קוף לפני מצלמה: הקופים בקולנוע
הם נושאים מחלות נוראיות או סיגריה בזווית הפה, מהווים סכנה לאנושות, אתנחתה קומית או חבר לעת צרה, ומככבים על המסך הגדול משחר המצאתו - לטוב ולרע. לרגל עליית הסרט "כוכב הקופים: המלחמה" יצאנו למסע על שתיים בעקבות האבולוציה של הקופים בקולנוע. אחרינו, בני אדם
בעוד שכלבים מגלמים את החבר הכי טוב של האדם בקולנוע, כרישים את הסיוט הכי גדול שלו וסוסים את כלי התחבורה היעיל ביותר (עד המצאת המנוע, כמובן) - לקופים בקולנוע מעולם לא היה תפקיד מוגדר וקולנוענים רבים השתמשו בדמיון הרב ביניהם לבין בני האדם כאלגוריות שונות על החברה. לעיתים הקוף מוצג כאויב מר המאיים עלינו ומעביר מחלות מסוכנות ("קינג קונג", "כוכב הקופים"), לעיתים הוא משמש כזקן השבט ("מלך האריות") ובמקרים אחרים, בשל הקלות שבה ניתן לאלפם ולהשתמש בהם בסרטים - כאתנחתא קומית ("בדרך לחתונה עוצרים בבנקוק"). לרגל יציאת הסרט השלישי בסדרה המאותחלת של פוקס, "כוכב הקופים: המלחמה", החלטנו לצלול אל האבולוציה. של הקופים בקולנוע.
חה חה, קוף מעשן סיגריות
עם המצאת הקרקס ומופעי הרחוב, קופים שימשו ככלי שעשוע בידי בני האדם. לכן, כשתעשיית הבידור עברה למסך הגדול, מגמה זו נשמרה וקופים מילאו תפקיד משני משעשע בסרטים אילמים. הקומיקאים צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון והרולד לויד נהגו להשתמש בקופים בסרטיהם האילמים, בעיקר מזן הקפוצי'ן (כמו הקוף של רוס גלר, מרסל, מהסדרה "חברים"). מטרתם הייתה לבדר ולהצחיק את צופים, ומי שצופה בהם כיום, לא יכול שלא לחשוב על כך שזכויות בעלי החיים היו הדבר האחרון שהיוצרים חשבו עליו (ללויד יש סרטון שבו שימפנזה מעשן סיגריה).
אף שהקופים בקולנוע עברו שינויים רבים, גם בקולנוע המודרני ניתן לראות את הקופים הבידוריים. אייס ונטורה, בלש החיות בגילומו של ג'ים קארי, הסתובב עם קוף הקפוצ'ין ספייק בסדרת סרטיו "אייס ונטורה: בלש בצחוק" (1994); ג'יי ובוב השקט הבריחו את האורנג-אוטן סוזנה בסרט "ג'יי ובוב השקט מכים שנים" (2001).
לעיתים הקוף הבידורי שודרג לחבר, למשל אבו ב"אלאדין" ולעיתים הודבק לו איפיון ערמומי, כמו קוף הקפוצ'ין ג'ק ב"שודדי הקארביים" או בקריסטל, הקופה הגרידית מ"בדרך לחתונה עוצרים בבנקוק" (2011) שמעשנת סיגריות (סביר להניח שהפעם מדובר באפקט) ולובשת ג'קט של הרולינג סטונס. לכאן ולכאן, האפקט נותר קומי בבסיסו.
אימאל'ה, קוף!
בשנת 1933 יצא הסרט "קינג קונג" והתייחס אל הקוף לא כחיית שעשוע תמימה אלא כאיום ממשי על בני האדם. קונג מוצג כגורילה ענקית שחיה בנחת באי הגולגולת, אי מסתורי ולא מוכר המאוכלס בילידים מקומיים. צוות צילום, שכולל מפיק ובמאי בשם קרל דנהאם, שחקנית בשם אן ועוד אנשי הפקה, מגיע לאי כדי לצלם בו סרט ונתקל בגורילה ובילידים שחיים בו. הם חוטפים את אן כדי להביא אותה כמנחה לקונג, אך במקום לטרוף אותה הוא מתאהב בה מציל את חייה בקרב מול טי-רקס ענקי.
לצערו, על אף כוונותיו הטובות, הוא נלקח בשבי לניו יורק כדי לשמש אטרקציה לתושבים שמשלמים כסף כדי לצפות בו ולצלמו. הבזקי הפלאש ממצלמות המבקרים מסנוורים אותו, עד שהוא מתעצבן וקורע את השלשלאות שכבלו אותו. במהלך מנוסתו וחיפושיו אחר אן, הוא הורס את העיר ניו יורק עד שלבסוף, באחת הסצנות הכי העצובות וזכירות בקולנוע, הוא נופל מבניין האמפייר סטייט, אחרי שחיל האוויר של צבא ארצות הברית פוגע בו.
אף שקונג זרע הרס ופחד בעיר, כבר אז היה ברור לכולם - מי שנהג שלא כשורה היו בני האדם, שהונעו מתאוות כסף, ולא הגורילה, שבסך הכול התאהב באן והתנהג כלפיה ברגישות. לכן הסוף, שהציג את ניצחון בני האדם על קונג, אינו ממלא את הצופה באושר ושמחה כצפוי בסופם של סרטי האסונות, אלא באמפתיה כלפי הקוף הדחוי והמאוהב.
