רוד סטיוארט בישראל: תופעת טבע על הבמה
את הופעתו של רוד סטיוארט בפארק הירקון אפשר לסכם במילה אחת: שואו. מקצה התסרוקת האייקונית ועד סוליות הסניקרס הכסופות, נתן הפרפורמר בן ה-72 הופעה נוצצת, קיטשית ומלאת להיטים (וגם ריטה אחת). כן, אנחנו עדיין חושבים שהוא סקסי, אלא מה?
אחרי הופעה ב-2010 ביד אליהו שלא הותירה חותם גדול מדי (בעיקר בגלל בעיות סאונד קשות שמהן סבל המופע, שגרמו לסר רוד להתיישב בייאוש ולומר שבכל שנותיו לא היה לו דבר כזה), היה המופע בפארק מתאים למידותיו ולסאונד המשובח שמגיע ללהיטים האלה.
עוד ביקורות הופעות:
חוזה גונזלס בישראל: לא עמד בציפיות
פול יאנג בישראל: מנת אייטיז לנשמה
אירוסמית' בישראל: התחילו מצוין - שעממו בהמשך
במילה אחת, היה כאן שואו. נוצץ, קיטשי ומהנה. ורוד? סטיוארט הוא תופעת טבע ששרה ובועטת בכדורגל כפי שעשה בגיל 20. מקצה התסרוקת האייקונית ועד לסוליות הסניקרס הכסופות, סטיוארט נוכח. מנענע, משתטח על הבמה, מחליף תלבושות בקצב ומצליח להגיע בקולו לגבהים מרשימים וצלולים.
אחרי שלהקתו פתחה עם "Soul Finger" של הבאר קיז, עלה האיש לבמה קורן מחיוכים לצד זמרות הליווי המפזזות בהתאם לנוהל. הוא פצח בראשון מתוך שלושה חידושים לשירי סול ישנים, "Having A Party" של סאם קוק. הווידאו ארט המרשים שליווה את הערב (וגלש לעתים לנרקיסיזם בדמות תמונות משפחתיות, קטעי עיתונות ישנים עליו ושלל עטיפות אלבומיו) טמן מדי פעם גם הפתעות: כך קרה בשיר "Some Guys Have All The Luck", כשעל המסכים נראתה דמותו של הזמר המנוח רוברט פאלמר, מי שחידש את השיר שנתיים לפני סטיוארט.
"שאלום", הוא פתח, "ערב טוב ותודה שבאתם. איזה ערב יפה. נהיה כאן משך שעה וארבעים - יותר זמן ממשחק כדורגל ופי שניים יותר כיף". אחרי עוד חידוש, הפעם לשיר של האחים אייזלי, הכריז סטיוארט שעכשיו באמת נכנסים לעניינים. כך התחיל "Tonight's The Night", בלדה שהפכה ללהיט עצום ולסינגל הנמכר ביותר בארצות הברית לפני 40 שנה בדיוק.
קשה שלא לחשוב עד כמה העולם השתנה ב-40 השנים האלה: שיר הפיתוי הזה, שכל כולו מוקדש לניסיון לכבוש צעירה ולגאול אותה מבתוליה, לא היה צולח את חומות התקינות הפוליטית של ימינו. אבל בעולם של סטיוארט הנגנים הם בני 50 ולבושים חליפות משובצות והזמרות הן בנות 30 ולובשות מיני מזערי.
משם הפליג סטיוארט עוד לאחור, ללהיט הסולו הראשון שלו, "מגי מיי", שלכבודו שלפה הכנרת ג'אנה ג'קובי את המנדולינה. בכלל, מנבל ועד בנג'ו, ההופעה הייתה מלאה בכלים שאינם אופייניים למופע רוק והביאו טוויסט נחמד לליינאפ הרגיל. בין השאר היו שם שתי מערכות תופים שלרגע, באמצע השיר "Forever Young", היו מעורבות בדו-קרב של סולו תופים. המנצח? דיוויד פאלמר, המתופף המוכשר של להקת The The לשעבר.
