מתקרר: שוברי הקופות של הקיץ כבר לא לוהטים
אמנם אנחנו רק באמצע עונת הקיץ הקולנועית, אבל כבר אפשר לסכם: הסרטים ההוליוודיים עתירי התקציב מסרבים להמריא והופכים לפלופים רציניים וחסרי חשיבות, ואפילו "וונדר וומן" בכבודה ובעצמה לא תצליח להציל את הקיץ הזה מעצמו. את מי צריך להאשים (לא את האינטרנט) ולמה קיץ 2018 יהיה גרוע יותר?
התעשייה הקולנועית בלחץ, ובצדק. במשך כמעט ארבעה עשורים הייתה עונת הקיץ כר פורה לשוברי קופות גדולים ורווחיים. אולפנים היו משחררים את הסרטים הכי יקרים ומושקעים ובתמורה היו מרוויחים מאות מיליונים (ומייצרים בסיס נהדר לסרטי המשך, שהיו מכניסים עוד כמה מאות). אולם בשנים האחרונות - לצד דעיכה כללית של ענף הקולנוע - גם סרטי הקיץ, שתקציבם גדל כל שנה לממדים אסטרונומיים חרף הנתונים על כך שאנשים הולכים פחות ופחות לקולנוע, מסרבים להמריא והופכים לפלופים רציניים.
אמנם אנחנו רק באמצע העונה, אבל כבר עכשיו אפשר למנות מספר כשלונות מפוארים. בראשם ניצב "קינג ארתור: אגדת החרב" של גאי ריצ'י, שהרוויח עד כה 37 מיליון דולר בארה"ב בעוד שתקציבו המשוער היה 175 מיליון דולר. לצדו עומדים בראש מורד גם "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" שרשם את הפתיחה הכי חלשה ביום הזיכרון האמריקני מזה שני עשורים (תאריך שידוע בפוטנציאל הרווחי שלו); "משמר המפרץ" עתיר הכוכבים שעלה לאקרנים לפני שבועיים בארצות הברית ובקושי עבר את ה-40 מיליון דולר ו"הנוסע השמיני: קובננט" עם תקציב של כמעט 100 מיליון דולר והכנסות של 67 מיליון בארה"ב. בעוד כשבוע ייצא גם הרימייק ל"המומיה" עם תקציב של 125 מיליון דולר ושמות גדולים כמו טום קרוז וראסל קרואו - ולפי התחזיות אין שום סיבה שגם הוא לא ייכנס לרשימה המושמצת.
עד כה, רק שלושה סרטים הצליחו ונענו לטייטל הקיצי של "שובר קופות": "מהיר ועצבני 8" שיצא בתחילת העונה, ורשם את אחת הפתיחות הכי גדולות של השנים האחרונות בעולם כולו (עיקר ההכנסות היו בשוק האסייתי שעליו הוליווד מסתמכת בשנים האחרונות); "שומרי הגלקסיה חלק 2" -המשך לסרט הראשון של מארוול שהציג גיבורי-על אלטרנטיביים ומלאי עוקץ, וכמובן "וונדר וומן", שבאה להצלה והכניסה כבר יותר מ-100 מיליון דולר בקופות בארצות הברית ויותר מ-200 מיליון דולר בעולם כולו. אבל גם אם מחברים את ההצלחות של סרטים אלה, המצב בקופות לא טוב. ואם קיץ 2016 נחשב לגרוע עם כשלונות מפוארים כמו "אליס בארץ הפלאות", "בן חור", "היום השלישי: התחדשות" והוכרז כאחד הקייצים הקולנועיים הגרועים מזה 15 שנה - ייתכן שקיץ 2017 ימשיך את דרכו.
יש שיאשימו בכך את הטלוויזיה, את ההורדות הפיראטיות, את האינטרנט או את חוסר היכולת של האנושות כולה להתנתק מהעולם (במקרה הטוב לשעתיים, במקרה הרע לשלוש), אבל בסופו של דבר את האצבע המאשימה צריך להפנות לאולפנים עצמם. שנה אחר שנה הם מייצרים שבלונות קבועות, המשכונים, רימייקים וריבוטים לעוסים ומקווים שעם הפרסום הנכון, או עם הכוכבים הגדולים - אנשים פשוט ילכו כעדר לבתי הקולנוע, כאילו לא מדובר בבילוי שעם השנים הופך ליקר, ארוך ומרוחק מהבית. ברור שהטלוויזיה משפיעה - אבל לא בגלל שהיא בסלון, אלא כי התכנים בה טובים יותר מההיצע הקולנועי.
מי בכלל רוצה לשבת באולם חשוך בקיץ?
בשביל להבין את תופעת סרטי הקיץ צריך לחזור אחורה. פעם, עונת הקיץ לא הייתה עונת שוברי הקופות, להפך - סרטים זניחים שובצו בקיץ, ואנשים העדיפו לבלות בחוץ ולא באולם קולנוע סגור. כל זה השתנה בשנת 1975, כשסרט אחד גרם לאנשים לוותר על השריצה הנינוחה בחוף ולמעשה בכלל לא להתקרב למים. לעולם. מדובר כמובן ב"מלתעות" של סטיבן ספילברג, שרשם את הפתיחה הכי גדולה לסרט עד אז - שבעה מיליון דולר (במונחים של אז זה נחשב להמון). אנשים נהרו לצפות בו גם בשבוע השני והשלישי שלו להקרנות והוא הופץ ביותר מ-600 בתי קולנוע ברחבי ארצות הברית. לשם השוואה - "הסנדק" (1972), שנחשב לסרט הכי גדול עד אז, הוקרן רק בכ-300 בתי קולנוע. בסופו של דבר, סך כל ההכנסות של הסרט היו 470 מיליון דולר.
