אוקיי אוקיי אוקיי, שימו גיטרות: השירים שרדיוהד צריכים לבצע בישראל
לקראת הופעתה המצופה של רדיוהד בישראל, בחרנו חמישה שירים שהכי בא לנו לשמוע על הבמה ולא קוראים להם "קארמה פוליס". מהקינה על אובדן האלמוניות, דרך שיר פרידה צפויה מאהוב - וגם זה שרוג'ר ווטרס חייב לשמוע שוב ושוב. ומהם הפייבוריטים שלכם? ספרו לנו
מחר (ד'), לשמחתם של עשרות אלפי מעריצים אדוקים (ולמורת רוחו של רוג'ר ווטרס אובססיבי אחד), תעלה רדיוהד על במת פארק הירקון ותפצח בהופעתה הראשונה בישראל זה 17 שנים.
מאז יצאה הודעה על שובו של ההרכב למחוזותינו, החליף את האופוריה והתעלות הנפש דיון מתיש בין אנשי תנועת ה-BDS ובראשם ווטרס - שכל כולו ניסיון למנוע מתום יורק ושות' להגיע. יורק הגיב, חבר פינק פלויד ירה חזרה, ובתוך כל דיון הבעד ונגד - העובדה שמדובר באחד הרכבים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה מעט נדחקה לשוליים.
כן, בלמעלה מ-20 שנות פעילותה בנתה לעצמה רדיוהד מוניטין של אחת הלהקות החשובות בדורה, השכילה להתפתח ולהשתנות עם רוח הזמנים, ידעה להחליף את הגיטרות של הניינטיז במחשבים של המילניום החדש - ואז לחברם יחד.
רגע לפני שיעלו לבמת פארק הירקון, קבלו חמישה שירים שממש היינו רוצים לשמוע שם, את הסיבות לבחירות ואת הסיפור שמאחוריהם. זוהי רשימה מבוססת טעם אישי, ואתם יותר ממוזמנים לספר בתגובות מהו השיר שאתם הכי מחכים לו ולמה.
"Idioteque"
"מי בבונקר, מי בבונקר", שואל בחרדה תום יורק ב"Idioteque", מהשירים האהובים של רדיוהד, שבהחלט קיים סיכוי שיתנגן בפארק. בהתחשב בעובדה שמדובר בהופעה השנויה ביותר במחלוקת בתולדות ההרכב, ובכך שרבים מפרשים את "Idioteque" כשיר מלחמה פוסט-אפוקליפטי, לא מן הנמנע שיורק וחבריו ימצאו אותו הולם לביצוע במקום שיודע מלחמה כדרך חיים. אף שמעולם לא יצא כסינגל, זהו אחד השירים הבולטים מתוך Kid A והוא ללא ספק הנוירוטי מכולם.
מילות השיר זכו לפרשנויות רבות, כשהפופולריות שבהן גורסות כי מדובר בשיר שמתאר מצב של אחרי מלחמת עולם ו/או תיאור של תוצאות ההתחממות הגלובלית - נושא שיורק הרבה לעסוק בו בראיונות.
"עידן הקרח מגיע, עידן הקרח מגיע", נאמר שם בשורה מצמררת אחת מני רבות המופיעות בשיר, שיש גם מי שרואה בו לעג למוזיקה אלקטרונית רפטטיבית. ואולי, הדרך הנכונה לפרשו כשילוב של כל אלה: מלחמה, התחממות גלובלית, חרדה שמוקדי הכוח מטמיעים בנו מפני סכנה מתקרבת, אדישות מול סכנה ממשית, צחוק מטורף עד שנופל לך הראש, ומשפט אחד שאולי רוג'ר ווטרס צריך להפנים - "אני רוצה לשמוע את שני הצדדים".
"Man of War"
עדיין במלחמה, ואולי מהסוג המטאפורי. עד השנה, הסיכויים לשמוע את "Man of War", שנולד בסשנים של "OK Computer" אך לא יצא כחלק מהאלבום, היו קלושים למדי. לאורך ההיסטוריה של הלהקה הוא נוגן פעמים ספורות בהופעות חיות, ולמעשה יצא רק בקיץ האחרון במסגרת "OKNOTOK", ההוצאה המחודשת של האלבום ממנו הושמט, לה התווספו בי-סיידס ושלושה שירים שלא יצאו לפני.
"איש המלחמה" (או "Big Boots" בשמו הנוסף) הוא אחד מהם, ואת היציאה המאוחרת אחרי 20 שנות כספת ליווה קליפ מעולה שכולו פרנויה, בלבולי אור וחושך, יום ולילה ותום יורק רדוף אחד.
המילים עצמן מרמזות על מרחק פיזי בין בני זוג, אולי המרחק שבין יורק לבת זוגו כשהוא בסיבוב הופעות, אולי זה שבין אדם לעצמו. לכו תבינו שורות כמו "כשאחזור הביתה אאפה לך עוגה, עשויה מכל העיניים שלהם". כך או כך, הבחירה לא להוציא את "Man of War" לא לגמרי ברורה, שכן מבחינת לחן, ליריקה ואווירה כללית - מדובר בשיר קלאסי של רדיוהד, אז או היום.
"The Bends"
לא קיימים הרבה שירי נושא של אלבומים שלא יצאו כסינגלים מתוכם, אבל כזה הוא "The Bends", מתוך אלבומה השני של הלהקה מ-1995.
