חוויאר בארדם: "לאומנות זה אובר-רייטד"
נבל-העל של הוליווד, חוויאר בארדם, מגלם בסרט "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" רוח רפאים אימתנית ונקמנית. אבל השחקן שידוע בעיקר בתפקידים אלימים, דווקא סולד מהם: "כשצילמתי את 'ארץ קשוחה' התחננתי שייקחו ממני את האקדח", מספר השחקן בראיון ל-ynet ומסביר למה חתם בזמנו על המכתב נגד ישראל, "חשוב ששחקנים יביעו דעה נגד דברים שמפריעים להם"
"באופן אישי, אני אדם שלא סובל אלימות", אומר חוויאר בארדם וקצת קשה שלא לחייך נוכח האירוניה. "כמובן, שבצעירותי, כמו רבים אחרים, הייתי יותר חמום מוח ולכן מעורב בקטטות, אבל זו הייתה תקופה קצרה. כיום, אני לא יכול לסבול את זה, אני אפילו לא יכול לצפות בזה", מצהיר מי שבאופן סדרתי מגלם תפקידי נבלים בלתי נשכחים.
"אז איך עשיתי את 'ארץ קשוחה', את שואלת? אני יודע. אבל היית צריכה לראות אותי בין טייק לטייק, כשהמצלמה הפסיקה לצלם התחננתי לאחים כהן שייקחו את האקדח ממני. הם בטח צחקו עלי נורא ולא ממש הבינו מה אני רוצה מהם אבל האמת שהיה לי ממש קשה, כמעט בלתי אפשרי. אולי הדבר הכי קשה שעשיתי אי פעם במסגרת הקריירה שלי. חוץ מזה, אין סיכוי שאני סולח להם על התסרוקת הנוראית שהייתה לאנטון, הדמות שלי".
בארדם (47), אחד מהשחקנים הבולטים בספרד תמיד נחשב לשחקן עסוק, אולם הפריצה הגדולה שלו הייתה ב-2007 כשגילם את דמותו של הרוצח הפסיכופט אנטון שיגורה ב"ארץ קשוחה", תפקיד שבזכותו זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה. הוליווד התאהבה במפלצת שיצר בארדם וחמש שנים לאחר מכן (שנים שהיו עמוסות בעבודה עם סרטים כמו: 'ויקי כריסטינה ברצלונה' ו'לאכול, לאהוב להתפלל') הוא נבחר לגלם עוד נבל מוצלח - ראול סילבה בסרט "סקייפול" המשובח, מעולמו של ג'יימס בונד. גם הופעה זו, הפעם עם שיער ארוך מחומצן, לא הותירה את הקהל אדיש - סילבה של בארדם היה מלא בעומק וברבדים שהפכו אותו מנבל דו-ממדי לדמות מורכבת, מטרידה ומפחידה יותר.
הראיון עם בארדם התקיים בדיסנילנד בפריז - סביבה שהיא האנטיתזה לבארדם המחוספס ובכל זאת הגיונית, לאור העובדה שדיסני היא זו העומדת מאחורי הסרט "שודדי הקאריביים - נקמתו של סלזאר", שבו בארדם מגלם, איך לא, את הנבל. הסרט החמישי בסדרה מפגיש על המסך את החשודים המיידיים כמו ג'וני דפ, אורלנדו בלום, ג'פרי ראש וקירה נייטלי שמבליחה להופעה קצרה, ואף מספק הופעת אורח מפתיעה לחובבי המוסיקה בדמותו של החיפושית, סר פול מקרטני, שקופץ לסיפון.
סלזאר, אותו מגלם בארדם הוא רוח רפאים מקפיאת דם, קפטן של אוניה המלאה ברוחות רפאים של פיראטים רצחניים. בדרך להשיג את מטרתם - למצוא את ג'ק ספארו, הנמסיס של סלזאר, הם לא יהססו להרוג את כל מי שבדרכם.
"סרטים מלאים באלימות, החיים מלאי אלימות, אנחנו חייבים לתת ביטוי לאלימות. השאלה היא איך? כיצד האלימות מצטיירת?", מסביר בארדם. "בסרטים של דיסני האלימות היא שונה אז לא היה לי קשה, למרות שדמותו של סלזאר היא דמות חסרת מעצורים שיכולה לשסף אנשים מבלי לחשוב פעמיים. ועדיין, זה לא 'ארץ קשוחה', זה בכל זאת סרט לילדים".
בארדם מדמה את דמותו של סלזאר לשור פצוע. אותם שוורים שפגיונות נעוצים להם בגב, שהם כבר מדממים למוות ובכל זאת לא נכנעים ומבקשים לנקום מטדור שנעץ בהם את הפגיון. "עבורי סלזאר הוא אדם בעל כבוד ששייך לאחד מציי הים הכי חזקים בעולם, הצי הספרדי. הוא היה מאוד חזק ומאוד גאה, וכשהוא נבגד על ידי ספארו, פיראט בן 16, הדבר שיגע אותו לגמרי".
"כשאני מגלם נבל אני תמיד זוכר ששחקנים הם עורכי הדין של הדמויות אותן הם מגלמים. אנחנו מגנים על הדמות ולא משנה מה. ברגע שאתה מתחיל לשפוט את הדמות שלך, אתה לא עושה את העבודה שלך כמו שצריך. אפילו אם אתה משחק את היטלר אתה חייב להיכנס לדמות ולחפש, לשים את האמונה שלך בצד. אתה צריך לבדוק מי הוא הבנאדם? מה הוא צריך? מה הן הסיבות לפעולות שלו? זאת הדרך היחידה".