גישה חיובית זו כלפי קופי האדם (זן נפרד של קופים) נשמרה ושודרגה גם בסרטי "כוכב הקופים" (אף שקשה להתייחס אליהם כאל מקשה אחת). בבסיס סיפוריהם, בני האדם מאותגרים מהאינטליגנציה של הקופים, והאדם, שרגיל להיות המין הכי חזק וחכם, מאוים מהאפשרות כי ייתכן ויש מין יותר מפותח ממנו, או כזה שמתקרב לרמתו. בעזרת השימוש בקופים, סרטים אלה דנו בשאלות הבוערות בתקופה.
הסרט הראשון, "כוכב הקופים", יצא ב-1968 על רקע התנועה לשיוויון זכויות בין שחורים ללבנים בארצות הברית והיווה אלגוריה למצב החברתי באותן שנים. הסרטים השייכים לאתחול משנת 2011 מתעסקים יותר בקשר בין האדם לטבע, בהתאם לשיח הציבורי של שנות האלפיים ולדיון על ההתחממות הגלובלית להשפעותיו ההרסניות של האדם על הטבע.
"הקוף המאיים" לא מסתכם רק בעבודה שהוא יצור חכם וחזק - לעיתים האיום שלו גם קשור בדמיון הגנטי שלו לבני האדם כמפיץ מחלות. בסרט האפוקליפטי, "28 ימים אחרי" של דני בויל משנת 2002, וירוס קטלני שמקורו בקופי שימפנזה כלואים משמיד את האנושות. גם במקרה הזה, האשמה היא לחלוטין בבני האדם, בין אם מדובר במדענים שיצרו את הוירוס או בפעילים ששחררו את הקופים כאקט הומוניטרי. גם ב"כוכב הקופים: המלחמה", הקופים חשודים כמעבירי מחלות לבני האדם ועל כן צריך להילחם בהם.
חכם, אבל כי הוא כמונו
כמו הינשוף שזוכה פעמים רבות לדימוי "זקן השבט" בתרבות הפופלרית, כך גם הקוף מתואר פעמים רבות כחכם, במיוחד כשהוא נמצא בסביבת בעלי חיים. אפיון זה לרוב משמש כטפיחה על השכם לאנושות - הקוף הוא היצור שהכי קרוב לבני האדם ולכן הוא יהיה היצור הכי חכם בסביבה אם אין כאלה בסביבתו. דוגמאות לכך אפשר למצוא בשני סרטי דיסני פופולריים - "מלך האריות" ו"ספר הג'ונגל".
ב"מלך האריות", ראפיקי, קוף מזן המנדריל, משמש כיועץ המלך למופאסה ומתעד את האירועים שמתרחשים בממלכתו בעזרת ציורי קיר, כלומר, הוא ההיסטוריון שבזכות ידיעת העבר שלו, יודע מה מצפה לבעלי החיים בעתיד.
ב"ספר הג'ונגל", דמותו של המלך לואי - קוף אדם מזן האורנג-אוטן, מצטייר כחיה הכי פקחית בסביבה. להבדיל מ"מלך האריות" החוכמה שלו לא פועלת לטובת מוגלי, גיבור הסרט, אלא לטובתו האישית. לואי הוא היצור היחיד בג'ונגל שמבין את חשיבות האש והוא פוגע במוגלי כדי שיסביר לו איך מייצרים אותה. בעוד שאויבו המר של ילד הג'ונגל, הטיגריס שירחאן, מנסה להרגו בעזרת כוח, לואי מנסה להשתלט על הג'ונגל בעזרת האש - ראייה המעידה על חוכמה יוצאת דופן.
אדם אחרי הקוף
וכמובן, אי אפשר לכתוב על קופים בקולנוע מבלי להתייחס לסצנת הפתיחה של "2001: אודיסאה בחלל" של הבמאי סטנלי קובריק. אורכה תשע דקות והיא מתארת את הקשר בין בני האדם לאלימות ולטכנולוגיה דרך קופים פרימטיבים. הקופים שמוצגים בתחילת הסרט אינם שייכים לזן מסוים, אך ניכר כי מדובר במין של קופי אדם המזכירים גורילות. הפרק שנקרא "פרה-היסטוריה" ואורכו תשע דקות, מראה קבוצת קופים שנמצאת באיום תמידי מהסביבה הפראית שבה הם חיים.
יום אחד מופיע עצם מלבני גדול ושחור באמצע המדבר. העצם מסקרן את הקופים והם מתאגדים סביבו ומושפעים ממנו. זמן קצר לאחר מכן אחד הקופים משנה את התנהגותו כשהוא מבין שהוא יכול להשתמש בעצמות בעלי חיים כנשק. בסוף הפרק הקופים מחזירים את שליטתם במאגר מים סמוך אחרי שהקוף הורג קוף מלהקה אחרת בעזרת העצם. הוא מניף את העצם באוויר. קאט - אלפיים שנה קדימה ואנחנו רואים חללית באוויר.
רבות דובר על הסצנה הזאת ועל המשמעויות שלה, כשהפרשנות הרווחת היא שכל ההישגים של האנושות קשורים יד ביד עם היכולת שלנו לשלוט על הסביבה ולגבור על הטבע - ולולא האלימות והכוח שיש בנו, לא היינו מצליחים לעשות זאת. הקופים הפרימטיבים שהבינו זאת קשורים בקשר ישיר לבני האדם ואנחנו ממשיכי דרכם.
