"זה מאוד נחמד לעלות במשקל בשביל תפקיד, הבעיה היא בירידה"
בני אבני העלה 10 קילוגרמים והשיל כמעט 30 לצורך דמותו בסרט החדש של ניר ברגמן, "להציל את נטע". "נתתי דרור לתיאבון הבריא שלי", אומר השחקן בראיון ל-ynet, ומספר גם על ההבדלים בין התפקיד החדש לזה שהוא ממלא ב"החברים של נאור"
אפשר להגיד בביטחון כי בני אבני (46) הוא אחד השחקנים הכי שונים בנוף המקומי. הוא כמעט ולא הולך לאודישנים, הוא ממש לא אוהב להתראיין ולדבר עם התקשורת, ובמקביל לתפקידים בפריים-טיים בטלוויזיה ("החברים של נאור", "פלפלים צהובים") הוא עובד בתור טייס באל על. "אבל זה לא מעניין" אומר אבני, ומסרב לדבר על הפרט הביוגרפי הייחודי הזה לאורך כל הראיון שמתקיים עמו לרגל תפקידו בסרט "להציל את נטע" של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי") וערן בר-גיל. נו, אמרנו שהוא שונה.
"להציל את נטע", שעולה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב ונכתב בהשראת ספרו של בר-גיל, "ברזל", מגולל את סיפורו של נטע (אבני) - גבר שנקלע למשבר. לאורך שנה אחת הוא פוגש ארבע נשים אקראיות, וכל אחת מהן עוזרת לו בדרכה ומשפיעה על חייו. לעיתים רק בעזרת מילה אחת ולעיתים בזכות החלטה מקצועית קרה. "זה מה שאני אוהב בסרט הזה. בעזרת הפגישות הללו - כל אחד שם מציל את השני. וזה מוצג באופן עדין כך שהצופה צריך להשלים את הפרטים בעצמו, לא הכל מוגש בכפית".
אבני מעיד על עצמו שהוא לא הולך לאודישנים רבים, "רק למה שמאוד מעניין אותי", ובמקרה הזה הוא רצה את התפקיד. "הרגשתי שאני צריך להיות שם. היו הרבה פגישות עם ניר לפני, כי לוקח לו הרבה זמן להחליט, לשמחתי הרבה הוא בחר בי".
המשבר בחייו של נטע מתבטא בעיקר במראה הפיזי. בתחילת הסרט אנחנו פוגשים גבר שמן, מוזנח ודיכאוני. בסופו, עם השלמת תהליך "ההצלה", הוא חוזר לממדים מצומצמים יותר וניכר כי מעבר לשינוי החיצוני הוא גם עבר שינוי פנימי. לצורך כך, אבני נאלץ לעלות עשרה קילוגרמים ולרדת כמעט 30.
איך היה השינוי הפיזי עבורך?
"זה היה חלק מהגדרות התפקיד, ניר דאג מראש לטבלאות ומספרים מדויקים שצריך להגיע אליהם. העלייה הייתה מאוד נחמדה, פשוטה וקלה. נתתי דרור לתיאבון הבריא שלי ולא חשבתי על מה שאני אוכל כי היה לי את התירוץ 'זה לתפקיד', וזה היה תענוג.
"כמובן שהירידה הייתה יותר מורכבת. זה לא ממש הולך ברגל ולצורך כך בנינו מסגרת מאוד ברורה. הייתה תזונאית בסיפור וכושר גופני מכל הסוגים - מיוגה ועד ריצות".
הבנתי שניר ברגמן רץ איתך?
"כן, הוא ידע שלבד זה קשה אז הוא לקח אחריות והצטרף אליי, לקח טרמפ. התחלנו לרוץ ביחד. בהתחלה זה היה בקצב איטי, כי זה לא בריא לרוץ כשאתה כל כך צ'אבי. אחר כך הגענו לעשרה קילומטרים ביחד".
הזיכרונות של אבני מהתהליך חיוביים ואפילו המפגשים עם התזונאית היו משעשעים עבורו. "פעם בשבוע הייתי בא אליה ונשקל. אם לא הייתי עומד ביעד, ניר שיחק אותה כועס ואני עשיתי כאילו אני מפחד ממנו - אחרת כל מערכת ההרתעה שהוא ניסה ליצור הייתה משתבשת". לדבריו, אף אחד לא התרגש מהמשקל הרב שהעלה. "בת זוגי הבינה שזה לצורך התפקיד, הבן שלי בעיקר צחק ממני. אימא שלי זרקה הערה של דאגה, אבל ככה זה אימהות - הן יותר מודאגות".