דמותו של סלזאר מונעת בעיקר מנקמה, אך בארדם מספר שהוא עצמו אינו אדם נקמני. "אני לא טלית שכולה תכלת", מסביר. "אני אנושי ולפעמים גם אני מרגיש שאני רוצה נקמה, רק שאחרי חמש דקות, זה כבר נראה לי בזבוז זמן. הנקמה הורגת רק את מי שסובל ממנה. לא סתם אומרים שהנקמה מוגשת קרה, הרי אין בה באמת טעם".
"שודדי הקאריביים – נקמתו של סלזאר" הוא לא הסרט הראשון שבו בארדם משתף פעולה עם ג'וני דפ. בשנת 2000, כששניהם היו צעירים (הם עדיין יפים) הם כיכבו יחד בסרט "לפני שהלילה יורד" של הבמאי ג'וליאן שנאבל. בתקופה ההיא, בארדם אמנם קיבל מועמדות ראשונה לאוסקר על תפקידו בסרט אבל דפ לעומתו היה בשיאו. "להשיג את דפ לפרויקט קטן ואינטימי שעסק בחייו ומותו של הסופר הקובני ההומסקסואל, ריינלדו ארנאס, היה הישג ענקי להפקה דאז". סיפר.
"ג'וני הוא אדם מדהים. הוא מצחיק, הוא ג'נטלמן. ב-1999 כשצילמנו, הוא שיחק תפקיד שדרש ממנו להתלבש כדראג קווין. ידעתי שהוא יגיע לסט אבל לא ידעתי בדיוק מתי. יום אחד סיימתי את האיפור והלכתי לכיוון הכלא שבו צילמנו את הסצינה ופתאום ראיתי דמות בשמלה ועם גזרה מהממת הולכת לפני. אמרתי 'וואו, איזה תחת יפה'. הבחור שהיה איתי הסתכל עלי ואמר 'זה ג'וני'. "ועדיין, תחת נפלא', עניתי. לא אשכח את הרגע הזה בחיים", הוא צוחק. "ג'וני היה עדין ותומך וזה תענוג לעבוד איתו. לאורך השנים התוודענו אחד לשני קצת יותר".
ואם זה לא הספיק, באותו הסרט דפ ובארדם גם חלקו נשיקה, מה שגרם לדפ להצהיר בסוף הצילומים של הסרט הרביעי בסדרת "שודדי הקאריביים", בו השתתפה השחקנית פנלופה קרוז, הנשואה לבארדם, שהוא נישק גם את בארדם וגם את אשתו.
כשמזכירים זאת לבארדם, הוא צוחק, אפילו שהוא לא שש לדבר על אשתו בראיונות. קרוז והוא הכירו על סט הסרט 'חמון, חמון', כשקרוז הייתה בת 16. אחרי צילומים משותפים ב'ויקי כריסטינה ברצלונה' של וודי אלן - הפכו לזוג. לשניים יש שני ילדים משותפים: ליאו, בן השש ולונה בת השלוש.
בארדם גדל והתחנך במשפחה של פוליטיקאים, והפוליטיקה, גם בפן החברתי שלה, היוותה חלק משמעותי בחינוך ובערכים אותם ספג. כשנשאל אם הוא מרגיש גאה לייצג את ספרד בהוליווד הוא עונה, "אני גאה, אבל אין לזה כל קשר לספרד. אני ספרדי וזאת בסך הכל עובדה גיאוגרפית, לטוב ולרע. אני לא נותן יותר מדי חשיבות למקום אליו אני שייך. מה שחשוב לי זה שאני גר בספרד - אני בוחר להיות שם בגלל המשפחה שלי, החברים ותרבות. נכון שכשמשחקים כדורגל ואנחנו זוכים בגביע העולם, אני גאה ונרגש עבור הנבחרת הספרדית, אבל מעבר לכך לא אכפת לי מאיפה אנחנו. כולנו צריכים להיות יותר רגועים בנוגע ללאומניות. זה אובר-רייטד לגמרי, במיוחד בתקופה הנוכחית".
בעבר, בארדם ואשתו קרוז דיברו בגלוי על הסולידריות שלהם לעם הפלסטיני ועם התנאים הקשים שבהם, לטענתם, הם חיים. הם גם חתמו על מכתב בעניין היוצא נגד מדיניות ישראל בתקופת צוק איתן, הקורא לאיחוד האירופי לגנות את התקיפות בעזה. המכתב עורר גלים בהוליווד ואף גרר מכתב נגדי עליו חתמו מפיקים, במאים ושחקנים רבים בינם ג'ון וויט, אביה של אנג'לינה ג'ולי. בארדם לא מצטער על דברים אותם אמר או עשה. "שחקנים הם לא ליצנים, לא בובות על חוט", הוא אומר. "אנחנו לא פה רק על מנת לבדר את הקהל או לשם ההנאה בלבד. חשוב ומותר שנביע דעה, שנפנה זרקור לדברים שנראים לנו לפעמים לא צודקים. וזה בסדר גמור".
אם כך, מה הדבר הכי חשוב מבחינתך שאתה מנסה להקנות לילדיך?
"קודם כול בגלל הנסיבות הייתי רוצה שילדיי יגדלו בצורה נורמלית, אבל השאלה היא מה זה נורמלי? אני לא חושב שאף אחד מאיתנו באמת נורמלי. הכי חשוב לי, וזה דבר שאנסה להעביר לילדים כל יום, שהם יהיו מלאי אמפטיה. מבחינתי זו ההתחלה של הכול. השאר הרבה פחות חשוב לי".
