"אני לא יודע אם גודאר אנטישמי, אבל יש לו אובססיה עם ישראל"
הסרט "יוצא מן הכלל" שיפתח הערב את פסטיבל ירושלים ה-34 מגולל את סיפור האהבה של הבמאי ז'אן לוק גודאר בצרפת של שנות ה-60. הבמאי, מישל הזנוויציוס, והשחקן הראשי, לואי גארל, סיפרו במסיבת עיתונאים על היצירה ועל תפיסותיו של גודאר בנוגע ליהודים
הסרט "יוצא מן הכלל" המגולל את סיפור אהבתם הקצר של הבמאי ז'אן לוק גודאר (לואי גארל) עם ויאזמסקי (סטייסי מרטין) בסוף שנות ה-60 בצרפת, יפתח הערב (ה') את פסטיבל הקולנוע בירושלים ה-34 במספרו. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בסינמטק ירושלים לרגל ההקרנה השתתפו הבמאי מישל הזנוויציוס (שביים גם את הסרט "הארטיסט") והשחקן הראשי לואי גארל. גארל הוא בנו של הבמאי הצרפתי פיליפ גארל ובעצמו תסריטאי ובמאי, שכבר השתתף בשני סרטים שעסקו באותה תקופה, כשהבולט שבהם היה "החולמים" של בארטולוצ'י.
"כשהייתי בן 15 הייתי עסוק באירועי מאי 68", אמר גארל במסיבת העיתונאים. "שיחקתי בשני סרטים על התקופה, ללא שיחזור מקיף שלהם. כשקראתי את התסריט של מישל (הזנווציוס) ראיתי דרך לעסוק בתקופה של 68 עם פחות מלנכוליה ונוסטלגיה. מה שאני יודע על גודאר מהספר של ויאזמסקי ומהוויכוחים שלו עם אנשים כמו פרנסואה טריפו, הוא שהוא אהב להילחם על רעיונות הנוגעים באתיקה ומוסר עם האנשים שהיו קרובים אליו. אני לא יודע אם חברות חשובה לו, קולנוע חשוב לו. הוא נלחם ברעיון הקונבנציונלי של חברות".
הזנווציוס, מצדו, לא מסתפק בהצגת פרק מחייו הפרטיים של הבמאי הנערץ בסרט, אלא בוחן אותם באמצעות רצף התייחסויות לשפתו הקולנועית של גודאר. למעשה, הוא מפרק את חייו של גודאר ואת סרטיו באמצעות סגנונו שלו. כמו ב"ארטיסט", זהו סרט נוסף של הבמאי שבו הוא משחק עם אלמנטים סגנוניים באופן שהוא סוג של מחווה קומית. הפעם הוא בחר את הסגנון של הבמאי שסיניפילים רבים רואים בו לא פחות מאל קולנועי.
"הנטייה שלי היא לשחק עם הקולנוע ולא רק לעשות סרט תקופתי, אלא לשחרר את האובייקט הקולנועי ולשחזר את דרך הצילום והעריכה", אמר הזנווציוס. "אם תראו את הסרט בלי להכיר את סרטיו של גודאר תחשבו שאני גאון. סיקוונס אחד כמעט זהה למקור - סיקוונס אהבה בשחור לבן מהסרט 'אישה נשואה', אבל כל האחרים מתרחקים יותר מהמקור. אני מקווה שהקהל נהנה לצפות בכל".
על ההחלטה לעשות סרט דווקא על נושא זה אמר הזנווציוס: "קראתי את הספר (שוויאזמסקי כתבה על הנושא) בנסיעה בין בריסל לפריז. בפריז כבר ידעתי שארצה לעשות אותו. זהו סיפור אהבה מיוחד אוניברסלי וטראגי, אבל ראיתי שיש בו גם הזדמנויות לקומדיה, ונמשכתי גם להקשר הפוליטי של מאי 68. העובדה שהסרט על גודאר אישרה לי לעשות סרט על המניירות שלו, מסע בעולמו, ולספר את סיפורו בדרך זו".
באחת הסצנות בסרט, גודאר נושא דברים בפני סטודנטים מהפכניים ומתנסח בצורה מבולבלת, בעודו מנסה להיות יותר רדיקלי מהם, בנוגע לעמדותיו לגבי היהודים כנאצים החדשים. הזנווציוס נשאל על סצנה זו וציין כי היא לא מופיעה בספר, אך לדבריו: "אני הייתי חייב להתייחס לכך כיוצר וכיהודי". הזנווציוס הסביר כי "ניסיתי להפוך את זה לקומדיה (דמותו של גודאר מוצגת בהקשר זה באופן נלעג – א.ד). אני לא יודע אם הוא אנטישמי, אבל אם כן, זו לא הבעיה שלי אלא שלו. אני חושב שיש לו אובססיה עם ישראל ועם היהודים. לא הייתי מדבר איתו על הנושאים האלו".