מהבאטל הייתה פנייה חדה של הזמרות והנגניות, שהחליפו לחצאיות מיני סקוטיות והעניקו קטע ריברדאנסי קיטשי להפליא, עד שסטיוארט חזר לבמה כדי לסיים את השיר, כשבמקום חליפת הנצנצים הוא לובש חולצה שחורה פתוחה עד אמצע החזה. כאמור, מעודן הוא לא.
את "Rhythm of My Heart" אמר סטיוארט שהוא מקדיש, כבכל ערב, לחיילים שנפלו. כמי שנולד בתקופת מלחמת העולם השנייה, אמר, הוא מעריך את החיילים שנפלו למעננו והצדיע להם. הוידאו ארט, שהתחיל בתמונות של חיילים במלחמה, עבר להראות את התמונות מטקס הענקת תואר האבירות לסטיוארט בידי הנסיך וויליאם, שזה כנראה הכי קרוב לחייל שסטיוארט פגש. בשיר שאחרי, "You Wear It Well", כבר נראה שהירידה באנרגיה משפיעה על הקהל.
"אתם עוד כאן?", שאל סטיוארט והעניק זריקת מרץ בדמות הלהיט "בייבי ג'יין", שהקליפ שלו היה אחד הפופולריים ביותר בימי שבת בערוץ 1 המנוח. הקהל המשולהב נכנס לפעולה והשתתף בשירה. אחריו הגיע "דאונטאון טריין", והאמת, על העוול שעשה סטיוארט לשיר הזה בזה שחידש אותו והפך את הלכלוך האורבני של טום ווייטס לשיר קוקטיילים מעודן עם סולו סקסופון דושי לא כאן המקום להרחיב.
אבל אז הגיעה פאוזה, וסטיוארט שב לבמה בחליפה שלישית, מוזהבת, כדי להציג את שיא הערב: מעין אנפלאגד שבו ישבו הנגנים לצדו בשורה והעניקו רצף של להיטים בעיבוד אקוסטי. "אתם תאהבו את החלק הזה", אמר, "שירו מכל הלב". נגנית הנבל החלה בפתיח יפה ל-"First Cut Is The Deepest" (ופרצה בצחוק מופתע כשסטיוארט החמיא לה), ואחר כך הגיע "Ooh La La", שלפניו הקדים סטיוארט לשאול, "הייתי פעם בלהקה בשם הפייסז. מישהו שמע עליה? מישהו? נראה לי שאיזה בחור באוטובוס שעבר עכשיו מרים את היד".
שיא הערב ללא ספק הגיע עם "(You're In My Heart (The Final Acclaim", אותו שיר אהבה נפלא ורומנטי שמתגלה בבית האחרון כסרנדה לקבוצת הכדורגל סלטיק יונייטד. הווידאו, כצפוי, הראה משחק דרבי בין סלטיק לבין הריינג'רז. מקצב הדיסקו שבא לקראת הסוף לא הותיר מקום לספק: "Do Ya Think I'm Sexy" הקים את הפארק על הרגליים וגרם לו לרקוד, כשסולו הבס של קונרד קוש מעניק לשיר פאנקיות מבורכת.
לשיר הסיום הזמין סטיוארט לבמה את ריטה, כשהיא לובשת בתיאום מושלם עם סר רוד שמלת מראות כסופה. התאמת הגרדרובה הייתה טובה מן ההתאמה הקולית בין השניים. השיר שנבחר עבור הדואט היה "Sailing", שלמען האמת פשוט לא מתלבש טוב על הקול הענק של ריטה. השירה מלאת הוויברטו של ריטה בבית השני של השיר המינורי וההמנוני הזה, נשמעה תלושה, ונותר רק להצטער שלא עבדו יחד על דואט אחר, נאמר "Have I Told You Lately" שסטיוארט ביצע לבדו רבע שעה לפני כן.
כך הגיע הערב לקיצו, עם זמר בן 72 שמוכיח שיש לו את זה. אולי לא את השיניים המקוריות שלו אבל כן את הקול החצצי, המקורי והאגדי.