריטאית האמריקנית, החל מג'סטין ביבר, רד הוט צ'ילי פפרס, מדונה, ג'ניפר לופז, ליידי גאגא, מישל אובמה, אדל (בביקור בלונדון) וכל פרשי המלך, במה שהפך ללהיט רשת משגע.
יש המון יתרונות לראיונות במכונית, וקורדן באמת ניצל את כולם. היא אינטימית ומוכרת, לא מנוכרת כמו אולפן, היא זזה ותמיד יש דברים בחוץ שאפשר להתייחס אליהם. אם אנחנו כבר עסוקים בנסיעה אז למה לא להוסיף לזה איזה צ'יט צ'אט קליל, וכמובן - לעוף על כמה שירים מהרפרטואר. אידיאלי לראיון. מאוד מפתה להביט בהצלחה של קורדן ולהגיד - את זה אפשר לעשות גם פה, פשוט נקנה את הפורמט. אבל יש דבר אחד שאי אפשר להעתיק, וזה את קורדן עצמו. לצערם של "כאן", זה גם הפרט הכי חשוב בתוכנית, שנשענת לחלוטין על האישיות של קורדן ועל היכולת שלו לתקשר עם האורחים שלו, להצחיק אותם, לרפד אותם בלי להתחנף ולהקליל את האווירה ברכב.
כשקורדן מארח הוא בכלל לא מראיין. הוא מסתלבט, הוא מנהל עם האורחים שלו דיאלוג שנון, הוא מצחיק אותם והם אותו. עם ג'סטין ביבר הוא החליף חולצות באמצע הנסיעה, מסטיבי וונדר הוא ביקש להתקשר לאשתו ולשיר לה שיר, האורחים שלו יודעים שהם יצאו טוב והם מרשים לעצמם להיפתח ולהשתטות. התוצאה היא שיחה מלטפת שאלמלא האישיות של קורדן הייתה מעלה לכם את רמות הסוכר עד לחשש לחנק.
כשאתה קונה פורמט מוכן, אתה מצד אחד מקבל משהו עם קבלות שנוסה והצליח, מצד שני - לנצח ישוו את הגרסה שלך למקורית. זה קצת לא הוגן לשפוט את ניקי גולדשטיין, הקומיקאי המקומי ש"כאן" בחרו בסטנדרטים של קורדן, מהסיבה הפשוטה שגולדשטיין הוא לא קורדן. הוא מצחיק פה ושם, הוא סימפטי והוא מוזיקלי להפתיע, אבל לפחות בשלוש התוכניות הראשונות - עם עידן רייכל, ששודרה אתמול, עם טיפקס ועם שירי מיימון - הדיאלוג שלו עם האורחים נשמע כמו ראיון אולפן רגיל, לא משהו שהייתם כותבים עליו הביתה, שפשוט הוצנח למכונית.
גולדשטיין בחברה טובה, אגב - APPLE עובדת על אותו הפורמט, שמרחיב את הפינה המקורית לחצי שעה אבל עם מנחים מתחלפים. התוכנית שהייתה אמורה לעלות באפריל נדחתה ל"מועד לא ידוע בהמשך השנה", ומהפרומו זה לא נראה מבטיח. אז בהחלט יכול להיות שגולדשטיין בדרך לשם והוא רק צריך להשתחרר ולמצוא את השפה שלו. ניצוצות לזה אפשר היה לראות בקטע שבו הצטרף לנסיעה שלהם דורון מדלי, שכנראה פורם אצל גולדשטיין איזו עכבה. אבל בינתיים "קארפול קריוקי" היא יותר מדי ראיונות צפויים ופחות מדי פאן. גולדשטיין יכול לקחת כמה טיפים מעידו רוזנבלום או להכניס עץ רסקיו ריחני לרכב, אבל שינוי יידרש פה. כי לשיר במכונית זה על הכיפאק, אבל לא על הקריוקי לבדו תחיה "קארפול קריוקי".
