ביקורת סרט - "כמעט מפורסמת": סרט נוער ישראלי כושל
הסרט החדש של נועה קירל, עומר דרור ושות' משלב בין הפנטזיות של אינספור ילדים - להיות מקובל בבית הספר ולהיות כוכב טלוויזיה מפורסם - ומוביל להתפכחות הבלתי נמנעת. הניסיון להרביץ מוסר בצופים הצעירים, במקרה הזה באמצעות תוכנית ריאליטי מניפולטיבית במיוחד, הוא לא יותר מפרסומת לעולם הערכים החומרני והנוצץ. את קהל היעד הטבעי אין טעם לשכנע שלא לצפות בו, ולכן אנו פונים לכל היתר
כמבקר קולנוע אני מאמין שנדרשת גמישות מחשבתית כדי להעריך סרטים מסוגים שונים. אבל עקרונות לחוד ומציאות לחוד. אינני קהל היעד של סרט הילדים/נוער הישראלי "כמעט מפורסמת". אני לא צרכן של תוכניות הריאליטי ובוודאי לא של תוכניות הילדים שבהן הפכו השחקנים ל"כוכבים". אינני מתיימר לבקר את ההעדפות ואת הטעם המתגבש של קהל היעד - ילדות בתחילת שנות העשרה לחייהן, וממילא ספק רב אם יש דבר שניתן לכתוב שישפיע על רצונן לצפות בסרט.
הביקורת הזו גם לא מיועדת לקוראים שעברו את שנות העשרה וחרף זאת שוקלים לקנות כרטיס. מי שצורך את התכנים שעליהם הסרט מבוסס ממילא יודע (כלומר, השד יודע) מה מצוי בהם שיכול לעניין אדם בוגר. אני מפחד אפילו להעלות השערות בנושא. נותרה רק קבוצה קטנה - אלו שלא ממש מכירים את התכנים שעליהם מבוסס הסרט ובכל זאת עלולים למצוא עצמם קונים כרטיס. ספק אם אנשים כאלו אכן בנמצא, אך אם הם קיימים ההמלצה שלי ברורה: אל תטרחו.
"כמעט מפורסמת" הוא נציג מגמה שהולכת ותופסת תאוצה של סרטים ישראליים לילדים ובני נוער. ככזה הוא פועל במתח שבין האספקט ה"חינוכי" שבו הדמויות אמורות לעבור תהליך של התפתחות חיובית, ומנגד הצורך לייצר "פאן" שבלעדיו הצופים והצופות הצעירים לא יטרחו להגיע. במקרה הנוכחי העלילה מתמקדת בצורך של ילדים להיות מקובלים חברתית והפנטזיה על הפיכה למפורסם ונערץ. מכיוון שמדובר בעולם הערכים העכשווי של הנוער הישראלי (לפחות אלו מהם שצופים באופן לא בררני בערוצי הטלוויזיה המסחרית), הרי שהצרכים והפנטזיות מעוצבים ביחס למנגנוני הפרסום והזוהר של תוכניות ריאליטי.
נועה קירל: "לא פספסתי את הילדות שלי"
הגיבורה היא שיר כרמי בת ה-16 (ניב סולטן) נערה "חכמה" שאינה מקובלת בבית הספר. החוכמה שלה מוגדרת בכך שהיא עומדת להתקבל לבית ספר למחוננים ולעזוב את בית ספרה הנוכחי. מלבד תיוג זה (הדרך החיובית ביותר להגדיר דמות לא מקובלת מבחינה חברתית), אין ולו מעשה בודד שהדמות מבצעת לאורך הסרט שמעורר רושם כאילו האינטליגנציה שלה היא מעל הממוצע. רוני (עמית יגור) היא חברתה היחידה, וגם חברות זו תעמוד במבחן כששיר תרגיש שהיא הופכת למקובלת.
