"מת על הבמה": סדרה מדכאת על אנשים מצחיקים
גיבוריה של "מת על הבמה" הם סטנדאפיסטים בשנות ה-70 שמנסים להצליח ובגדול. למרות הציפייה לטון קומי האווירה יותר קודרת ממבדרת, ועדיין יש איזשהו קסם אפל שמציל אותה מכל השחור הזה
יחסית לסדרה על קומיקאים "מת על הבמה" נותרת נאמנה לשמה הקודר, ואיננה ממש מצחיקה. זאת אומרת, פה ושם היא כן, אבל במובן המריר, מכורכם-המבט ואכול-הקנאה המאפיין את גיבוריה – חבורה של סטנדאפיסטים צעירים הנאבקים לפרוץ בסצנה האכזרית של לוס אנג'לס בשנות ה-70. עם תחילת הדרמה החדשה הזו של שואוטיים אחד מהם מצליח לעשות זאת, ומוצא את עצמו בפסגה אליה שאפו כל מצחיקני התקופה – יושב על הספה מול ג'וני קרסון (וחצי מהאומה האמריקאית) ב"טונייט שואו", כבוד לו זכו רק מתי מעט מאותם בר מזל מוכשרים שבכלל הצליחו לפלס את דרכם לתוכנית. אבל, כאמור, זו איננה סדרה מצחיקה במיוחד – ההישג של הקומיקאי דנן מובילה אותו במהירות למקום אפל ביותר בסצנה כמעט רדיקלית יחסית לפרק ראשון של סדרה חדשה, והסצנה הזאת נותנת את הטון להמשך.
קאסי (ארי גריינור) היא הצעירה התמה אך שנונה שהגיע מטקסס ונאבקת בסביבה הכל-גברית של עולם הסטנד אפ, והיא הדבר הקרוב ביותר לדמות ברת-הזדהות שיש לגלריית הדמויות העוקצניות של "מת על הבמה" להציע. מלבדה, מונה החבורה אחריה עוקבת הסדרה את ביל הציני ומר-הלב (אנדרו סנטינו) שמנהל איתה מערכת יחסים אבל לא מצליח שלא לחבל בה; את סאלי איש המשפחה שבוגד באשתו ללא הרף (סטיבן גוארינו); את אדגר המקסיקני חסר המעצורים (אל מדריגל) שנוטה לשים רגליים לקולגות/חבריו; את אדם הצעיר שמנסה להתקדם במעלה הסולם המקצועי של העסק (אר.ג'יי סיילר); את רון ואדי (קלארק דיוק ומייקל אנגראנו) שהגיעו מבוסטון בלי גרוש על התחת כדי לנסות ולפרוץ, ואת גולדי (זוכת האוסקר מליסה ליאו) – המאמא היהודית הקשוחה ונעדרת הסנטימנטים שמנהלת את המועדון המאכלס את כל אלה, ובעצם מנווטת גם את הקריירות המפציעות שלהם לפי גחמותיה.
הגישה הזו מעניקה נימה של אותנטיות מחוספסת למתרחש, גם אם מדי פעם היא מכבידה על "מת" עד לנקודת שבירה. האווירה הסבנטיזית הדחוסה והאינטנסיבית שבורא פלבוט גם היא מתגלה כאלמנט משכנע אך מכביד - כמויות הקוק האינפלציוניות והסטיילינג הקלאוסטרופובי מעלים פלאשבקים מ"ויניל" האסונית.
אבל משהו פה יתפוס אתכם, למרות כל הכובד, למרות כל הדיכאון. יש איזשהו קסם אפל השורה מעל "מת על הבמה", כזה שחובר לתחושת הזמן והמקום החזקים שלה וגורר אותך למטה איתה, אפילו אם התחושה לא באמת נעימה. אני, לפחות, מסוקרן מספיק כדי להישאר עוד זמן מה ולברר איך זה בדיוק קורה.
ועוד דבר: הקאסט הצעיר והכריזמטי של "מת על הבמה" לגמרי עושה את העבודה, אבל יש משהו קצת מוזר בבזבוז של הסדרה את השמות הבולטים יותר המשתתפים בה. סבסטיאן סטאן ("קפטן אמריקה: חייל החורף"), למשל, מעצב דמות שהיית רוצה לראות הרבה יותר ממה שהעלילה כופה עליה, ודילן בייקר הנהדר שמגלם את ג'וני קרסון האגדי למרות היעדר ולו טיפת דמיון ביניהם מקבל זמן מסך זעום גם כאן, לפחות בהתחלה. אבל במקרה של אלפרד מולינה – שחקן עילוי, שכהרגלו הרשים השנה כבמאי רוברט אולדריץ' ב"אויבות: בטי וג'ואן" ופה מגלם אמרגן קטן המשורטט ללא הקפדה או עניין יתרים – זה כבר צורם במיוחד. מה נסגר?
הסדרה משודרת ב-yes Oh וב-yes VOD.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
הכתבה פורסמה ב"פנאי פלוס".