ואולי זה ההפך? יש מי שמתעקש שהשאלה שבשיר, "But who are my real friends? Have they all got the bends?" היא למעשה טקסט ארס-פואטי, בו תוהה יורק כמה מהאנשים שמקיפים אותו מחזיקים באלבום החדש. כן, זו פרשנות מעט משונה, אבל בהתחשב בעובדה שניתן לפרש את השיר כאופן בו ניתחו רדיוהד את הצלחתם המטאורית פוסט-"Creep" - זה לא כל כך מופרך.
זה אפילו מסתדר עם המשמעות של "The Bends" - מצב בו צוללן עובר באופן מהיר מדי ממצב של לחץ אוויר גבוה לנמוך. כמו, נניח, זינוק אדיר לתודעה אחרי תקופה של אלמוניות? או אולי המצב שנוצר בין לבדר אלפי אנשים על במה רגע אחד, ובאחר לשבת לבד בחדר מלון, בר או מטוס?
מי שבוחר לראות ב"דה בנדס" שיר קינה של יורק על חייו הקודמים ינתח שורות כמו "Where do we go from here?" כתהייה קיומית של אדם שהגשים את חלומותיו, "לבד על מטוס, נרדם דחוק על החלון" יפורש כהתייחסות לדרכים הארוכות ולטיסות האינסופיות בין הופעה להופעה ו"אני רוצה לחיות, לנשום, רוצה להיות חלק מהמין האנושי" כשאיפה של המוזיקאי לחזור לפרופורציות ולחיות חיים פשוטים בהם הוא יכול פשוט לשבת בבר ולחכות שמשהו יקרה - כמו נגיד מה שעשה אמש (ב') בשאפה בר ביפו.
אגב פיצוצים, יש הגורסים שמדובר דווקא בשיר קונספירטיבי על האופן בו ממשלות מטילות פחד ואימה על אנשים וגם ה-CIA מוזכר כאן באותו הקשר. מעבר לכך, זהו אחד השירים שהכי מגדירים את רדיוהד של הניינטיז טרום עידן האלקטרוניקה, והוא יהווה תוספת נכונה ביותר לסט-ליסט שלבטח יכיל לא מעט חומרים חדשים.
"Where I End and You Begin"
משנות ה-90' - למקום אחר וזמן אחר. רדיוהד מודל 2003 היא להקה שונה לחלוטין מזו שהייתה רק 8 שנים קודם לכן, בטרם יצא האלבום "Hail to the Thief" ובו "Where I End and You Begin" - ספק שיר אהבה מטריד, ספק כתב האשמה של אלוהים כלפי האדם.
הפרשנות הראשונה קוראת שורות כמו "אני עוד אוכל אותך חי, לא יהיו עוד שקרים" כאיום בין בני זוג במערכת יחסים הרסנית בה אין גבולות ברורים. קנאה, אהבה ופחד מתמזגים לכדי זוגיות נפיצה ורצופת סודות בין בני הזוג, שהקרבה ביניהם אינטנסיבית, ובסופו של דבר פוצעת והורסת. זוגיות שלא באמת יכולה להתקיים עוד. דרך אחרת להסתכל על השיר, קצת פחות קיצונית אבל לא פחות עצובה, היא לראות בו יצירה על מותה של אהבה, מוות ידוע מראש כשהנאהבים פשוט שהפער ביניהם גדול מדי.
ניסיון נוסף לפרש את השיר יצביע על משפטים כמו "אני מצטער עלינו. הדינוזאורים הילכו על הדמה, השמיים הפכו ירוקים, היכן שאני נגמר ואתם מתחילים". כן, ברבים. כלומר, הדובר בשיר הוא למעשה אלוהים, שמספר על הסדר שהיה קיים על פני האדמה בטרם ברא את האדם והעביר לו את "ניהול העולם".
האנושות, חרף מעלותיה, היא הגזע הקיים המזהם ביותר על פני כדור הארץ, וזה שדואג להשמידו לאט וביסודיות. השמיים הפכו ירוקים מזיהום? אפשרות הגיונית, בהתחשב במודעות הסביבתית של יורק. מכאן, מי שהולך "לאכול אתכם חיים" - הוא אלוהים, שמסתכל מלמעלה ולא לוקח חלק בנעשה.
"Let Down"
עוד פנינה מ"OK Computer", וכזו שהייתה מתוכננת לצאת כסינגל עוקב של "Paranoid Android", אך הוחלפה על ידי "Karma Police". חבל, כי שיר כל כך טוב וקורע לב לא הגיע לתודעה של הנון-מעריצים ולקהל הרחב. אין שורה לא מדויקת בשיר הזה, שמהווה מבחינות מסוימות נקודת שיא ביכולות הכתיבה של תום יורק. כדרכה של רדיוהד, הוא עוסק בריקנות, אכזבה, התמוטטות - אפילו תחושה של חרק שנמחץ באדמה.
אבל, וזה אבל גדול, יש גם תקווה בבלדה היפה הזו, רגע של אור בו החרק מבטיח להצמיח כנפיים יום אחד ולעוף אל החופש. וזהו בדיוק הדיסוננס התמידי של רדיוהד: לדעת את החושך ולא להסתיר את אפלת המין האנושי, אך לא התכחש גם לכך שהסדקים בכולנו הן נקודת כניסה לאור.