עוד ביקורות קולנוע:
ירדן ודנה (מור פולנוהר ונואל ברקוביץ), שתי הביצ'יות הנמצאות בלב מעגל המקובלים של השכבה, מארגנות מסיבה נחשקת. בעבור הזמנה שיר שוקלת לגנוב טופס של מבחן מתמטיקה מאימה המורה, המלמדת באותו בית ספר. עם אימא מורה (ליאת אקטע), ואב (נתי רביץ) שהפך למורה ליוגה - למרות שהוא רק עושה קריקטורה של מדיטציה - ברור כי שיר לא הייתה אמורה להתנהג כך.
תומר (עומר דרור), אחיה הגדול של שיר, הוא חייל משוחרר ומגודל שיער שאמור לצאת לטיול הגדול בהודו עם חברתו מיה (עמית פרקש). חייו וחיי המשפחה משתנים כשהוא מתקבל לתוכנית ריאליטי-תחרות השירה בשם "דה וואן". יוצר התוכנית והמנחה שלה הוא מניפולטור בשם אלעד (אורי פפר) שמהנדס את דימוי המתחרים לצורכי הרייטינג. עם ההתקדמות בשלבי התחרות המניפולציות יחריפו.
תומר מצוות לנערה אמביציוזית בשם רותם (הסנסציה הבריטני ספירסית נועה קירל), ואמור לא רק לשנות את הופעתו ואת הסגנון הפשוט של שיריו, אלא גם להיות חלק מ"רומן" עם רותם שמוכתב על ידי אלעד. במקביל, בעולם האמיתי, שיר עפה על עצמה ומבצעת מעשים מפוקפקים כדי להבטיח את נצחונו של אחיה. אך ההתפכחות של שניהם בוא תבוא.
"כמעט מפורסמת" מציע משחק כפול שמזכיר את סדרת הטלוויזיה (Unreal): הצגה של המעטפת של תוכנית ריאליטי החושפת את המניפולציות שמייצרות דרמה טלוויזיונית. כביכול יש להצגה זו ערך "חינוכי" שמולו מציבים יוצרי הסרט (התסריטאית חן קלימן-גל, המעבדת את סדרת הספרים "כמעט מפורסמת" של מיכל בכר) את "הערכים הנכונים" שאותם אמורה, בסופו של דבר, הגיבורה לאמץ.
בפועל המהלך התסריטאי הוא ניסיון מכוון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. להציג את הפשרות המוסריות שנעשות למען ההצלחה, אבל לא לגבות על חטאים אלו את המחיר "המבאס". כך לא מחבלים בהנאתם של הצופים הצעירים הכמהים להצלחה דומה. הסרט מכיל מספר קטעי הופעה המוצגים בשלמותם ושתפקידם למכור את הזוהר של הריאליטי - כולל הופעות אורח מביכות למדי של צוות השיפוט הכולל את גל אוחובסקי, עינת שרוף וקורין אלאל. חוויית הפרפורמנס מאיינת את ההתבוננות "הביקורתית" שלכאורה קיימת בסרט. באופן אישי לא השתגעתי על קטעי ההופעה, אבל מה זקן כמוני מבין.
העלילה הופכת את התהליך המוסרי שאותו עוברים שיר ותומר לכזה החודר לתוך תוכנית הריאליטי. למעשה, ההגעה לתיקון המוסרי משולבת בתוכנית הריאליטי והופכת לריאליטי אפקטיבי יותר מהמניפולציות המתוכננות של אלעד ושות'. השיקום המוסרי הוא לא רק הצלחה אישית ופרטית אלא גם הגשמת החלום בפרמטרים של הריאליטי. כלומר, הסרט שלכאורה מציג אבחנה ברורה בין טוב ורע אינו יותר מפרסומת לעולם הערכים החומרני והנוצץ: חשיפה כוזבת של אשליה שמטרתה לעצב אשליה מתוחכמת ממנה.
אם כל זה עלול לגרום ל"כמעט מפורסמת" להישמע כסוג של מלאכת מחשבת מתוחכמת - הרשו לי להתנצל. לא לכך הייתה הכוונה. למעט הליטוש שתקציב ההפקה מאפשר לא התרשמתי שהרכיבים האחרים (בימוי - מרקו כרמל, הכתיבה או המשחק) מתעלים באופן משמעותי על הסטנדרטים בסדרות טלוויזיה לילדים.