"מלתעות" אמנם נחשב לשובר הקופות הקיצי הראשון, אבל לקח לאולפנים ההוליוודיים עוד קצת זמן להבין את הפוטנציאל של סרטים המשובצים בקיץ, והם היו זקוקה לעוד להיט אחד. ב-25 במאי 1977, שנתיים אחרי, יצא סרט שהאולפנים היו בטוחים שיהיה זניח לחלוטין ולכן הפיצו אותו ל-43 אולמות קולנוע בלבד. היה זה סרטו של ג'ורג' לוקאס, "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" ששינה את כללי המשחק.
43 האולמות לא הצליחו להתמודד עם כמויות האנשים שחיכו ברחוב כדי להיכנס לסרט ועד השבוע השמיני להקרנתו הוא כבר הופץ ב-1,000 אולמות שונים בארצות הברית. בסופו של דבר הסרט גרף 530 מיליון דולר וההצלחה שלו לא הסתכמה רק במכירות הכרטיסים, אלא גם במרצ'נדייז - בגדים, בובות, פוסטרים נדירים ומה לא, שהניבו רווחים נאים מאוד. זה היה הרגע שבו האולפנים הבינו שסרט הוא לא רק חוויית צפייה, אלא גם מוצר צריכה.
שנה אחרי זה כבר היה ברור לכולם - מקומם של סרטים גדולים הוא בקיץ. "גריז" יצא בקיץ של 1978, "מלחמת הכוכבים: האימפריה מכה שנית" יצא בקיץ 1980, "אי.טי: חבר מכוכב אחר" בקיץ 1982, "מכסחי השדים" בקיץ 1984. כולם סרטים שהפכו לקלאסיקות גדולות עם השנים וגרפו מיליונים רבים.
בקיץ של 2017 קשה לחשוב על איזשהו סרט שישאיר אחריו חותם דומה. עד כמה ש"וונדר וומן" טוב, הוא לא קנוני וספק אם יזכרו אותו יותר מאשר כ"סרט גיבורת העל הראשונה".
אובססיית הבלוקבאסטרים
אז מה קרה בשנים האחרונות? כאמור, אף שאנשים הולכים פחות ופחות לקולנוע, האולפנים ממשיכים לפזר כספים על סרטים יותר מאי פעם, ומרוב לחץ, להבדיל משנים קודמות, משחררים לא רק סרט גדול אחד בקיץ, אלא לפחות שלושה.
ההיסטריה הזאת יוצרת מצב שבו אף אחד כבר לא מתרגש מסרטים סרטים עתירי תקציב, כי זה כבר הפך לסטנדרט. ברור שעלות הפקת סרטים כמו "שומרי הגלקסיה", "וונדר וומן", "קינג ארתור", "מהיר ועצבני" ושות' תעבור את ה-100 מיליון דולר, לא חשבנו אחרת. וכשכל שבוע יוצא סרט בסדר גודל שכזה, באופן טבעי הדבר הופך לשגרתי ולא מרגש.
גם חוסר המאמץ ניכר: אז השקעתם המון כסף באפקטים, בסצנות קרב מרשימות ובשחקנים - אבל מה עם הסיפור? איפה הרגש? איפה החידוש הקולנועי? אין. כרגע, כל העיניים נשואות ל"ספיידרמן: השיבה הביתה" שחזר לאולפני מארוול, ל"בייבי דרייבר", סרטו עתיר הכוכבים של הבמאי הבריטי אדגר רייט ("סקוט פילגרם נגד העולם, "מת על המתים") ו"דנקרק" של כריסטופר נולאן, שעל אף היותו סרט דרמה מלחמתי שובץ בחודשי הקיץ. האם הם יחזירו את ההשקעה והאם זה כבר לא יהיה מאוחר מדי כדי להציל קיץ מדשדש? את הסיכומים הסופיים נשמור לספטמבר.
ומה צפוי בקיץ 2018?
ואם חשבתם שהקיץ הזה עמוס מדי בסרטים יקרים, שנת 2018 תהיה ככל הנראה המבחן האמיתי, שתקבע את עתידם של סרטי הקיץ, ואולי גם השנה שהבועה ההוליוודית תתפוצץ לגמרי. די להעיף מבט על רשימת הסרטים שיצאו בקיץ כדי להבין על מה אנחנו מדברים: "דדפול 2", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" - שיפגיש לראשונה בין חבורת הנוקמים לחבורת שומרי הגלקסיה, "אנטמן 2", "טומב ריידר", עוד המשך ל"מלחמת הכוכבים", "אושן 8" - הרימייק הנשי לסדרת "אושן 11", "משפחת סופר-על 2", "פארק היורה 2", "Alita: Battle Angel" - סרט חדש ג'יימס קמרון שמבוסס על סדרת אנימה, ויש עוד. אפילו די הרבה. כלומר, לא רק שהולך להיות קיץ צפוף, אלא שגם הרבה זיעה תישפך מהניסיון של האולפנים לגרור צופים שבוע אחר שבוע לבתי הקולנוע כדי להחזיר את ההוצאות שלהם.