באופן כללי אתה בן אדם ששומר על הבריאות?
"אני לא פריק בריאות. בואי נגיד שמאז שהסרט נגמר לא באמת השתמשתי בנעלי הספורט. זה מדהים לראות שכשיש לך מטרה שאתה מחויב אליה, אתה תעשה הכל כדי להגיע אליה, וכשהיא נגמרת - אתה לא תעשה כלום בנידון".
הסרט בנוי מארבעה חלקים, כל אחד שם כאמור דגש על דמות נשית אחרת. דליה (רותם אבוהב), היא סגן אלוף בצבא ואם חד הורית שעסוקה מדי בשביל להתייחס לכאבי הבטן של בתה; רותי (נעמה ארלקי), היא צ'לנית לסבית שחוזרת בשאלה ועוברת טיפולי הפריה אף שיש לה השגות בעניין; מירי (עירית קפלן) יוצאת לפיקניק עם משפחתה, שבמהלכו בעלה אמור לספר לילדיהם שהוא עוזב את הבית; ושרונה (נטע ריסקין), חוזרת לארץ בעקבות מות אימה כדי להכניס את אחותה המוגבלת למוסד (בהופעה מצוינת של נוריה דינה לוזינסקי), שדווקא רוצה להישאר בסביבה המוכרת שלה. בכל הסיפורים האלה משתלב נטע באלגנטיות, מה שמאפשר לצופים לחוות את השינוי שהוא עובר ולהיחשף לשבר שנגרם בחייו.
מה היה החלק האהוב עליך?
"כולם חלקים מאוד טובים ואהבתי את כולם. נהניתי מאוד מהסיפור של זוג הלסביות, משהו בשלב של הדמות שלי שם, שהיא נמצאת בשפל של השפל - בתור שחקן זה היה מעניין לשחק דמות כזאת".
היו לך גם רגעים כאלה בחיים, שכל מה שרצית זה להיכנס לכוך ולעשות ריסטארט לחיים?
"אני חושב שאין בן אדם שלא חווה את השלבים האלה בחיים. לכל אחד יש את הרגע הזה שבו הוא שואל את עצמו מה הוא הולך לעשות עם החיים האלה".
תהליך צילומי הסרט היה ייחודי לתעשייה הקולנועית. בדרך כלל סרט ישראלי מצטלם במשך שלושה שבועות - במקרה הזה, כדי לתעד את השינוי הפיזי שאבני עבר, הסרט צולם במהלך שנה שלמה עם הפסקות. "זה היה חריג אבל יצר משהו מאוד מעניין. למרות ההפסקות הארוכות חיינו את הסרט במשך שנה, וזה
הרגיש כמו ציר זמן כמעט נכון. בכלל, העבודה על הסרט הייתה עם הרבה אורך נשימה, זה נתן תחושה מיוחדת".
מה ההבדל בין זה לצילומים של "החברים של נאור"?
"מכירה את המשפט זה עגבנייה וזה מלפפון? מדובר בשני דברים שונים כשכל אחד מהם הוא מה שנקרא טוב. ההבדל העיקרי הוא הזמן, בטלוויזיה הכל קורה ביחד - אתה יכול באותו יום לצלם את הפרק הראשון וגם את האחרון".
בסוף הסרט מגיח בנו של אבני בתפקיד קטן. "אני חושב שהם פשוט נתקעו בלי ילד בדקה ה-90. הילד רצה, וככה בעצם יש לו זיכרון מדהים להמשך חייו. לא דחפנו את העניין הזה, הוא נהנה וזה מה שחשוב".
לשאר הצוות שעבד עמו במשך השנה הזו - ברגמן והשחקניות ששיחקו לצדו - הוא מקפיד להחמיא. "הייתה לי זכות גדולה לעבוד איתן, ממש ברכה. גם העבודה עם ניר, כמובן. כל שחקן היה שמח לעבוד עם האיש הזה שיודע ומכיר איך לעבוד עם שחקנים".
